• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה
לכאורה היום הכי גדול ושמח בחיי האדם, הוא יום נישואיו.
ולכן לא הבנתי אף פעם מדוע צריך 'לשמח' חתן וכלה, וכי זה כל כך עצוב שצריך לשמח אותו.
ולא זו אף זו אלא שיש הבטחות מפליגות למי שישמח את החתן והכלה, ויש סיפורים על אמוראים שיצאו מגדרם בכדי לשמח חתן וכלה.
אשמח אם מישהו יוכל להבהיר לי דבר זה.
לכאורה אפשר לומר דכוין שהבחורים הם פחות מבינים מה זה אשה ומה זה המושג שרוי בלא אשה וכו'
אם לא היה אירוע רציני כמו חתונה לא יודע כמה זה היה גורם להם לרצות ,
הרי אם כל בחור יום אחד עוזב את הישיבה בלי קול ופרסום והולך לביתו החדש פחות יראו ניצוץ ואור לעשות אחריו .

זה בגלל שמשמחים אותם...
ממש לא
כי זה יום מהפך בחיי אדם ,
כמו ילד שעולה כיתה שהוא שמח מאוד,

ודאי שהצווי הוא שאתה תשמח וגם תְּשַמּחַ
אולם אין האשה מצווה בשמחה, דהא מ"ע שהזמן גרמא, וא"כ מ"ט מצוּוה הבעל לשמחַה?
וע"כ שהגדר הוא שמחמת הצווי של הבעל לשמוח, חייב גם לשְמחַ את סביבתו כדי שיהא לו שמח.
זה לא מ''ע שהזמן גרמא זה כל היום ,
וכבר דנו האחרונים האם לימים כמו חוה''מ זה זמן גרמא ,
 
לכאורה אפשר לומר דכוין שהבחורים הם פחות מבינים מה זה אשה ומה זה המושג שרוי בלא אשה וכו'
אם לא היה אירוע רציני כמו חתונה לא יודע כמה זה היה גורם להם לרצות ,
הרי אם כל בחור יום אחד עוזב את הישיבה בלי קול ופרסום והולך לביתו החדש פחות יראו ניצוץ ואור לעשות אחריו .
וזה היה כך תמיד?
 
מי ששואל שאלות סימן שהוא לא מחובר לרגש של השמחה ואיננו מכיר את הצדדים, אדם מדבר על מה שנראה לו ריק ונראה לו מוזר, אדם שחווה את השמחה לא מתחיל להתפלסף בעניין, אלא פשוט חווה,
ומן הפשטות ניתן לומר שהאדם שמח רק כשמתמלא לו חסרון, וככל שהחסרון יותר גדול ויותר זמן הרגיש בחסרונו ממילא השמחה תגדל (כאדם לאחר צום שנהנה שבעתיים מן האוכל מאדם שבע שאוכל), א"כ שלמות כזאת ברבדים הכי עמוקים שיש מביאה לאדם ולסובביו שמחה גדולה שעי"ז כולם שותפים בשמחה ומשמחים בשמחתם את האדם שרואה ומקבל פידבק חיובי ששמחתו אמיתי ויש בה כדי שלמות אנושית שישמח בה.
 
קשה עד בלתי אפשרי לשמוח לבד...
ואפי בחגים וביו"ט, שכולם מצווים בשמחה, התורה מצווה אותך לשמוח ע"י שתשמח את אשתך ואת ילדיך הגר האלמנה והיתום.
שהשמחה המושלמת היא כשכולם שמסבבך שמחים ג"כ.
א"כ כש"כ כשחתן וכלה צריכים לשמוח, והוא יו"ט שלהם, אלמלא ישתתפו כולם בשמחתם שמחתם לא תהא שלמה.
ופעם שמעתי, שזהו הענין גם של סעודות שבע ברכות שנוהגים לעשות היום, הוא משום שכיון שהימים האלו הם יו"ט לחתן, בזה שהציבור עוצר מסדר יומו, ומקדיש שעה שעתיים לחתן לשמוח עמם, ולסעוד עמם את סעודת היו"ט שלהם, זהו גופא המשמח חתן וכלה.
יש להביא ראיה לשמחה שדווקא נעשית ברבים דיעוי' כתב בשו"ת להורות נתן (ח"ו סי' מ"ו) וז"ל: שמחת יום טוב הוי שפיר עשה דרבים, דודאי נראה שעיקר שמחה הוא לשמוח ברבים דאז איכא שמחה טפי שכל אחד משמח את חבירו, ועיין רש"י (אסתר ט' כ"ח) משפחה ומשפחה מתאספין יחד ואוכלים ושותים יחד עיין שם, ועיין רמב"ם (פ"ו מיו"ט הי"ז) וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני בניו וכל הנלוים אליו שנאמר ושמחת בחגך וגו', ומעתה אטו שפיר דשמחת יום טוב הוי עשה דרבים, כיון דכל אחד מסייע לשמחת חבירו, ואף על גב שאין האחד מוציא את חבירו במצוה זו מכל מקום מסייע לחבירו לקיום מצוה זו, ע"כ.
 
לכאורה היום הכי גדול ושמח בחיי האדם, הוא יום נישואיו.
ולכן לא הבנתי אף פעם מדוע צריך 'לשמח' חתן וכלה, וכי זה כל כך עצוב שצריך לשמח אותו.
ולא זו אף זו אלא שיש הבטחות מפליגות למי שישמח את החתן והכלה, ויש סיפורים על אמוראים שיצאו מגדרם בכדי לשמח חתן וכלה.
אשמח אם מישהו יוכל להבהיר לי דבר זה.
בלת"ק כלל,
אבל אם לא יבואו לשמח את החתן,
הוא בודאי לא ישמח מזה שלא מגיעים להשתתף בשמחתו.
 
בלת"ק כלל,
אבל אם לא יבואו לשמח את החתן,
הוא בודאי לא ישמח מזה שלא מגיעים להשתתף בשמחתו.
כן, אבל השאלה היא למה זה נקבע כך שצריך להגיע ולשמח.

ברור שאחרי שכך הדרך, החתן יצטער אם לא ישמחו.
 
אני לא רוה מציאות כזאת שאדם שמח לבד,
בלי לשתף אחרים בשמחתו,
גם כשנולד למישהו ילד, הוא ישתף אחרים,
כדי שישמחו ביחד איתו.
אבל לא שישמחו אותו, אלא שישמחו איתו.
בשמחת חתן וכלה צריך לשמח אותם, ולא לשמוח איתם.
ועל זה השאלה.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון