מהרש"א פסחים כב:
גמ' כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פירש כו'. ולעיל מיניה בההוא פרשתא כשהגיע לואהבת את ה' אלהיך וגו' לא פירש דאיכא להשוות אהבת ת"ח למקום אבל מורא המקום שהוא מפני יראת שכר ועונש אינו דומה להשוות לו ת"ח כיון שאין שכר ועונש של אדם ביד ת"ח ועיין פ"ג דקדושין ומה שלא פירש גבי וייראו העם את ה' י"ל לרבות שם אלהים וק"ל בשם הגאון מהר"ש ז"ל מפראג:
חתם סופר פסחים כב:
שמעון העמסוני היה דורש כל אתים שבתורה כו'. מקשים העולם מדוע לא פירש בואהבת את ה' אלקיך. גם יל"ד מה לשון פירש משמע שהיה יודע לדורשו רק שפירש ולא רצה לגלות הדבר. ונלע"ד דודאי ידע ואהבת את ה' אלקיך לרבות ת"ח את ה' הטפל לה' והם הת"ח בלי ספק אך באת ה' אלקיך תירא לא רצה לגלות דרש זה דהנה אית יראה יראת עונשי העה"ז או העה"ב וזה רוב עבודת אנשי העולם וכמה צדיקים וטובים עובדים מחמת יראה כזה אך זה אינה עיקרית כי העיקר בגין דאיהו רב ושליט והיא יראת רוממתו וגדולתו ית"ש אשר לא ישיגוהו אנשי העולם רובם ככלם אם לא יראו מעונשו ולא ישיגו זה לא יעבדוהו והנה היראה מת"ח אינו מעונשו כי במה כחו גדול רק מחמת רוממותו וכי הוא ראוי לכך כי חכמת אלקים בקרבו והנה אם נרבה מקרא את ה' אלקיך תירא לרבות ת"ח מסתמא היראות שוים כי היכי דיראת ת"ח היא יראת התרוממותו ה"נ יראת הבורא ית"ש ולא רבים יחכמו לירא כך ויעזבו יראתם העונשיי הקודמת כי ימאסו בה ואל יראת הרוממות לא יגיעו ע"כ הסתיר הדבר ופירש דלא ליפוק מניה חורבא כמו שנכשלו תלמידי אנטיגנוס איש סוכו כידוע אמנם ר"ע שבא והיה ע"ה גדול ושונא חכמים ועלה למדרגה כ"כ גדולה א"כ ממנו יראו ולא יתיאשו עוד אם לא הגיעו עתה ליראה האמיתית ולא יעזבו עבודתם את ה' בשביל זה וילכו בהדרגה עד שיגיעו וילמדו ק"ו מר"ע והוא היה לאות ומופת לכל עבדי ה' ע"כ הוא דרש ברבים לרבות ת"ח על הכוונה הנ"ל ודוק:
בניהו בן יהוידע פסחים כב:
כיון שהגיע לה' אלקיך תירא, פירש. אין להקשות למה לא דרש את לרבות מורא אב ואם או לרבות מקדש, דזה אינו, מאחר דבהני כתיב להדיא [ויקרא י"ט ג'] אמו ואביו תיראו, [ויקרא י"ט ל'] ומקדשי תראו, למה הוצרך הכתוב לרבותם בתיבת את. אמנם קשה הוה ליה לדרוש את לרבות מלאך מטטרון שר הפנים, דכתיב ביה [שמות כ"ג כ'] הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך וכו' השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו כי שמי בקרבו, ודרשו רבותינו ז"ל זה מטטרון ששמו כשם רבו, שמספר שמו עולה שד"י. ונראה לי בס"ד דאמרו ביבמות דף וא"ו [ע"א] ומקדשי תיראו יכול יתירא אדם ממקדש וכו', וכתבו התוספות שלא הוצרך ללמדנו דבר זה במורא אב ואם, דהתם ודאי אין לטעות ולחשוב שיהיה המורא מהם לשם אלהות, אבל במקדש כיון דהוא דבר שבקדושה איכא למטעי, להכי הוצרך לפרש שלא יהיה המורא מן המקדש לשם אלהות, ועיין בקרבן אהרן פרשת קדושים מ"ש בזה יע"ש. ולכן לא רצה לדרוש את לרבות מלאך מטטרון כדי שלא יטעו לחשוב שיהיה לו מורא ממנו לשם אלהות, כיון שהוא מלאך קדוש, ואמר עליו כי שמי בקרבו, ואיכא למטעי ביה טפי ממקדש, אך רבי עקיבא דפירש לרבות תלמידי חכמים דהוא אדם דמי להך דאב ואם שכתבו התוספות דלא שייך למטעי בהו:
אמנם קשה הוה ליה לפרוש כשהגיע לפסוק [שמות כ"ג כ"ה] ועבדתם את ה' אלקיכם, דקדים. ונראה לי בס"ד דהתם דרש לרבות שמוש הרב, דחייב אדם לשמש את רבו דגדולה שמנשה יותר מלמודה. והנה מהרש"א הקשה מן פסוק [שמות י"ד ל"א] ויראו העם את ה', יע"ש. ונראה לי בס"ד דהוא פירש בפסוק את ה' אלקיך תירא, מפני שהוא דבר צווי שמצוה את האדם בכך, אך פסוק ויראו העם את ה', הוא סיפור מעשה שהיה, ויש לדרשו לרבות שנתייראו מן מלאכים הממונים שהם פועלי הדין שהכו את המצריים וחבלו בהם ונתייראו שמא יפגעו בהם גם כן:
שם עד שבא רבי עקיבא ולימד. י"ל למה לא זיכה הקב"ה את שמעון העמסוני בזו הדרשה גם כן מאחר שזיכהו לדרוש כל אתין שבתורה. ונראה לי בס"ד שנעלמה דרשה זו ממנו כדי לזכותו בשכר הפרישה שפירש מדרשות של כל האתין בדבר כבודו יתברך, וכמו שאמרו לתלמידיו כשם שקבלתי שכר על הדרישה וכו'. או נראה לי בס"ד רצה הקב"ה לזכות את רבי עקיבא בזאת הדרשה שהיא נדרשת לכבוד תלמידי חכמים כדי לתקן בזה את עון שנאתו שהיה שונא לתלמידי חכמים קודם שלמד תורה, וכמו שאמר רבי עקיבא לקמן [מ"ט ע"ב] כשהייתי עם הארץ הייתי אומר מי יתן לי תלמיד חכם ואשכנו כחמור וכו':
שם כשם שקבלתי שכר על הדרישה. קשה היכן קיבל והלא עודנו חי בעולם הזה וקבלת השכר הוא בעולם הבא, ועוד אטו הוא דורש על מנת לקבל פרס. ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל [אבות פ"ד] שכר מצוה מצוה ולזה השכר מצפים הצדיקים, לכן הוא חושב כאשר טרח לדרוש תיבת את הראשונה נתן לו הקב"ה שכרו שזיכהו לדרוש תיבת את השנית, וכן על זה הדרך, ועל זה השכר קאמר קבלתי שכר על הדרישה ומקוה שיקבל שכר גם כן על הפרישה, שיזכהו השם יתברך לדרוש דברים אחרים בדברי תורה:
