וירא תאריך לידת יצחק (1 צופה)

[נדיב לב]

בתאריך לידת יצחק מצינו כמה דעות בחז"ל כמצו"ב. יש אומרים בא' בניסן, י"א בט"ו בניסן וי"א בראש השנה (בזוהר ח"ג ש"ב ב', וכ"ה בזוהר חדש תולדות הביאו מרן הגר"ח בספר למכסה עתיק עמוד ח'). וברד"ל באסת"ר פ"ז אות ז' הביא גירסה במדרש בחשון נולד יצחק. ובישוב דברי רש"י ראה במצו"ב.


ראש השנה י - יא.
תניא רבי אליעזר אומר בתשרי נולדו אבות וכו'. רבי יהושע אומר בפסח נולד יצחק.

מדרש תנחומא פרשת בא פרק ט' פסוק ט' וז"ל: ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה וכתיב ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (בראשית טו) הרי שני פסוקים מכחישין זה את זה כיצד עד שלא נולד יצחק נגזרה גזירה ומשנולד יצחק חשב הקב"ה שנאמר כי גר יהיה זרעך (שם) ואברהם חשב משעת הגזרה כתיב ארבע מאות שנה וכתיב דור רביעי ישובו הנה (שם) הא כיצד עשו תשובה אגאלם לדורות ואם לאו לשנים ויהי מקץ שלשים שנה וגו' כשהגיע הקץ לא עכבם כהרף עין בט"ו בניסן נגזרה גזירה ונדבר עם אברהם אבינו בין הבתרים בט"ו בניסן באו מלאכי השרת לבשרו על יצחק בט"ו בניסן נולד יצחק בט"ו בניסן נגאלו ממצרים בט"ו בניסן עתידין להגאל משעבוד גליות ויהי מקץ שלשים שנה קץ אחד לכלם ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה שבו עתידין להגאל דברי ר' יהושע ר"א אומר בתשרי עתידין להגאל שנאמ' תקעו בחדש שופר וגו' (תהלים פא) הוא הלילה הזה הוא הלילה שאמר הקב"ה לאברהם בלילה הזה אני גואל את בניך שמורים צריכין ישראל להשתמר בו בלילה:

במדרש תנחומא פרשת פקודי פרק יא איתא וכדברי רבי שמואל בר נחמני שאמר שנעשה המשכן בג' חדשים למה לא עמד מיד אלא מפני שחשב הקב"ה לערב שמחת המשכן בשמחת היום שנולד בו יצחק אבינו לפי שבאחד בניסן נולד יצחק אמר הקב"ה הריני מערב שמחתכם שמחה בשמחה.

ילקוט שמעוני בראשית פרק י"ב וז"ל: ומושב בני ישראל כתוב אחד אומר שלשים שנה וארבע מאות שנה וכתוב אחד אומר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. שלשים שנה עד שלא נולד יצחק נגזרה גזירה בין הבתרים. רבי אומר כתוב אחד אומר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וכתוב אחד אומר ודור רביעי ישובו הנה כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. אם יעשו תשובה (קטז) גואלם אני לדורות ואם לאו גואלם אני לשנים. ומושב בני ישראל (כתוב ברמז ז). ויהי מקץ שלשים שנה וגו' מגיד שכיון שהגיע הקץ לא עכבן המקום כהרף עין. בחמשה עשר בניסן נדבר עם אברהם בין הבתרים. בחמשה עשר בניסן באו מלאכי השרת אצל אברהם אבינו לבשרו. בחמשה עשר בניסן נולד יצחק שנאמר ויהי מקץ קץ אחד לכולן.

