צו תֻּפִינֵי מִנְחַת פִּתִּים - סקירה מרתקת בעניין !!!

[התורה]

המנחה שמקריב כהן גדול בכל יום, וכהן הדיוט ביום הראשון שהוא נכנס לעבוד במקדש, נקראת 'תֻּפִינֵי מִנְחַת פִּתִּים'. ופירושו: פִּתִּים – מלשון פתיתים, אבל אין מפררים אותה ממש לפתיתים, אלא מקפלים אותה לארבע קיפולים, ובביאור הלשון 'תֻּפִינֵי' נאמרו כמה פירושים: א. בגמרא (מנחות נ, ב) מובאת שיטת רבי, שתיבת 'תופיני' היא כמו 'תאפינה-נאה', שתהיה נאה בשעת אפייתה, ולכן יש לטגנה רק לאחר האפיה, כי אם מטגנה תחילה היא משחירה מהשמן ואיננה נאה. ב. שיטת רבי דוסא שם, שתיבת 'תופיני' היא כמו 'תאפינה-נא', כלומר, "נא" הוא לשון בישול מועט, ועל ידי הטיגון היא נעשית תחילה "נא" – מבושל מעט, ואחר כך אופה אותה. ג. רש"י כאן מפרש לפי פשוטו: 'תופיני' - אפויה אפיות הרבה, וביארו המפרשים (ראה רשב"ם; רא"ם), שלפי שלא נאמר 'תופין' לשון יחיד, אלא 'תופיני' לשון רבים, הכוונה שאופה אותה בכמה סוגי אפיות, דהיינו: א. יציקת מים רותחים ב. אפיה. ג. טיגון. [הרא"ם מביא עוד שיטה בשם רבינו הלל, שתחילה אופים אותה אפייה קצת בתנור בלא שמן, ואחר כך מטגנים אותה בשמן, ואחר כך חוזר ואופה אותה בתנור כל צרכה.]
תורה שבכתב​