הלכות תערובת איסור והיתר שתי הערות ביור''ד סימן ק''י סעיף ז' (1 צופה)

[נהנה מקושיא טובה]

ביור''ד סימן קי ס''ז מבואר שאם היה לו דבר חשוב כחתיכה הראוי הלהתכבד או בריה וכדומה שנתערבה באחרות שלא נתבטלה מדרבנן שדבר חשוב לא בטל,מ''מ אם נפל אחד לים או נאכל אחד מהם בשוגג אפשר לתלות שהאיסור הוא שנאכל והשאר מותרין, שהרי כיון שכבר נאכל ואין אנו דנין עליה עוד, וכבר אין לו שום נפק''מ בחתיכה זו שנאכלה כבר לכן שפיר אפשר לדון על כל השאר להיתר, דרק אם פירש אחד מהם ועדיין הוא בעולם ועדיין צריכין לדון עליה א''כ א''א לתלות דזהו האיסור שנפרש, שהרי מאי חזית להחליט שזו הוא האיסור והשאר הם ההיתר, ורק אם נפל לים או נאכל שכבר אין לנו שום נפק''מ ואין אנו צריכין לדון עליה אז יש דין שאפשר להחליט ולתלות שהאיסור הוא שנפל או שנאכל
ולא הבנתי הלא אם נאכל אחד מהם שפיר עדיין הדבר נוגע לנו אי האיסור הוא הוא שנאכל א''כ צריך כפרה ע''ז, וצריך לעשות תשובה ע'ז, ואכן ידוע דברי הנתיבות שבדרבנן ליכא שום איסור כשעובר בשוגג, ואי''צ אפ' כפרה,אבך הלא יש הרבה שחולקים עליו ולפי''ז שפיר עדיין הדבר נוגע לנו גם על החתיכה שנאכלה לגבי חיוב כפרה ותשובה וצע''ג?

 

[קבל האמת ממי שאמרו]

הרי לגבי כפרה צריך ספק כפרה (כעין אשם תלוי) וזה לא ישנה למעשה אפי׳ אם תתלה שזה החתיכה האסורה אין סיבה שיצטרך כפרה יותר מדין ספק
ולכן כשדנים אין דנים על חתוכה זו
כנ״ל

 

[יצחק א]

ביור''ד סימן קי ס''ז מבואר שאם היה לו דבר חשוב כחתיכה הראוי הלהתכבד או בריה וכדומה שנתערבה באחרות שלא נתבטלה מדרבנן שדבר חשוב לא בטל,מ''מ אם נפל אחד לים או נאכל אחד מהם בשוגג אפשר לתלות שהאיסור הוא שנאכל והשאר מותרין, שהרי כיון שכבר נאכל ואין אנו דנין עליה עוד, וכבר אין לו שום נפק''מ בחתיכה זו שנאכלה כבר לכן שפיר אפשר לדון על כל השאר להיתר, דרק אם פירש אחד מהם ועדיין הוא בעולם ועדיין צריכין לדון עליה א''כ א''א לתלות דזהו האיסור שנפרש, שהרי מאי חזית להחליט שזו הוא האיסור והשאר הם ההיתר, ורק אם נפל לים או נאכל שכבר אין לנו שום נפק''מ ואין אנו צריכין לדון עליה אז יש דין שאפשר להחליט ולתלות שהאיסור הוא שנפל או שנאכל
ולא הבנתי הלא אם נאכל אחד מהם שפיר עדיין הדבר נוגע לנו אי האיסור הוא הוא שנאכל א''כ צריך כפרה ע''ז, וצריך לעשות תשובה ע'ז, ואכן ידוע דברי הנתיבות שבדרבנן ליכא שום איסור כשעובר בשוגג, ואי''צ אפ' כפרה,אבך הלא יש הרבה שחולקים עליו ולפי''ז שפיר עדיין הדבר נוגע לנו גם על החתיכה שנאכלה לגבי חיוב כפרה ותשובה וצע''ג?

לחץ כדי לכווץ...

נראה שנפ"מ כזו אינה ממין הענין, כי זה כבר לא נידון על החתיכה, אלא על הגברא.
מלבד זאת, גם אין זו נפ"מ, דממ"נ מי שאכלה אכלה באיסור, שהרי מעיקרא אסור היה לאכלה.

 

[אין עוד]

הרי לגבי כפרה צריך ספק כפרה (כעין אשם תלוי)

לחץ כדי לכווץ...

וזאת מנין?

 

[קבל האמת ממי שאמרו]

האיך אתה יכול לחייבו ודאי כפרה כשרק ספק שעבר
ולפטרו לגמרי גם אין אתה יכול שהרי כשאכל בודאי היה בכלל ספק דרבנן