שמעון וישמעאל לחרבא (1 צופה)

[הצעיר שבחבורה]

בסנהדרין (יא א) מובא שאמר שמואל הקטן "אף הוא אמר בשעת מיתתו שמעון וישמעאל לחרבא וחברוהי לקטלא ושאר עמא לביזא ועקן סגיאן עתידן למיתי על עלמא"
וידועה התמיהה שעולה בזה, והוזכרה באשכול אחר בפורום
ואצטט משם

שמעון הפקולי סידר שמונה עשרה ברכות לפני ר''ג דיבנה וברכת המינים נתקנה אז ע''י שמואל הקטן כמבואר בברכות כח

לחץ כדי לכווץ...

והרי בפשטות, הריגת רשב"ג ור' ישמעאל היתה בזמן החורבן, והאריכו בזה באשכול הנ"ל.
ואעתיק אף את שהבאתי שם

בגמ' שם לא מוזכר בפירוש רבן גמליאל דיבנה, אלא שהיה ביבנה והיה לפני רבן גמליאל, ומי יוכל להכריח שלא היה רבן גמליאל הזקן מעולם ביבנה, ושם היה מעשה זה.

וראה לדוג' מה שכתב בזה הרש"ש בסנהדרין
רש"ש סנהדרין יא א

ובברכות (כ"ח ב) הסדיר כו' לפני ר"ג כו' א"ל ר"ג כו' עמד שמואל הקטן כו' וע"כ הוא ר"ג הזקן דהרי לקמן איתא דאמר שמואל הקטן בשעת מיתתו שמעון כו' לחרבא והוא רשב"ג הנהרג אביו של ר"ג דיבנה. וע"כ לא נתמנה בנו בחייו. ובפ"ב דפאה מ"ו מעשה כו' לפני ר"ג ועלו ללשכת הגזית וע"כ ג"כ המכוון על ר"ג הזקן דבימי ר"ג דיבנה מי הוו ב"ד בלה"ג. והתוס' בנדה (ו ב) כתבו דאין רגילות להזכיר ר"ג סתם אלא ר"ג הזקן:​

לחץ כדי לכווץ...

וראיתי כעת שהרי"א הלוי מאריך בביאור ענין זה, ודרך אחרת עמו בביאור העניינים, ואביאנו בקוצר אמרים

במסכת שמחות פרק ח מובא מעשה דרבן שמעון ורבי ישמעאל, כך

וכשנאחזו רבן שמעון ורבי ישמעאל וגזרו עליהן שיהרגו, היה רבי ישמעאל בוכה - ואמר לו רבן שמעון ברבי - בשתי פסיעות אתה נתון בחיקן של צדיקים ואתה בוכה-, אמר לו: וכי בוכה אני על שאנו נהרגין, בוכה אני על שאנו נהרגין כשופכי דמים וכמחללי שבתות-. אמר לו: שמא בסעודה היית יושב, או ישן היית, ובאתה אשה לשאול על נדתה ועל טומאתה ועל טהרתה, ואמר לה השמש שהיית ישן-, והתורה אמרה אם ענה תענה אותו, ומה כתיב אחריו, וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב--; ויש אומרים רבן שמעון היה בוכה, ורבי ישמעאל אמר לו כדברים הללו. וכשנהרגו רבן שמעון ורבי ישמעאל, באה שמועה אצל רבי עקיבא ואצל רבי יהודה בן בבא, עמדו וחגרו מתניהם שקים, וקרעו את בגדיהם, ואמרו: אחינו ישראל שמעונו, אילו טובה היתה באה לעולם תחילה, לא היו מקבלין אלא רבי שמעון ורבי ישמעאל, ועכשיו גלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם שלסוף פורעניות גדולות עתידות לבוא לעולם, ולפיכך נסתלקו אלו מן העולם, הצדיק אבד ואין איש שם על לב, יבוא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו.

מביא הרי"א הלוי "והגר"א ז"ל הגיה "ר' ישמעאל כהן גדול" וזה מפני שנאמר יחד עם רשב"ג ואחרי שאין זה רשב"ג אביו של רבי חשב שזה הוא רשב"ג הראשון שהי' בימי החרבן ועל כן אין זה ר' ישמעאל סתם חבירו של ר' עקיבא כי אם ר' ישמעאל כהן גדול".

והרי"א תמה על זה, מדוע "באתה השמועה אצל ר' עקיבא ור' יהודה בן בבא" והי' צריך להיות באתה השמועה אצל ר' יוחנן בן זכאי או אחד מזקני הדור ההוא, ולא ר' עקיבא ור' יהודה בן בבא.