ילקוט שמעוני שמות פרק ד' וז"ל: פרק הפסח היה ובאותו הזמן לשנה הבאה בט"ו בניסן יצאו ישראל ממצרים. בט"ו בניסן נולד יצחק. בט"ו בניסן נתבשרה שרה. בט"ו בניסן נדבר עם אברהם אבינו בין הבתרים. שנאמר ויהי מקץ קץ אחד לכולן. בי"ד בו שחטו את פסחיהם ויום רביעי היה. בו בלילה לקו בכורות. למחרת נסעו מרעמסס וברביעי ויוגד למלך מצרים. ובחמישי ובשישי רדפו. לשחרית אמרו שירה ויום רביעי היה ויום טוב אחרון של פסח היה:

ברייתא דסדר עולם רבה פ"ה וז"ל: כל שבעת הימים הי' הקב"ה מדבר עם משה בסנה שנא' (שמות ד') ויאמר משה אל ה' בי אדוני לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך שלשום ג' ימים וג' גם גם ויום שהי' מדבר הרי ז' ימים ופרק הפסח הי' ומכוונין אותו לט"ו בניסן ובאותו הזמן לשנה הבאה יצאו בני ישראל ממצרים וכן בט"ו בניסן נדבר עם א"א בין הבתרים בט"ו בניסן באו המלאכים אצל א"א לבשרו. ובאותו הפרק נולד אבינו יצחק שנא' (בראשית י"ח) למועד אשוב ובט"ו בניסן יצאו ישראל ממצרים שנאמר (שמות י"ב) ויהי מקץ שלשים שנה וגו' קץ אחד לכולן.


דעת זקנים מבעלי התוספות בראשית פרק יח פסוק יד
למועד אשוב אליך - מכאן רמז למה שאחז"ל כי בפסח נולד יצחק למוע"ד בגימ' בפסח:

בטור סי' תי"ז וז"ל "ושמעתי מאחי הר"י טעם לדבר לפי שהמועדי' נתקנו כנגד אבות פסח כנגד אברהם דכתיב (בראשית יח) לושי ועשי עוגות ופסח היה"

רש"י בראשית פרק יח פסוק י
כעת חיה - כעת הזאת לשנה הבאה ופסח הי' ולפסח הבא נולד יצחק מדלא קרינן כעת אלא כעת. כעת חיה כעת הזאת שתהא חיה לכם שתהיו כלכם שלימים וקיימים:

רש"י בראשית פרק כא פסוק ב
למועד אשר דבר אתו - רבי יודן ורבי חמא רבי יודן אומר מלמד שנולד לט' חדשים שלא יאמרו מביתו של אבימלך הוא ורבי חמא אומר לז' חדשים:

חזקוני על אתר: למועד אשר דבר - פרש"י כשאמר לו למועד אשוב אליך כעת חיה שרט לו שריטה בכותל. וא"ת הא אמרינן לעיל דהוה קאי בתשרי כדאמרינן למועד אשוב אליך וקים לן דבפסח נולד יצחק. אלא י"ל דבניסן ובתשרי לילות וימים שוים וזורחת בהן החמה בחלון אחר.

מזרחי בראשית פרק י"א פסוק א' וזת"ד: אך קשה מההיא דבראשית רבה דקאמרי, "'לושי ועשי עוגות' הדא אמרה ערב הפסח היה". וכן אמרו גבי "'ומצות אפה ויאכלו' פסח היה" והביאו גם רש"י כדלקמן, שזה סותר להא דרבי חמא בר חנינא דאמר שלישי למילתו היה, שאם אותו יום היה ערב הפסח, היה מילתו בשנים עשר לניסן, ויחוייב שיהיה גם לידתו של יצחק בשנים עשר לניסן, שהרי לאברהם נאמר ביום מילתו "אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת", ודרשו רבותינו ז"ל, "שסרט לו סריטה בכותל דלשנה אחרת כשתבא חמה לכאן תלד שרה" ואי אפשר זה, שהרי במכילתא ובסדר עולם אמרו בהדיא שבחמשה עשר בניסן נולד יצחק. ותניא נמי בפרק קמא דראש השנה דבין לרבי אליעזר ובין לרבי יהושע בפסח נולד יצחק. וכן כתב רש"י לקמן גבי "כעת חיה פסח היה, ובפסח הבא נולד יצחק". ואם כן על כרחנו לומר דהא דרבי חמא בר חנינא דאמר יום שלישי למילתו היה פליגא אבראשית רבה וסובר שיום שלישי למילתו בשבעה עשר בניסן היה, ובו היה הבקור, והבראשית רבה סובר שביום המילה עצמו שהוא בחמשה עשר בניסן, דהיינו בערב הפסח משש שעות ולמעלה היה הבקור. ומעתה יש לתמוה על רש"י ז"ל שפירש גבי "וירא אליו יום שלישי למילתו היה" אליבא דרבי חמא בר חנינא, וגבי "כעת חיה" פירש, "פסח היה ובפסח הבא נולד יצחק" כההיא דבראשית רבה שהן אגדות חלוקות בהכרח. אבל אין זה כל כך קשה, שכך מנהגו של רש"י בכמה מקומות, וכבר הארכתי על זה בתחלת פרשת בראשית עיין שם. אי נמי, מה שפירש גבי "כעת חיה פסח היה" הוא בעד שבעה עשר בניסן שהוא בפסח, ומה שאמר, "ובפסח הבא נולד יצחק" הוא בחמשה עשר. הוא שנתן לו עצה על המילה.

