געגועים
תנ"ך ופרשת שבוע - אוצר החידות
חבר צוות
מנהל תוכן
מנהל פורום
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
פרסם 30 מאמרים!
- הודעות
- 2,659
- תודות
- 6,938
- נקודות
- 640
וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר עוֹד יוֹסֵף חַי.
בספר הישר: וימצאו את סרח בת אשר יוצאת לקראתם והנערה טובה עד מאד וחכמה ויודעת לנגן בכנור וכו' ויתנו לה כנור אחד לאמר בואי נא לפני אבינו וישבת לפניו והכי בכנור וכו' ותיטב הכינור ותנגן ותאמר בנועם דבריה יוסף דודי חי הוא וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים ולא מת, ותוסף ותנגן כדברים האלה וישמע יעקב את דבריה ויערב לו וכו' ויברך יעקב את סרח ויאמר אליה בתי אל ימשול מות בך עד עולם כי החיית את רוחי, אך דברי נא עוד לפני כאשר דברת כי שימחתני בכל דבריך ותוסף ותנגן וכו'. עכ"ל.
רמז לדבר, עורה הנבל וכנור אעורה שחר אותיות שרח.
והנה ברמב"ן מבאר ויפג לבו שהתעלף, אולי שרח בת אשר ניגנה בכזו מתיקות נפלאה עד שיעקב התעלף, כמו שהשמש משורר בקול נעים ובמתיקות עד שמי ששומע קולו יוצאת נשמתו [כמובא בספר ראשית חכמה (שער האהבה פ"י): והעיד לי מי ששמע וראה אנשים שהלכו לארץ הודו לראות מקום יציאת החמה וזריחתה, שנים הלכו, ואחד חזר אלם, האחד שנתקרב הרבה לשמוע ניגון קול החמה מת, והאחד נתאלם, וזה בחזרתו אמר זה על ידי כתיבה, וכן אמז"ל בסנהדרין בענין סנחריב שהשמיעם קול גלגל חמה], וזהו שרח אותיות חרש, היינו שמש, שסרח בת אשר היא כמו השמש שזורח בשחר (ולכן נרמז תמנת סרח תמנת חרס), ושרח בת אשר נקראת בנביא אשה חכמה אותיות כחמה.
ובש"ך על התורה: הם עשו בחכמה אחרת שאמרו לתינוקות שיאמרו יוסף חי, כדאיתא בפרקי רבי אליעזר שאמרו לסרח בת אשר אמרי כך, וזהו לאמר, שהם לא אמרו. ולא אמר ויספרו לו, אלא ויגידו, שהיתה מנגנת, ובניגון היתה מארכת ומבלעת הדבר קודם בהבלעה ואחר כך עשתה ממנו יתד יוסף חי. עכ"ל.
ולא נמצא כזה בפרקי דר"א שלנו. ומשמע מדבריו שהיו עוד תינוקות יחד עם שרח בת אשר, וזהו ויגידו לשון רבים. ואפשר שהתינוקות שניגנו עמה הן הן מה שהזכירו בזוהר (שלח קסז:) בְּהֵיכָל אַחֵר יֵשׁ סֶרַח בַּת אָשֵׁר וְכַמָּה נָשִׁים רִבּוֹא וַאֲלָפִים יַחַד אִתָּהּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּיוֹם מַכְרִיזִים לְפָנֶיהָ: הֲרֵי דְּמוּת יוֹסֵף הַצַּדִּיק בָּאָה וְהִיא שְׂמֵחָה וְיוֹצֵאת לְגַבֵּי פַרְגּוֹד אֶחָד שֶׁיֵּשׁ לָהּ, וְרוֹאָה אוֹר דְּמוּת יוֹסֵף, וּשְׂמֵחָה, וּמִשְׁתַּחֲוָה אֵלָיו וְאוֹמֶרֶת: אַשְׁרֵי הַיּוֹם שֶׁעוֹרַרְתִּי בְשׂוֹרָתְךְ לְסָבִי וכו'.
ויגדו לו בגי' היכל. ויגדו לו לאמר עוד ר"ת עולל, שהתינוקות הגידו לו (כמו מעולל ועד יונק).
בספר הישר: וימצאו את סרח בת אשר יוצאת לקראתם והנערה טובה עד מאד וחכמה ויודעת לנגן בכנור וכו' ויתנו לה כנור אחד לאמר בואי נא לפני אבינו וישבת לפניו והכי בכנור וכו' ותיטב הכינור ותנגן ותאמר בנועם דבריה יוסף דודי חי הוא וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים ולא מת, ותוסף ותנגן כדברים האלה וישמע יעקב את דבריה ויערב לו וכו' ויברך יעקב את סרח ויאמר אליה בתי אל ימשול מות בך עד עולם כי החיית את רוחי, אך דברי נא עוד לפני כאשר דברת כי שימחתני בכל דבריך ותוסף ותנגן וכו'. עכ"ל.
רמז לדבר, עורה הנבל וכנור אעורה שחר אותיות שרח.
והנה ברמב"ן מבאר ויפג לבו שהתעלף, אולי שרח בת אשר ניגנה בכזו מתיקות נפלאה עד שיעקב התעלף, כמו שהשמש משורר בקול נעים ובמתיקות עד שמי ששומע קולו יוצאת נשמתו [כמובא בספר ראשית חכמה (שער האהבה פ"י): והעיד לי מי ששמע וראה אנשים שהלכו לארץ הודו לראות מקום יציאת החמה וזריחתה, שנים הלכו, ואחד חזר אלם, האחד שנתקרב הרבה לשמוע ניגון קול החמה מת, והאחד נתאלם, וזה בחזרתו אמר זה על ידי כתיבה, וכן אמז"ל בסנהדרין בענין סנחריב שהשמיעם קול גלגל חמה], וזהו שרח אותיות חרש, היינו שמש, שסרח בת אשר היא כמו השמש שזורח בשחר (ולכן נרמז תמנת סרח תמנת חרס), ושרח בת אשר נקראת בנביא אשה חכמה אותיות כחמה.
ובש"ך על התורה: הם עשו בחכמה אחרת שאמרו לתינוקות שיאמרו יוסף חי, כדאיתא בפרקי רבי אליעזר שאמרו לסרח בת אשר אמרי כך, וזהו לאמר, שהם לא אמרו. ולא אמר ויספרו לו, אלא ויגידו, שהיתה מנגנת, ובניגון היתה מארכת ומבלעת הדבר קודם בהבלעה ואחר כך עשתה ממנו יתד יוסף חי. עכ"ל.
ולא נמצא כזה בפרקי דר"א שלנו. ומשמע מדבריו שהיו עוד תינוקות יחד עם שרח בת אשר, וזהו ויגידו לשון רבים. ואפשר שהתינוקות שניגנו עמה הן הן מה שהזכירו בזוהר (שלח קסז:) בְּהֵיכָל אַחֵר יֵשׁ סֶרַח בַּת אָשֵׁר וְכַמָּה נָשִׁים רִבּוֹא וַאֲלָפִים יַחַד אִתָּהּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּיוֹם מַכְרִיזִים לְפָנֶיהָ: הֲרֵי דְּמוּת יוֹסֵף הַצַּדִּיק בָּאָה וְהִיא שְׂמֵחָה וְיוֹצֵאת לְגַבֵּי פַרְגּוֹד אֶחָד שֶׁיֵּשׁ לָהּ, וְרוֹאָה אוֹר דְּמוּת יוֹסֵף, וּשְׂמֵחָה, וּמִשְׁתַּחֲוָה אֵלָיו וְאוֹמֶרֶת: אַשְׁרֵי הַיּוֹם שֶׁעוֹרַרְתִּי בְשׂוֹרָתְךְ לְסָבִי וכו'.
ויגדו לו בגי' היכל. ויגדו לו לאמר עוד ר"ת עולל, שהתינוקות הגידו לו (כמו מעולל ועד יונק).