ובהמשך דבריו, עומד הוא על התמיהה מכך ששמואל הקטן שהיה בימי רבן גמליאל דיבנה לפני פטירתו אמר "שמעון וישמעאל לחרבא" והרי רשב"ג ור' ישמעאל כהן גדול נהרגו לפני זמנו של רבן גמליאל דיבנה.

ומעלה שם הרי"א הלוי את דעתו ודרכו בזה

"כי ר' שמעון האמור כאן יחד עם ר' ישמעאל סתם הוא ר' שמעון בן הסגן (היינו בנו של ר' חנינא סגן הכהנים), והי' כתוב "רשבהס"ג" ומפני שלא ידעו מה זה עשו מזה "רשב"ג" השכיח מאוד".

ואצרף מדבריו​

 

[הצעיר שבחבורה]

ועוד האריך בזה במקו"א, אצרפנו כאן

פרק מו

בהלכות גדולות הלכות תשעה באב ותענית בא:

״בעשרים ושלשה בסיון בטלו הבכורים מעלות לירושלים בימי ירבעם בן נבט בעשרים וחמשה בו נהרג רבן שמעון בן גמליאל ור׳ ישמעאל בן אלישע ור' חנינא סגן הכהנים."

ומזה בא הדבר בטור ושו"ע או"ח סי׳ תק״פ.

והדבר ידוע כי בענינים כאלה לא דקדקו רבותינו הראשונים בהיותם טרודים במלאכתם הגדולה להעמיד ההלכות על בורים.

ומאד יכול להיות כי בהלכות גדולות בא דבר ר' חנינא סגן הכהנים על ידי גליון מבחוץ, מתוך ענין הדברים אשר יבוארו.

כי בכל המקומות הרבים מאד אשר הובאו שם הדברים מרשב"ג ור׳ ישמעאל כמו במס׳ שמחות פרק ח׳ אבות דר׳ נתן פרק ל״ה תנא דבי אליהו פרק ל׳ מכילתא פרשת משפטים פסוק אם ענה תענה, אין זכר כי אם מרשב״ג ור׳ ישמעאל, אבל לא מר׳ חנינא סגן הכהנים.

ובפרט כי גם אי אפשר שיהי׳ דבר מר׳ חנינא סגן הכהנים ורשב"ג ור׳ ישמעאל יחד,

שהרי דבר ר׳ ישמעאל הי׳ בימי ביתר שאך אז נהרג ר׳ ישמעאל ובימי החרבן בזמנו של ר׳ חנינא סגן הכהנים הי׳ עדין תינוק.

והדבר גם מפורש במכילתא שם ובמסכת שמחות כי הי׳ זה בראשית ימי ביתר ובא שם במכילתא:

"וכשנהרגו ר׳ שמעון ור׳ ישמעאל אמר להם ר׳ עקיבא לתלמידיו התקינו עצמכם לפורענות שאלו טובה היתה עתידה לבוא בדורנו לא היו מקבלין אותה אלא ר׳ שמעון ור׳ ישמעאל אלא גלוי וידוע לפני מי שאמר והי׳ העולם שפורענות גדולה עתידה לבוא בדורנו וסילק אלו" וכו׳.

ומבואר שהי׳ דבר הריגתם כבר בימי ר׳ עקיבא ותלמידיו, ואחר החרבן אחרי אשר באה הפורענות היותר גדולה מהחרבן לא באה פורענות כוללת כי אם בימי אדרינוס, כמו שיבואר לפנינו.



וזה ודאי שר׳ חנינא סגן הכהנים כבר נפטר זמן רב לפני ימי אדרינוס וגם לפני ימי פעולותיו של ר׳ עקיבא.

ובמס׳ שמחות שם "‬וכשנהרגו ר׳ שמעון ור' ישמעאל באתה השמועה אצל ר׳ עקיבא ור׳ יהודה בן בבא עמדו וחגרו מתניהס שק וקרעו בגדיהם ואמרו וכו'.

וגם אם נרצה לאמר כי הכונה רק זאת שגם ר׳ חנינא סגן הכהנים נהרג גם הוא כ"ה סיון, ועל כן כתבו שלשה אלה יחד אף שלא נהרג עמהם כי אם הרבה לפניהס.

אבל גם זה אי אפשר, שהרי אחר החרבן לא היתה הריגת חכמים כלל.