מזרחי בראשית פרשת וירא פרק יח פסוק י

ופסח היה. פירוש: בשבעה עשר בניסן כדרבי חמא דאמר (בבא מציעא פו: הובא ברש"י פסוק א): "שלישי למילתו היה" שהוא בפסח. שהרי מילתו היתה בחמשה עשר בניסן, כדכתיב (יז, כא): "למועד הזה בשנה האחרת" שסרט לו סריטה בכותל (תנחומא וירא יג הובא ברש"י כא, ב) וכו'. ויצחק נולד בחמשה עשר בניסן, כדאיתא במכילתא (מכילתא בא מסכתא דפסחא יד) ובסדר עולם (סדר עולם פרק ה). ומה שאמר: בפסח נולד יצחק, פירוש, בחמשה עשר בניסן שהוא היום הראשון של פסח. והא דרבי חמא פליגא אבראשית רבה (בראשית רבה מח, יב). שבבראשית רבה אמרו: בשורת המלאך לשרה בערב הפסח היתה ונמצא שבערב [פסח] של שנה הבאה נולד יצחק. ומה שאמר בחמשה עשר בניסן נולד יצחק הוא משום דכתיב (יז, כא) "למועד הזה בשנה האחרת" שצריך להיות במועד. ושמא הבשורה שבערב הפסח היתה משש שעות ולמעלה שנחשב לחמשה עשר בניסן. ומה שהכריח הבראשית רבה לומר שבשורת המלאך בערב הפסח היתה ולא אמרו בחמשה עשר בניסן ממש, משום דכתיב (יט, א): "ויבואו שני המלאכים סדומה בערב" שהוא ליל פסח, דכתיב (יט, ג): "ומצות אפה ויאכלו". ורבי חמא בר חנינא (בבא מציעא פו: הובא ברש"י פסוק א) אמר: שבשורת המלאך לשרה ביום שלישי למילתו היתה, דהיינו בשבעה עשר בניסן, ונמצא שלידתו של יצחק בין לרבי חמא בר חנינא בין לבראשית רבה בחמשה עשר בניסן היה כמו ששנינו במכילתא ובסדר עולם. אבל מסוגייא דתלמודא דפרק קמא דראש השנה (ראש השנה יא א) משמע שבתשרי נמול אברהם אבינו, דהתם בעי תלמודא: "בפסח נולד יצחק מנא לן, שנאמר (פסוק יד): 'למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן'. אימת קאי, אילימא בפסח וקאמר ליה לעצרת, בחמשים יומין מי קא ילדה. אלא בעצרת, וקאמר ליה בסוכות. אכתי בחמשה ירחי מי קא ילדה. אלא דקאי בחג וקאמר ליה בפסח. אכתי בשיתא ירחי מי קא ילדה". ומשני "אותה שנה מעוברת היתה. סוף סוף כי מִידְלֵי ימי טומאה בצרי להו. אמר מר זוטרא: אפילו למאן דאמר יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין, יולדת לשבעה יולדת למקוטעין" ובפרקי דרבי אליעזר (פרקי דר' אליעזר פרק כט) נמי שנו: "ביום הכפורים נמול אברהם אבינו", אלמא בשורת יצחק בתשרי הואי ולא בניסן. הילכך על כרחינו לומר דסוגיא דתלמודא ופרקי דרבי אליעזר פליגי אההיא דבראשית רבה.​

