שכן אליעזר הלך אחר הרוב, ורוב נערות אינן בעלות מום,
וכן שאול הלך אחר הרוב, ורוב בני אדם אינם עבדים וממזרים,
אבל אצל יפתח, רוב היוצאים מפתח ביתו, היו בני אדם ולא בהמות לכך נענש.
(טוב טעם שם)
מאחר שזה היה בינם לבין עצמם, וגם הלכו אחרי הרוב, הרי שכבר השלא כהוגן נהפך להיות בגדר מיעוטא דמיעוטא. וממילא, לא מובן כלל, מדוע חשיב שלא כהוגן כלפיהם. ומה גם שהישובים הללו קשים שהרי הגמ' כורכת כולהו כחדא. וגם ק"ק הלשון "שאלו". וגם אצל אליעזר כתוב בפסוקים לפני כן שדיבר עם ה'.
כיון שזה היה נדר כלפי ה' לכא' פשיטא שהיה לאמוד דעתו שלא לזה היתה כוונתו אלא אך ורק למי שראוי ובפרט שרובם שיצאו היו בנ"א שממילא חשב על זה שלא יהיו בכלל וסתמא דמילתא על מי שראוי להקרבה?