ובין השבוים בימי החרבן לא הי׳ ר׳ חנינא סגן הכהנים שהרי כבר נתברר שהי׳ בין חכמי הדור ביבנה בין השרידים היחידים אשר שרדו ביבנה וישבו בבית הוועד ויקימו יחד את כל שרידי קדש בכל דבר המקדש.

ואחרי אשר שקטה הארץ אין שם כל זכר כי נהרגו חכמי התורה עד ימי ביתר, ולא היתה שם כזאת.

ואמנם כן כי דבר ר׳ חנינא סגן הכהנים אשר נשתרבב ובא יחד עם הריגת ר׳ שמעון בן גמליאל ור׳ ישמעאל, זה עצמו ישוב ויבאר לנו את כל הדבר כמו שהוא.

לפי שגם זה עצמו הנאמר בכל המקומות האלה שנהרגו יחד רשב"ג ור׳ ישמעאל ושבאה השמועה אצל ר׳ עקיבא, גם זה תמוה.

כי איזה רשב"ג הי׳ זה והלא זה ודאי שאין זה רשב״ג אבי רבי אשר חי ימים רבים אחרי ר׳ עקיבא.

וגם זה ודאי שאין זה רשב״ג הזקן שהרי הוא נפטר לפני החרבן, ואז עדין לא הניע זמנו של ר׳ עקיבא להיות ראש הדור, ובמס׳ שמחות נאמר כי באה השמועה לר׳ עקיבא.

וכי גם נאמר בכל המקומות האלה כי רשב״ג נהרג יחד עם ר׳ ישמעאל והדבר ידוע כי ר׳ ישמעאל הי׳ עדין קטן בימי החרבן וכל זמנו אחר החרבן.

וגם אם נרצה לאמר כי אין זה ר׳ ישמעאל סתם חבירו של ר׳ עקיבא כי אם ר׳ ישמעאל אחר והוא הי' בזמנו של רשב"ג הזקן,

אבל גם זה לגמרי אי אפשר כי הדברים מפורשים בכל המקומות ההם כי נהרגו על פי המלכות וזה דבר שאי אפשר להיות בר׳ שמעון בן גמליאל הזקן אבי רבן גמליאל דיבנה,

לפי שהוא נפטר בהכרח בתוך הזמן שלא שלטו הרומיים על ירושלים, וגם אם נהרג יכול להיות זה רק על ידי שמעון בן גיורא, אבל לא על ידי הרומיים.

כי הגה זה ודאי אשר גם אחרי אשר נתגרשו הרומיים מירושלים, וגם אחרי מגפת קעסטיוס גאללוס וגם בימי ההכנה למלחמה הי׳ חי עדיין.

ונוכל גם לצמצם את זמן מותו של רבן שמעון בן גמליאל הזקן.

כי בספרו Vita XXXVIII מספר יאזעפוס באריכות גדולה מכל מעשי יוחנן בן לוי נגדו בהזמן אשר הי׳ יוחנן בן לוי עוד בהגליל בעיר גמלא ‬‫ויאמר שם:



"שנאתו העזה של יוחנן בן לוי נגדי גדלה מיום ליום וכו' וישלח לירושלים אל (רבן) שמעון בן גמליאל את אחיו ואת יונתן וכו׳ לבקשו לפעול אצל העדה בירושלים לקחת ממני (מיאזעפוס) את ממשלתי בארץ הגליל" וכו׳.

וזה הי׳ עוד טרם אשר לחמו אספסינוס וטיטוס על ארץ הגליל וירושלים היתה אז עומדת לגמרי ברשות עצמה.

ואמנם כי גם אחר זה כאשר כבר באו אספסינוס וטיטוס לארץ הגליל וכבר גם נלחמו שם אשר אז‪ ‬כאשר שם טיטוס מצור על גוש חלב ויוחנן בן לוי נמלט משם בראש חילו ככל אשר בא בדברי יאזעפוס מלחמות היהודים ‪IV, 2‬.

ואחר זה שם ‪IV, 3, 1‬ יספר יאזעפוס כל דבר ביאת יוחנן בן לוי ואנשיו לירושלים, ואחר זה שם ‪ 3, 9‬יזכיר דברי גורין בן יוסף ורבן שמעון בן גמליאל אל העם.

ומבואר שגם אז הי׳ חי עדיין, וגם בזמן ההוא היתה ירושלים וכל סביבותיה חפשים עוד לגמרי מעול הרומיים.