ואם תאמר, אי הכי לדידהו היאך יתיישב קרא (יז, כא) ד"למועד הזה בשנה האחרת" הא לא מצו לפרושי "למועד" כזה בשנה האחרת. שהרי יצחק לכולי עלמא בפסח נולד, וליכא למימר שביום שנצטוה על המילה ונאמר לו "למועד הזה בשנה האחרת" פסח היה אבל לא נימול עד יום הכפורים, משום דזריזין מקדימין למצות (פסחים ד א). ועוד, מקרא מלא הוא (יז, כו) "בעצם היום הזה נמול אברהם" משמע שבו ביום שנצטוה נמול. כבר תרצו התוספות (ראש השנה יא א) בשם רבינו תם, דהכא סבירא ליה כרבי יהושע דאמר: בניסן נברא העולם, ו"למועד אשוב אליך כעת חיה" (פסוק יד) אמועד ראשון הבא אחר המועד שנמול בו, והוה קאי בחג וקאמר ליה בפסח. וקרי ליה לפסח 'שנה אחרת' משום דניסן ראש השנה לשנים הוא. ו"למועד הזה" פירושו: למועד שאחר זה, דיום הכפורים קרוב לסוכות הוא ונחשב כחג, והמועד הראשון הבא אחריו בשנה האחרת הוא הפסח:


שפתי חכמים פרק י"א פסוק א' אות ב' וז"ל: הרא"ם הקשה דבבראשית רבה (מח, יב) אמרו לושי ועשי עוגות הדא אמרה ערב פסח היה, וכן לקמן (יט, ג) ומצות אפה פירש הרב פסח היה וכו', וא"כ על כרחך צריך לומר דהבראשית רבה סבירא ליה דהביקור היה ביום המילה שהוא בט"ו בניסן, ורבי חמא סבירא ליה דהביקור היה בי"ז בניסן, ויש לתמוה על הרב שהביא אגדות חלוקות וכו', והאריך שם ולא נהירא וכו' עיין שם. לכן נ"ל פשוט הוא דכולי עלמא סבירא להו דהמילה היתה בי"ב בניסן, והביקור והשריטה בכותל היה בט"ו בניסן כשאמר לו הקב"ה למועד אשוב אליך, ואע"ג דלמועד הזה נאמר ביום המילה וביום הביקור נאמר סתם למועד ולא נאמר הזה, מכל מקום הואיל והרב פירש שם למועד שקבעתי לך אתמול איכא למימר נמי איפכא דכשאמר לו ביום המילה למועד הזה נתכוון ליום הביקור, וכן פירש הרב לקמן (כא, ב) למועד אשר דיבר אתו אלהים ועיין שם. (נחלת יעקב):

רש"י כא, יב וז"ל: למועד אשר דבר אתו - דמליל יתיה את המועד אשר דבר וקבע כשאמר לו למועד אשוב אליך שרט לו שריטה בכותל ואמר לו כשתגיע חמה לשריטה זו בשנה אחרת תלד:
וכתב שם בספר משכיל דוד וז"ל: למועד וכו' שרט לו וכו'. רבינו נסיב ליה אליבא דמ"ד דבפסח באו המלאכים ויום א' קודם שבאו המלאכים א"ל השי"ת אשר תלד לך שרה למועד הזה כדפירש"י התם למועד שקבעתי לך אתמול א"כ משעת בשורה עד שעת לידה עבר שנה א' ואם מוכרח שיודה לההי' דבר"ה נפקדה שרה נאמר דאע"ג שנתבשר ובא לה האור מ"מ לא נתעברה מיד עד ר"ה ושוב ילדה בניסן דלכ"ע בפסח נולד יצחק וילדה לז' חדשים מקוטעים דהשנה מעוברת היתה כדאיתא בפ"ק דר"ה ואם נוכל לומר להך שיטתא דנתעברה מיד צריך לומר שילדה לזמן י"ב חודש שיש עיבור די"ב חודש כ"נ מהש"ס דיבמות גבי רבה תוספאה. איך שיהיה מצינן למימר דטעמא דשרט לו בכותל כדי שלא יחשוב שנים עשר חדשים מזמן הבשורה דאותו שנה מעוברת היתה כדלעיל וידוע שעיבור השנה הוא מפני תקופ' החמה כדי שיבא פסח בזמן האביב וא"ל דכשיגיע החמה וכו' כלומר לתקופת החמה:


מהרש"א ר"ה יא. כתב לבאר שיטת רש"י.
וז"ל שם: ע"ש בתוס' לדעת מי שאומר פסח היה הא דכתיב בפרשת מילה אשר תלד לך שרה למועד וגו' ואמרי' נמי שסרט כו' ע"כ בט"ו בניסן נאמר ובו ביום נימול ובו ביום באו המלאכים כו' ע"ש אבל רש"י בפי' החומש פירש גם כן כל הכתובים כמ"ד דפסח היה ואף ע"פ כן הביא בריש הפ' דביום ג' למילתו באו המלאכים והרא"ם פירש דבריו דודאי דמילתו ודאי בט"ו בניסן היה דביום כו' ובט"ו בניסן נולד יצחק וכו' אבל ביאת המלאכים ומאמר למועד אשוב וגו' היה ביום ג' למילתו בי"ז בניסן ופסח כו' ע"ש לדברי הב"ר שיטה אחרת והקשו התוס' הכא ותימה דכל הני דאמרי בתשרי היכי מקיימי קרא דלמועד הזה בשנה אחרת וגו' ואור"ת דס"ל כר"י כו' ע"ש והוא דחוק גם דחוק לפרש"י שבחומש שהניח שיטת התלמוד דהכא דבי"ה היה פירש כל הכתובים ע"פ המכלתא וסדר עולם דבפסח היה והנראה לפי שינוי לשון הכתוב דבפ' מילה נאמר למועד הזה בשנה האחרת וגו' וכאן נאמר למועד אשוב וגו' ולא כתיב הזה בשנה האחרת והנכון נראה לקיים פירוש רש"י שבחומש ע"פ שיטת התלמוד ותלמוד דהכא נמי ס"ל דלמועד הזה בשנה האחרת וגו' דבניסן היה דהכי נמי משמע בשנה האחרת למועד הזה ואז סרט לו סריטה וכיון דבט"ו בניסן נולד יצחק ע"כ מאמר דלמועד הזה בשנה וגו' נמי בט"ו בניסן הוה ובו ביום נימול אברהם וביאת המלאכים ביום ג' למילתו היה בי"ז בניסן כדברי רבי חמא אלא דמאמר למועד אשוב אליך וגו' לא משמע לשנה אחרת במועד זה אלא למועד הראשון שיבא בשנה זו אבא אליך וא"כ ע"כ בתשרי הוה וקאי בחג ולמועד אשוב וגו' היינו פסח כדמסיק תלמודא והשתא אין אנו צריכין לפרש שהיה זה קודם החג ב' ימים כמ"ש התוס' אלא דקאי בחג ממש והא דפריך כי מדלית ימי טומאה בצרי להו לפי שהנראה שלא פירסה שרה נדה וחזרה לנערותה עד אחר שהתחילו ימי החג שאז אמר הקב"ה לאברהם למה זה צחקה שרה גו' היפלא מה' גו' דמשמע שקודם זה לא פירסה נדה דאי חזרה לנערותה מקודם זה אין סברא שהיתה צוחקת וההיא דאפרים מקשאה דלחם לא הביאה לפי שפירס' שרה נדה ביום שבאו המלאכים בפסח סוגיא דהכא לא סוברת כן אלא שלא פירסה נדה עד שאמר הקב"ה בחג למה זה צחקה וגו' למועד אשוב וגו' וסוברת כרבנן דפליגי אאפרים מקשאה ואמרי אפילו פת הביא אלא דלא איצטריך למכתביה ומה דברים שלא אמר הביא דברים שאמר עאכ"ו ובזה יתיישב פירוש רש"י בחומש דגבי כעת חיה ולשרה וגו' פירש כעת הזאת לשנה הבאה ופסח היה וגו' וגבי למועד הזה אשוב אליך וגו' פי' לאותו מועד המיוחד שקבעתי לך אתמול למועד הזה וגו' דמשמע דמאמר למועד הזה בשנה וגו' היה ביום א' ומאמר למועד הזה אשוב וגו' היה ביום אחר והרא"ם האריך בזה ולשיטתו יתיישב שפיר דגבי כעת חיה שהיה בפסח ביום ג' למילתו קאמר פירוש בעת הזאת לשנה הבאה גם כן בפסח אבל מאמר למועד אשוב וגו' שהיה בחג הוצרך רש"י לפרש דלא קאמר אחג שאנו קיימין בו דהא יצחק לאו בחג נולד אלא למועד אשוב הוא המועד הראשון שקבעתי לך אתמול למועד הזה בשנה וגו' דהיינו פסח ואע"ג דהיה זה חצי שנה לפני החג קאמר אתמול דלאו דוקא אתמול יום אחד אלא קודם זה כמו תמול אנחנו ולא נדע כמ"ש גם הרא"ם ודברים הללו ברורים הם לפי שיטתנו ליישב פרש"י שבחומש אלא שהוא מפרש בשמעתין הא דפריך כי מדלית מר ימי טומאה כו' דקושייתו מההיא דאפרים מקשאה ולשיטתנו אי אפשר לפרש כן כמ"ש לעיל וכשיטה זו שכתבנו תמצא קצת בהגה"ה בתוס' בשמעתין גם בתוספות דפרק הפועלים גם בחזקוני וק"ק לפי שיטה זו כיון דביאת המלאכים היה בניסן גם הפיכת סדום ע"י המלאכים לא ה"ל להקדים מאמר למה זה צחקה שרה וגו' ולמועד אשוב שהיה אח"כ בחג וי"ל דה"ל כתרי עניני ואמרי' ביה דאין מוקדם ומאוחר בתורה:

