- הודעות
- 9,579
- תודות
- 17,476
- נקודות
- 1,280
א. חג הקציר: כדכתיב (שמות כג, טז) "וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה".
הטעם בשם זה: על שם עונת החיטים, שחג השבועות חל בה, שמהם מקריבים את שתי הלחם, ראשית כל ביכורי הפירות.
ב. חג שבועות: דכתיב (שמות לד, כב) "וחג השבועות תעשה לך בכורי קציר חיטים".
הטעם בשם זה: על שם שבעה שבועות שסופרים לפניו וביום החמישים חג לה' ולתורה (מטה משה תרצ).
טעם אחר: שבועות מלשון שבועה, שנשבע ה' שלא יחליף אותנו ואנו נשבענו שלא נחליף אותו (אור החיים בספר טור ברקת סימן תצד).
טעם אחר: לפי ששם 'שבועות' כולל בתוכו כל השמות שנתנה התורה לחג הזה, ש' שבועות, ב' ביכורים, ע' עצרת, ת' תורה (בשם הגר"א מווילנא).
ג. חג [יום] הביכורים: כדכתיב (במדבר כח, כו) "וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם מקרא קודש יהיה לכם".
הטעם בשם זה: על שם לחם הביכורים [שתי הלחם] מביכורי קציר חיטים, שמקריבם קרבן מנחה בבית המקדש כנאמר (ויקרא כג) "ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים, שני עשרונים סולת תהיינה חמץ תאפינה בכורים לה'".
ועל שם עונת הביכורים המתחילה בחג השבועות, בה כל אחד מצווה להביא את ביכורי פירותיו של שבעת המינים לפני ה' לבית המקדש.
ד. חג עצרת: אינו מן המקרא אלא חכמים קראו כך לחג זה, כמו שמצאנו (ראש השנה פרק א, משנה ב) "בעצרת [נידונים] על פירות האילן", וכן במסכת חגיגה (פרק ב משנה ד) עצרת שחל להיות בשבת.
הטעם בשם עצרת, מלשון 'עצור', לפי שבכל חג ישנם שני מיני עבודות לקב"ה, אחד מצוות החג כגון בפסח אכילת מצה ומרור וכו', ויש עוד סוג של איסור עשית מלאכה. בחג שבועות ישנו רק עניין אחד, שאנו עוצרים מעשיית מלאכה ועל שם זה נקרא עצרת (טעמי המנהגים תרטו בשם קדושת לוי).
טעם אחר: עצרת מלשון עצור ממלאכה, וכיון שבימי פסח וסוכות אינו עצור ממלאכה, לפי שיש חול המועד שמותר במלאכה בדבר האבד, משא"כ שבועות שהוא יום אחד, ואסור גם במלאכה בדבר האבד, על כן נקרא עצרת על שם שעצורים מעבודה (טעמי המנהגים תרטז בשם קדושת לוי).
טעם נוסף: לפי שעיקר ענינו של חג שהוא שמיני שאחר שבעת ימי חג פסח, שהוא קשור אליהם המשכם וסיומם וימי הספירה אינם מפסיקים ביניהם שהם כחול המועד, ושמיני הוא כשמיני עצרת שאחר הפסח ולכן קראו עצרת כלומר עצרת של פסח (מטה משה תרצ).
חג מתן תורה: בתפילת שמו"ע של חג אומרים "ותתן לנו וכו' את חג השבועות הזה זמן מתן תורתינו", לפי שביום זה ניתנה תורה, דקימ"ל כרבנן דאמרי (שבת פו, ב) בו' בסיון ניתנה תורה (מטה משה תרצ). ולא אומרים חג קבלת התורה לפי שקבלת התורה היא בכל ימות השנה ואילו מתן תורה היה רק ביום הזה (מהרי"ל שבועות טושו"ע תצח א). (דרשו)
הטעם בשם זה: על שם עונת החיטים, שחג השבועות חל בה, שמהם מקריבים את שתי הלחם, ראשית כל ביכורי הפירות.
ב. חג שבועות: דכתיב (שמות לד, כב) "וחג השבועות תעשה לך בכורי קציר חיטים".
הטעם בשם זה: על שם שבעה שבועות שסופרים לפניו וביום החמישים חג לה' ולתורה (מטה משה תרצ).
טעם אחר: שבועות מלשון שבועה, שנשבע ה' שלא יחליף אותנו ואנו נשבענו שלא נחליף אותו (אור החיים בספר טור ברקת סימן תצד).
טעם אחר: לפי ששם 'שבועות' כולל בתוכו כל השמות שנתנה התורה לחג הזה, ש' שבועות, ב' ביכורים, ע' עצרת, ת' תורה (בשם הגר"א מווילנא).
ג. חג [יום] הביכורים: כדכתיב (במדבר כח, כו) "וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם מקרא קודש יהיה לכם".
הטעם בשם זה: על שם לחם הביכורים [שתי הלחם] מביכורי קציר חיטים, שמקריבם קרבן מנחה בבית המקדש כנאמר (ויקרא כג) "ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים, שני עשרונים סולת תהיינה חמץ תאפינה בכורים לה'".
ועל שם עונת הביכורים המתחילה בחג השבועות, בה כל אחד מצווה להביא את ביכורי פירותיו של שבעת המינים לפני ה' לבית המקדש.
ד. חג עצרת: אינו מן המקרא אלא חכמים קראו כך לחג זה, כמו שמצאנו (ראש השנה פרק א, משנה ב) "בעצרת [נידונים] על פירות האילן", וכן במסכת חגיגה (פרק ב משנה ד) עצרת שחל להיות בשבת.
הטעם בשם עצרת, מלשון 'עצור', לפי שבכל חג ישנם שני מיני עבודות לקב"ה, אחד מצוות החג כגון בפסח אכילת מצה ומרור וכו', ויש עוד סוג של איסור עשית מלאכה. בחג שבועות ישנו רק עניין אחד, שאנו עוצרים מעשיית מלאכה ועל שם זה נקרא עצרת (טעמי המנהגים תרטו בשם קדושת לוי).
טעם אחר: עצרת מלשון עצור ממלאכה, וכיון שבימי פסח וסוכות אינו עצור ממלאכה, לפי שיש חול המועד שמותר במלאכה בדבר האבד, משא"כ שבועות שהוא יום אחד, ואסור גם במלאכה בדבר האבד, על כן נקרא עצרת על שם שעצורים מעבודה (טעמי המנהגים תרטז בשם קדושת לוי).
טעם נוסף: לפי שעיקר ענינו של חג שהוא שמיני שאחר שבעת ימי חג פסח, שהוא קשור אליהם המשכם וסיומם וימי הספירה אינם מפסיקים ביניהם שהם כחול המועד, ושמיני הוא כשמיני עצרת שאחר הפסח ולכן קראו עצרת כלומר עצרת של פסח (מטה משה תרצ).
חג מתן תורה: בתפילת שמו"ע של חג אומרים "ותתן לנו וכו' את חג השבועות הזה זמן מתן תורתינו", לפי שביום זה ניתנה תורה, דקימ"ל כרבנן דאמרי (שבת פו, ב) בו' בסיון ניתנה תורה (מטה משה תרצ). ולא אומרים חג קבלת התורה לפי שקבלת התורה היא בכל ימות השנה ואילו מתן תורה היה רק ביום הזה (מהרי"ל שבועות טושו"ע תצח א). (דרשו)