ולהיפך זה ודאי כי לפני מצור ירושלים כאשר עמד רבן יוחנן בן זכאי לפני אספסינוס ובקש ממנו יבנה וחכמיה ושושילתא דרבן גמליאל (הזקן) אז אין ספק שככר נפטר רבן שמעון בן גמליאל, שהרי אז באו כולם ליבנה, וידענו כי רבן גמליאל בא ליבנה ולא אביו רבן שמעון.

ומזה מבואר כי בינתים כבר נפטר רבן שמעון בן גמליאל הזקן.

ועל כן אם רבן שמעון לא מת על מטתו כי אם נהרג ככל לשונם של הראשונים עליו אי אפשר שהי׳ זה כי אם על ידי שמעון בן גיורא ולא על ידי הרומיים וכדברי יאזעפוס במלחמות היהודים ‪V, 13, 1‬:

"אבל אך בא שמעון לירושלים ויהי לראש העיר התנהג עם כל אלה אשר הביאו אותו (חבד הכהנים הגדולים) ככל אשר עשה לכל האחרים (כלומר לכל מפלגת הישרים) ויחשוב את כולם לאויבים (ועי׳ גם שם ‪IV, 9, 11‬).

וכבר נתבאר כי באמת כן הדבר אשר רבן יוחנן בן זכאי יצא מירושלים רק אחרי אשר מפלגת הצדוקים חבר הכהנים הגדולים הביאו לירושלים את שמעון בן גיורא אשר אז יראו חכמי התורה כי אזלת יד ובימים ההם גם מת רבן שמעון או נהרג על ידי שמעון בן גיורא, ככל אשר יתבאר לנו יותר במקומו.

וכבר גם הערנו כי רק מפני שרבן שמעון בן גמליאל דבר לא הי׳ לו עם הרומיים הי׳ אפשר לרבן יוחנן בן זכאי לבקש מאספסינוס על "שושילתא דרבן‬ גמליאל" דהיינו משפחת הנשיאים והעיקר בנו של רבן שמעון.

וראינו כי גם ראש הלוחמים בעד המפלגה ‬הזאת יוחנן בן לוי אוהבו של רבן שמעון גם הוא לא נידון למיתה גם אחר החרבן כאשר נפל בשביה בידי הרומיים לפי שהרומיים עצמם ידעו היטב כי הם לא מרדו בממשלת רומא כמו שכבר נתבאר.

וכל האריכות גם למותר שהרי במס׳ שמחות פ"ח מפורש כי שמואל הקטן אמר עליהם בשעת מיתתו "שמעון וישמעאל לחרבא ושאר כל עמא לביזה" וכו'.

וכן הוא בגמ׳ סנהדרין ד' י״א "אף הוא (שמואל הקטן) אמר בשעת מיתתו שמעון וישמעאל לחרבא וחברוהי לקטלא" וגו׳.

ולפנינו בפרק נ״ב יבואר כי בראשית ימי יבנה עד אחר וועד של בו ביום הי׳ שמואל הקטן חי עדיין.

ומפורש עוד שם במס׳ שמחות:

"וכשנהרגו ר׳ שמעון ור׳ ישמעאל באתה השמועה אצל ר׳ עקיבא ור' יהודה בן בבא עמדו וחגרו מתניהם שק" וכו׳ .

ומבואר מעצמו שלא ידובר בזה על הזמן לפני החרבן ובימי רבן יוחנן בן‬ ‫זכאי‪ ,‬כי אם זמן רב אחר זה,

אבל מי הוא זה רשב״ג יחד עם ר׳ ישמעאל זמן שלם אחרי מות שמואל הקטן ובימי ר׳ עקיבא, ומה הוא הדבר עם ר' חנינא סגן הכהנים אשר לא הוזכר הריגתו בגמ׳ ומדרשים כל עיקר, ואשר לא היתה כזאת בימיו ובכל זה הוזכר עמהם, זה עלינו לבאר.

לחץ כדי לכווץ...

פרק מז

טעות סופר קטן הביא את כל הערבובי׳ הגדולה הזאת, כי הי׳ נאמר "רשב"הסג" ומפני שהסופרים הורגלו בכל מקום בראשי תיבות "רשב״ג" וידעו שבכל מקום הוא ר"ת מן רבן שמעון בן גמליאל.

ולהיפך "רשב״הסג" הוא בלתי רגיל כלל, הי׳ פשוט אצלם שזה ט"ס וכתבו "רשב"ג".

אבל "רשב"הסג" הוא ר״ת מן ר׳ שמעון בן הסגן.

והוא באמת הי׳ סוף זמנו בימי מלחמת ביתר, זמן מסוים לפני אשר נלכדה ביתר, ונהרג יחד עם ר׳ ישמעאל חברו של ר׳ עקיבא ובאתה השמועה אצל ר׳ עקיבא ור׳ יהודה בן בבא.

ור׳ שמעון בן הסגן הי׳ בנו של ר׳ חנינא סגן הכהנים.

וזה הוא באמת זמנו, והי׳ רבו של רשב"ג אבי רבי, ורשב"ג אמר פעמים רבות בשמו, כמו במנחות פרק י״א משנה ט׳:

"ר׳ שמעון בן גמליאל אומר משום ר׳ שמעון בן הסגן דוחה את יום טוב ואינו דוחה את יום צום.

ובמס׳ שקלים פרק ה׳ משנה ה׳ "ר׳ שמעון בן גמליאל אומר משום ר׳ שמעון בן הסגן פרוכת עביה טפח ועל שבעים ושנים נימין נארגת" וכו׳.

ובכתובות פרק ב׳ משנה ה׳ "ר׳ שמעון בן גמליאל אומר משום ר׳ שמעון בן הסגן מעלין לכהונה על פי עד אחד.״

וזה הוא מה שהובא במשנה מר׳ שמעון בן הסגן וכולם נאמרו בשמו על ידי ר׳ שמעון בן גמליאל.

ור׳ שמעון בן הסגן יקרא בברייתות גם בשם "בן הסגן" סתם, כמו במס' יומא ד׳ מ״ד:



"תנא בכל יום לא הי׳ לה ניאשתיק והיום הי' לה ניאשתיק דברי בן הסגן."

ובמס׳ כריתות ד׳ ו׳ "תנו רבנן מותר הקטרת אחת לששים או לשבעים שנה היו מפטמין אותה לחצאין לפיכך יחיד שפיטם לחצאין חייב דברי ר׳ שמעון בן גמליאל שאמר משום הסגן.

והדבר נראה שצריך להיות "דברי רשב"ג שאמר משום בן הסגן".

כמו שהוא בכל המקומות אשר הובאו שרשב"ג אמר דבריו משום בן הסגן ובטעות השמיטו "בן" הסגן וכתבו רק "הסגן".

וכטעות הזה נעשה נם במס׳ שמחות שם ועל ידי זה באה כל הערבובי'.

כי מן "רשב־הסג" נעשה אצלינו רשב"ג" ובכל זה לא נמחק גם רשומו של הסגן ונשאר גם זה לפלטה ויצא מזה כי נרשמו בין הנהרגים גם רשב"ג וגם הסגן.‬

אבל באמת אין כאן "הסגן" כי אם "בן הסגן" ואין כאן "רשב״ג" כי אם ‫רשב״הסג "ר׳ שמעון בן הסגן" כמו שבא בכל המקומות במשנה.

וכמה יתאימו הדברים בדברי ר' ישמעאל אליו כמו שהוא באבות דר' נתן פרק ל"ה:

"אמר לו (ר׳ ישמעאל) שמא כשהיית יושב ודורש בהר הבית והיו אוכלסי' ישראל יושבין לפניך זחה דעתך עלך אמר ליה ישמעאל אחי מוכן אדם שיקבל את פגעו.

כי כאשר דרש לפני אוכלסי ישראל בהר הבית הי׳ עוד בימי עלומיו כי כמו שיבואר לפנינו במקומו נשבו ונהרגו ר׳ שמעון בן הסגן ור׳ ישמעאל ערך שנת נ"ח—נ"ט אחר החרבן ועל כן הי׳ אז בדרשו לפני אוכלסי ישראל רק כבן חמשה ועשרים או כשלשים שנה.

ובהיותו מראשי ראשוני הכהנים, ואביו ר׳ חנינא סגן הכהנים, זכה כבר עוד בראשית ימיו לדרוש לפני אוכלסי ישראל בהר הבית, וזה הוא אשר עוררו ר׳ ישמעאל אז "אולי זחה דעתו בימי עלומיו", והוא גם קיים דבריו וקבל עליו את הדין.

וכן הדבר כי ר׳ חנינא סגן הבהנים הי׳ כבר בימי זקנותו הגדולה בימי הבית, ויחי גם אחר החרבן ויהי מראשי הזקנים אשר באו אז ליבנה, ונשארו דבריו מהימים ההם לפנינו בעבדו בבית הועד יחד עם יתר זקני הדור להקים כל דבר עבודת המקדש.

ובנו כבר הי' גדול גם הוא בפני הבית וכבר זכה אז לדרוש בפני אוכלסי ישראל בהר הבית, והאריך ימים עד אמצע ימי מלחמת ביתר ונהרג יחד עם ר׳ ישמעאל חבירו של ר׳ עקיבא.

ונשוב עוד לדברי ר׳ שמעון בן הסגן בראשית ימי ביתר ולכל פרטי הדברים מזה. ‫

לחץ כדי לכווץ...

 

[הצעיר שבחבורה]

ובספר תולדות תנאים ואמוראים קובע הר"א הימן נחרצות לשלול טענות כגון אלו, ומניח שמעשה דשמעון הפקולי היה בזמן רבן גמליאל הזקן ביבנה, ושמואל הקטן שהיה חי בזמן הלל, שעת פטירתו קודם החרבן היתה.

מצורף

 

[חד מבתראי]

והרי"א תמה על זה, מדוע "באתה השמועה אצל ר' עקיבא ור' יהודה בן בבא" והי' צריך להיות באתה השמועה אצל ר' יוחנן בן זכאי או אחד מזקני הדור ההוא, ולא ר' עקיבא ור' יהודה בן בבא.

לחץ כדי לכווץ...

מקופיא ממש, א"א לומר שאלו היו בירושלים הנצורה?

 

[הצעיר שבחבורה]

מקופיא ממש, א"א לומר שאלו היו בירושלים הנצורה?

לחץ כדי לכווץ...

ראשית, מהיכא תיתי שהיו בירושלים הנצורה?
שנית, כמה זמן ריב"ז לא היה בירושלים הנצורה?
שלישית, מעשה זה דרשב"ג ור' ישמעאל כהן גדול מן הסתם לא היה בירושלים הנצורה? ששם סביר להניח שלא יכלו הרומאים להרגם, אלא אם כן נניח שהיה זה לאחר החורבן, ואז כבר לא היתה ירושלים נצורה, ואין סיבה להניח ש'באתה השמועה' לירושלים.

 

[חד מבתראי]

ראשית, מהיכא תיתי שהיו בירושלים הנצורה?
שנית, כמה זמן ריב"ז לא היה בירושלים הנצורה?
שלישית, מעשה זה דרשב"ג ור' ישמעאל כהן גדול מן הסתם לא היה בירושלים הנצורה? ששם סביר להניח שלא יכלו הרומאים להרגם, אלא אם כן נניח שהיה זה לאחר החורבן, ואז כבר לא היתה ירושלים נצורה, ואין סיבה להניח ש'באתה השמועה' לירושלים.

לחץ כדי לכווץ...

זו כוונתי, שרק ר"ע (שהיה אז תלמיד ככה"נ) וריב"ב היו מחוץ לירושלים, וכן המעשה ארע מחוץ לירושלים (ע"פ המסורת? ברומי) וע"כ השמועה לא הגיעה לחכמי הדור ובפרט לריב"ז, אלא רק לר"ע וריב"ב. (כמובן שהם שמעו על כך לאחמ"כ, אבל התגובה הראשונה הביעה מר"ע וריב"ב).

 

[הצעיר שבחבורה]

זו כוונתי, שרק ר"ע (שהיה אז תלמיד ככה"נ) וריב"ב היו מחוץ לירושלים, וכן המעשה ארע מחוץ לירושלים (ע"פ המסורת? ברומי) וע"כ השמועה לא הגיעה לחכמי הדור ובפרט לריב"ז, אלא רק לר"ע וריב"ב. (כמובן שהם שמעו על כך לאחמ"כ, אבל התגובה הראשונה הביעה מר"ע וריב"ב).

לחץ כדי לכווץ...

רק אציין בנוגע להריגת רבן שמעון בן גמליאל מתוך דברי הרי"א


ובתולדות תנו"א כותב הר"א הימן

 

[פנחס ע]

להמתעניינים בנושא זה והמסתעף לו, ישנם שיעורים נפלאים של המומחה הרב משה פרוש בקו "עמנו" שמספרו 0722706090 בשלוחה 1 שיעורים בערך 25 עד 30 פלוס.
שם מביא הרבה חומר בעניין, ואם יש מי שאכן יקשיב וישמע ויהיה לו מה להוסיף על בקיאותו המופלאה של @הצעיר שבחבורה נשמח אם יוכל לשתף את הכלל. (לצערי אין לי כח לשנן את השיעורים בשנית, ובזמן זה גם זמני אינו איתי)