ובערוך לנר שם כתב וז"ל: המהרש"א כ' ואע"ג דהמלאכים בשרו אותה כבר בפסח עפ"י שיטת הי"מ שהביאו התוספ' ושהיא ע"כ דעת ר"א דס"ל דבתשרי נבה"ע מ"מ לא נגזר עליה הריון מפי הקב"ה עד ר"ה עכ"ד. וק"ל שהרי ע"פ שיטה זו שנמול אברהם בפסח גם אז נאמר לו מפי הקב"ה אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת הרי גם מפי הקב"ה נגזר ועוד דבפירוש כתב וה' פקד את שרה כאשר אמר הרי שכבר נאמר לו מפי הקב"ה. אכן בב"ק פ' החובל נדרש הך כאשר אמר על אברהם דכן נדרש שם כאשר אמר אברהם על אבימלך דהיינו שהתפלל עליו אבל ברש"י בחומש דרש על הריון ואשר דבר על לידה א"כ משמע בפירוש שכבר הקב"ה גזר הריון בפסח ואיך אפשר שבר"ה נפקדה ואולי י"ל דמעשה דאבימלך היה שנה ומחצה קודם לידת יצחק שהיה סמוך לר"ה וכשהתפלל על אבימלך נפקדה שרה בר"ה ונרפא אבימלך אחר ר"ה ובפסח שאחריו נאמר לאברהם פ' מילה ובשורת הבן וגם המלאכים בשרוהו בשלישי למילה ובשנה שאחריו בפסח נולד יצחק. ואע"ג דאיתא במדרש דליצני הדור אמרו מאבימלך נתעברה שרה ואיך אמרו כן אם קדם מעשה אבימלך שנה ומחצה ללידת יצחק י"ל דמדרש הזה אזיל אליבא גמרא דידן דנמול אברהם ביוה"כ והיה לידת יצחק בפסח ואז ביוה"כ או סמוך לו נצטווה אברהם על המילה ונאמר לו שיולד יצחק בפסח שאחריו ובזה היה אפשר שמעשה אבימלך הי' סמוך לר"ה של שנת לידת יצחק ובאותו ר"ה נפקדה שרה:

שפתי חכמים פרק י"א פסוק א' אות ב' העיר בדברי המזרחי שהובאו לעיל.
וז"ל שם: הרא"ם הקשה דבבראשית רבה (מח, יב) אמרו לושי ועשי עוגות הדא אמרה ערב פסח היה, וכן לקמן (יט, ג) ומצות אפה פירש הרב פסח היה וכו', וא"כ על כרחך צריך לומר דהבראשית רבה סבירא ליה דהביקור היה ביום המילה שהוא בט"ו בניסן, ורבי חמא סבירא ליה דהביקור היה בי"ז בניסן, ויש לתמוה על הרב שהביא אגדות חלוקות וכו', והאריך שם ולא נהירא וכו' עיין שם. לכן נ"ל פשוט הוא דכולי עלמא סבירא להו דהמילה היתה בי"ב בניסן, והביקור והשריטה בכותל היה בט"ו בניסן כשאמר לו הקב"ה למועד אשוב אליך, ואע"ג דלמועד הזה נאמר ביום המילה וביום הביקור נאמר סתם למועד ולא נאמר הזה, מכל מקום הואיל והרב פירש שם למועד שקבעתי לך אתמול איכא למימר נמי איפכא דכשאמר לו ביום המילה למועד הזה נתכוון ליום הביקור, וכן פירש הרב לקמן (כא, ב) למועד אשר דיבר אתו אלהים ועיין שם. (נחלת יעקב):

בספר משכיל לדוד (בראשית כא, יב) ביאר מה שכתב שם רש"י
וז"ל שם: למועד אשר דבר אתו - דמליל יתיה את המועד אשר דבר וקבע כשאמר לו למועד אשוב אליך שרט לו שריטה בכותל ואמר לו כשתגיע חמה לשריטה זו בשנה אחרת תלד ע"כ. וכתב במשכיל דוד וז"ל: למועד וכו' שרט לו וכו'. רבינו נסיב ליה אליבא דמ"ד דבפסח באו המלאכים ויום א' קודם שבאו המלאכים א"ל השי"ת אשר תלד לך שרה למועד הזה כדפירש"י התם למועד שקבעתי לך אתמול א"כ משעת בשורה עד שעת לידה עבר שנה א' ואם מוכרח שיודה לההי' דבר"ה נפקדה שרה נאמר דאע"ג שנתבשר ובא לה האור מ"מ לא נתעברה מיד עד ר"ה ושוב ילדה בניסן דלכ"ע בפסח נולד יצחק וילדה לז' חדשים מקוטעים דהשנה מעוברת היתה כדאיתא בפ"ק דר"ה ואם נוכל לומר להך שיטתא דנתעברה מיד צריך לומר שילדה לזמן י"ב חודש שיש עיבור די"ב חודש כ"נ מהש"ס דיבמות גבי רבה תוספאה. איך שיהיה מצינן למימר דטעמא דשרט לו בכותל כדי שלא יחשוב שנים עשר חדשים מזמן הבשורה דאותו שנה מעוברת היתה כדלעיל וידוע שעיבור השנה הוא מפני תקופ' החמה כדי שיבא פסח בזמן האביב וא"ל דכשיגיע החמה וכו' כלומר לתקופת החמה: