במדבר איך מש"ר פדה, לרמ"א שא"א לעשות פדיון הבן בשליח? (1 צופה)

[רוני בלילה]

הרמ"א בסי' ש"ה סעיף י' פסק בשם הריב"ש (סי' קל"א) וז"ל ואין האב יכול לפדות ע"י שליח וגם אין ב"ד פודין אותו בלא האב.
וכל הפוסקים חלקו ותמהו על דבריו מ"ש פדיון הבן משאר מצוות וכגון מילה שאפשר.
ולכאו' מקרא מפורש דלא כהרמ"א בפרק ג' מפסוק מ"ד שמשה היה שליח עבור ישראל לתת לכהן את הפדיון.
ואין לומר דלא ילפי' לדורות דילפי' מהתם כמה הלכות וכגון דבעינן נתינה דוקא לזכרים כתב הרא"ש דהמקור הוא מדכתיב לאהרן ולבניו, וכן הוכיחו הפוסקים שאפשר פדה"ב קודם מילה שהרי עמ"י לא מלו במדבר.

עוד קשה שבפתחי תשובה שם כתב בשם כמה פוסקים דמ"מ לוי אינו יכול להיות שליח כיון שאינו בתורת, ושוב תמוה דהרי מש"ר היה לוי.

 

[פנחס ע]

ללא העיון, לפי איך שאתה הצגת את הדברים.
משה היה שליח של הלויים ומש"כ ברמ"א זה על שליח של האב.

 

[קב ונקי]

ע"ד דרוש יש ליישב, עפמש"כ מרן החתם סופר זי"ע בתורת משה סו"פ בא, בטעם שיטת הריב"ש דלא מהני שליחות בפדיון בכורות, דהיות וצתות פדיון הוא זכר למה שהקב"ה הרג בכורי מצרים והציל בכורי ישראל, ושם היתה ע"י הקב"ה בעצמו בלי שליח, ע"כ גם אנו עושין מצוה זו בלי שליח, ועי"ז יש זכר גדול להנס.
ועיי"ש שמבאר עפי"ז שאלת הבן - מה זאת, דמאי שנא מצוה זו שאין עושין ע"י שליח, והתשובה ע"ז, ד'ויהרג ה' כל בכורי מצרים', רצ"ל הקב"ה בעצמו, ע"כ 'אני' - ג"כ בלי שליח, וכל בכור בני אפדה.
ולפי"ז כ"ז הוא בפדיון לדורות שהוא זכר למכת בכורות, אבל פדיון הלוים בפר' במדבר נראה שהוא סוג פדיון אחרת ואינו משום זכר למכת בכורות אלא בשביל הפקעת קדושתם לעבודה, ובזה לא שייך הסיבה לעשותו בלי שליח.
ולכן, אף שלענין כמה דינים מבואר בראשונים ובפוסקים דילפי' מהדדי, לענין זה לא ילפי מהדדי, מטעם הנ"ל.

 

[קב ונקי]

ואין לומר דלא ילפי' לדורות דילפי' מהתם כמה הלכות וכגון דבעינן נתינה דוקא לזכרים כתב הרא"ש דהמקור הוא מדכתיב לאהרן ולבניו

לחץ כדי לכווץ...

אכן כן הוא דעת הרא"ש, והרמב"ם (פ"א מהל' ביכורים ה"י) והחינוך (מ' שצב) אמנם בתוס' פסחים (מט.) מבואר שקיבלו רב כהנא בשביל אשתו. הרי דלא ילפי' משם, וע"כ צריך לחלק דלדורות שאני.

 

[קב ונקי]

וכן הוכיחו הפוסקים שאפשר פדה"ב קודם מילה שהרי עמ"י לא מלו במדבר.

לחץ כדי לכווץ...

אכן כן כתב בשו"ת צמח צדיק, אמנם בשו"ת הראנ"ח, ס"ל דעושין המילה קודם, וע"כ צריך לחלק דלדורות שאני.

 

[אור זרוע לצדיק]

תוס' הרא"ש במס' ע"ז דף ל"ד ע"א

במה שימש משה כל ימי המילואים. פרש"י ז"ל דבגדי הכהונה דאהרן לא היה יכול להשתמש בהן דכתיב בהן לאהרן אחיך והוא היה איש זר אצלם, ותימה אמאי לא איבעי ליה כל ארבעים שנה במה שימש למאן דאמר בזבחים דכל ארבעים שנה שימש משה במדבר, וגם הוא דוחק לומר דכל ארבעים שימש בחלוק דאין בו אימרא, מיהו איכא למימר דהאי תנא לא סבירא ליה הכי דתנאי פליגי בה התם, ונראה לפרש דכיון דמשה כהן היה לא היה זר אצל בגדי כהונה אלא שבשבעת ימי המילואין לא נתקדשו עדיין דכתיב והזית על אהרן ועל בגדיו ועל בניו וכו'.​

וא"כ לא בעי לשליחות אלא היה יכול לפדות בעצמו.

 

[יצחק א]

הרמ"א בסי' ש"ה סעיף י' פסק בשם הריב"ש (סי' קל"א) וז"ל ואין האב יכול לפדות ע"י שליח וגם אין ב"ד פודין אותו בלא האב.
וכל הפוסקים חלקו ותמהו על דבריו מ"ש פדיון הבן משאר מצוות וכגון מילה שאפשר.
ולכאו' מקרא מפורש דלא כהרמ"א בפרק ג' מפסוק מ"ד שמשה היה שליח עבור ישראל לתת לכהן את הפדיון.
ואין לומר דלא ילפי' לדורות דילפי' מהתם כמה הלכות וכגון דבעינן נתינה דוקא לזכרים כתב הרא"ש דהמקור הוא מדכתיב לאהרן ולבניו, וכן הוכיחו הפוסקים שאפשר פדה"ב קודם מילה שהרי עמ"י לא מלו במדבר.

עוד קשה שבפתחי תשובה שם כתב בשם כמה פוסקים דמ"מ לוי אינו יכול להיות שליח כיון שאינו בתורת, ושוב תמוה דהרי מש"ר היה לוי.

לחץ כדי לכווץ...

לכאורה יש לומר, שהריב"ש דיבר שהאב דווקא לא עושה שליח, אבל הבן י"ל שעושה שליח כשפודה את עצמו, ובמדבר זה היה דין של פודה עצמו.

 

[אברך מעמיק]

הרמ"א בסי' ש"ה סעיף י' פסק בשם הריב"ש (סי' קל"א) וז"ל ואין האב יכול לפדות ע"י שליח וגם אין ב"ד פודין אותו בלא האב.
וכל הפוסקים חלקו ותמהו על דבריו מ"ש פדיון הבן משאר מצוות וכגון מילה שאפשר.
ולכאו' מקרא מפורש דלא כהרמ"א בפרק ג' מפסוק מ"ד שמשה היה שליח עבור ישראל לתת לכהן את הפדיון.
ואין לומר דלא ילפי' לדורות דילפי' מהתם כמה הלכות וכגון דבעינן נתינה דוקא לזכרים כתב הרא"ש דהמקור הוא מדכתיב לאהרן ולבניו, וכן הוכיחו הפוסקים שאפשר פדה"ב קודם מילה שהרי עמ"י לא מלו במדבר.

לחץ כדי לכווץ...

בדברי הרמ"א ביארו כמה האחרונים שיש שני סוגים של שליחות, אחת שהשליח רק מעביר בפועל את הכסף של האב [ובזה לכמה דעות מהני אף לרמ"א]
ואופן שני, שזה ודאי לא מהני לשיטתו, בגוונא שהשליח עצמו פודה ממונו את הבן.
והנה במדבר הרי רוב הפדויים היו על ידי הלויים, וכלל לא הוצרכו האבות ליתן ממון מעצמם, ואם כן על כרחנו כי ציווי התורה שבפדיון הראשון לא יעשו זאת האבות עצמם אלא יפדו בעבורם.
וממילא כיון ששם היה משהו שונה בעצם פעולת הפדיון, אפשר שאין ללמוד מזה לדורות, אך לענין שאר ההלכות התלויות במקבל, מסתבר דילפינן מהתם.

 

[אברך מעמיק]

לכאורה יש לומר, שהריב"ש דיבר שהאב דווקא לא עושה שליח, אבל הבן י"ל שעושה שליח כשפודה את עצמו, ובמדבר זה היה דין של פודה עצמו.

לחץ כדי לכווץ...

לשון הריב"ש (סי' קלא) 'ולדעת הר"ם ז"ל בנוסח הברכה שבאב הפודה אומר בעל ובפודה עצמו אומר בלמ"ד אפשר לתת טעם לפי שבאב אפשר להעשות מצוה זו על יד הבן כשיגדל וכשיגדל אז אי אפשר לעשותה אלא על ידי עצמו'. ועיי"ש בכל השקלא וטריא ובנוסח השאלה, שנראה שלא חילק בין האב לבן ושניהם אינם יכולים לפדות על ידי שליח.

 

[יצחק א]

לשון הריב"ש (סי' קלא) 'ולדעת הר"ם ז"ל בנוסח הברכה שבאב הפודה אומר בעל ובפודה עצמו אומר בלמ"ד אפשר לתת טעם לפי שבאב אפשר להעשות מצוה זו על יד הבן כשיגדל וכשיגדל אז אי אפשר לעשותה אלא על ידי עצמו'. ועיי"ש בכל השקלא וטריא ובנוסח השאלה, שנראה שלא חילק בין האב לבן ושניהם אינם יכולים לפדות על ידי שליח.

לחץ כדי לכווץ...

עיינתי שם וכמדומני שאינו מוכרח.

שהרי שיטת הרמב"ם בפ"ג מהלכות מילה (ומוזכר שם בריב"ש): "המל מברך קודם שימול אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה" אם היה מל בן חברו. ואם מל בנו מברך למול את הבן". אלמא אע"ג שאפשר למול ע"י שליח, כשמל בהאב בעצמו מברך למול. ואם כן, כשהריב"ש אומר שמפני שבאב אפשר להיעשות המצוה ע"י הבן, הכוונה שבזה ג"כ תתקיים עיקר המצוה כשיפדה הבן עצמו. אבל מה שהבן יכול לפדות ע"י שליח אינו מועיל לענייננו, דמ"מ כשהוא פודה יש לו לברך ב"לפדות", כמו במילה. ומה שכתב הריב"ש שכשיגדל "א"א לעשותה אלא ע"י עצמו", כלומר, שאי אפשר לקיים עיקר המצוה ע"י אחר, וכשמקיים ע"י שליח נחשב שהוא המקיים, ולאפוקי כשהאב פודה, שעדיין יכולה עיקר המצוה להתקיים ע"י הבן, ולאו דווקא על ידו.

 

[קב ונקי]

לכאורה יש לומר, שהריב"ש דיבר שהאב דווקא לא עושה שליח, אבל הבן י"ל שעושה שליח כשפודה את עצמו, ובמדבר זה היה דין של פודה עצמו.

לחץ כדי לכווץ...

הא גם במדבר נפדו בכורות קטנים שחיובו על האב, ואעפ"כ נעשה ע"י שליח

 

[קב ונקי]

בדברי הרמ"א ביארו כמה האחרונים שיש שני סוגים של שליחות, אחת שהשליח רק מעביר בפועל את הכסף של האב [ובזה לכמה דעות מהני אף לרמ"א]
ואופן שני, שזה ודאי לא מהני לשיטתו, בגוונא שהשליח עצמו פודה ממונו את הבן.
והנה במדבר הרי רוב הפדויים היו על ידי הלויים, וכלל לא הוצרכו האבות ליתן ממון מעצמם, ואם כן על כרחנו כי ציווי התורה שבפדיון הראשון לא יעשו זאת האבות עצמם אלא יפדו בעבורם.
וממילא כיון ששם היה משהו שונה בעצם פעולת הפדיון, אפשר שאין ללמוד מזה לדורות, אך לענין שאר ההלכות התלויות במקבל, מסתבר דילפינן מהתם.

