פעם שמעתי בנו"א, שאמר שלקצוה"ח לא היה תאוות האכילה.
[וההמשך, והקשו דלכאו' מנא ליה הא, והביאור שלמד כן בק"ו שאם ללומד קצוה"ח אין תאוות האכילה לקצוה"ח עצמו עאכ"ו].
זכורני שראיתי כתוב באיזה מקום, מהגר"י אדלשטין, [כמדומני בשם אביו מרן הגריג"א], דהמקור לכך שלקצות לא היה טעם בקוגל, משום דכשהרי לומדים קצות אין טעם בקוגל, כש"כ שלקצות עצמו לא היה טעם בקוגל.