לחץ כדי לכווץ...

כעי"ז ראיתי במנחת אברהם בשם הגרי"ז, דהתם נעשה חלות הפדיון ע"י שקיבל משה רבינו את הכסף, ודייק דן מלשון הקרא 'כסף הפדיום', אלא שהיה דין נוסף של מתנ"כ ליתנם לאהרן הכהן, עיי"ש.

 

[יצחק א]

הא גם במדבר נפדו בכורות קטנים שחיובו על האב, ואעפ"כ נעשה ע"י שליח

לחץ כדי לכווץ...

הדיון רק על ה273 הנותרים שנתנו חמשת שקלים, ואין הכרח שהיו ביניהם תינוקות.

 

[יצחק א]

ללא העיון, לפי איך שאתה הצגת את הדברים.
משה היה שליח של הלויים ומש"כ ברמ"א זה על שליח של האב.

לחץ כדי לכווץ...

כלומר של הכהנים,
אפשר מדין זכין.

 

[פנחס ע]

כלומר של הכהנים,
אפשר מדין זכין.

לחץ כדי לכווץ...

למה לא הלויים? הרי כל הבכורות נפדו כנגד הלויים? במה טעותי?

 

[אברך מעמיק]

שהרי שיטת הרמב"ם בפ"ג מהלכות מילה (ומוזכר שם בריב"ש): "המל מברך קודם שימול אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה" אם היה מל בן חברו. ואם מל בנו מברך למול את הבן". אלמא אע"ג שאפשר למול ע"י שליח, כשמל בהאב בעצמו מברך למול. ואם כן, כשהריב"ש אומר שמפני שבאב אפשר להיעשות המצוה ע"י הבן, הכוונה שבזה ג"כ תתקיים עיקר המצוה כשיפדה הבן עצמו. אבל מה שהבן יכול לפדות ע"י שליח אינו מועיל לענייננו, דמ"מ כשהוא פודה יש לו לברך ב"לפדות", כמו במילה. ומה שכתב הריב"ש שכשיגדל "א"א לעשותה אלא ע"י עצמו", כלומר, שאי אפשר לקיים עיקר המצוה ע"י אחר, וכשמקיים ע"י שליח נחשב שהוא המקיים, ולאפוקי כשהאב פודה, שעדיין יכולה עיקר המצוה להתקיים ע"י הבן, ולאו דווקא על ידו.

לחץ כדי לכווץ...

אתה צודק לחלוטין.
אבל באמת כבר כתבו האחרונים (כמדומני הש"ך והגר"א שם) שאין באמת הכרח מהריב"ש לדין זה כלל, עיי"ש בדבריהם, ולכאורה הם באמת למדו את הריב"ש כעין דבריך (ואכמ"ל), ואת דברי כתבתי לפי הבנת הרמ"א בדבריו, שכוונתו שאי אפשר על ידי שליח כלל, ולפי"ז באמת לכאורה אין חילוק בין אב לבן.
כתבתי מקופיא, ולא עיינתי שם כרגע.

 

[יצחק א]

למה לא הלויים? הרי כל הבכורות נפדו כנגד הלויים? במה טעותי?

לחץ כדי לכווץ...

הלווים עצמם אכן פדו את הבכורות, אבל הבעיה היתה עם 273 הבכורות הנותרים שלא היו כנגדם לווים, שהם נתנו חמשת שקלים לכהנים כנגד כל אחד, וזה הדבר שהיה ע"י משה.