לא ברור לי מדוע אתה חוזר על עצמך.
כמו שאמרתי - אלו הם שני דברים שכלל לא סותרים.

א. אם אתה לא מבקש על עצמך כלל, וגם ברפאינו אתה מכוון על צער השכינה וגם הברך עלינו אתה מכוון לכבוד שמים, וגם בשמע קולינו אתה מכוון לגילוי מלכותו יתברך - אזי ברור שהדרך היא לא לבקש דברים פרטיים.
על זה דיבר הנפש החיים.

ב. אם אתה לא בדרגה גבוהה, ואתה כן מבקש על עצמך, וברפאינו אתה מבקש שלא תחלה ותסבול, ובברך עלינו אתה מכוון שתהיה לך פרנסה ואפשרות להאכיל את הילדים, ובשמע קולינו אתה מכוון עליך - אזי ברור שגם על קניית לחם וחלב בסופר אתה צריך לבקש.
על זה עוסק האשכול.
אם אני מבקש על עצמי זה אומר שאני לא בדרגה גבוהה?
 
עתה אשמח לשמוע דעת חו"ר הפורום וכן מהי דעת גדולי הדורות [למעט ברסלב וחב"ד הידועות לכל] בענין הקשר הרציף עם הקב"ה.
עדין לא הזכירו
תענית דף ח
ת''ר הנכנס למוד את גרנו אומר יר''מ ה' אלהינו שתשלח ברכה במעשה ידינו
וכן פירשו רבותינו דברי רש"י

וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ידוד אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ידוד מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ:

רש"י כי ה' אתו. שם שמים שגור בפיו
הינו שעל כל דבר היה מתפלל
 
מתנצל אם כבר הביאו, לא עברתי על כל ההודעות.

משנ"ב (קכ"ב סק"ח):

כתב הח"א נכון וראוי לכל אדם להתפלל בכל יום ביחוד על צרכיו ופרנסתו ושלא ימוש התורה מפיו וזרעו וזרע זרעו ושיהיו כל יוצאי חלציו עובדי ה' באמת ושלא ימצא ח"ו פסול בזרעו וכל מה שיודע בלבו שצריך לו ואם אינו יודע לדבר צחות בלשה"ק יאמרנה אף בלשון אשכנז רק שיהיה מקירות לבו. וטוב יותר לקבוע תפלות על כל הענינים הצריכים לו אחר שסיים כל הי"ח וכו'.

(יש לשים לב שכ' שיהיה מקירות ליבו. זהו יסוד חשוב לא רק לקבלת התפילה אלא בעיקר עניינה (והיא עבודה שבלב) שלא תהיה הפניה לקב"ה עראי ובגדר 'אם לא יועיל לא יזיק' אלא שמייחל אליו ומרגיש תלוי בו במה שנוגע לו עד הנפש.
ולכן לענ"ד יש לסייג שאע"פ שיש להתפלל על כל העניינים הצריכים לו אבל רק על מה שממש רוצה בו (אפילו הוא בגדר מותרות) ולא על מה שהיה נחמד אם היה לו כי אז אין גישה רצינית לתפילה.)
 
אבל רק על מה שממש רוצה בו (אפילו הוא בגדר מותרות) ולא על מה שהיה נחמד אם היה לו כי אז אין גישה רצינית לתפילה.)
יש לציין לדברי הגמרא שגם לא ראוי לבקש על מותרות (איני נכנס כאן להגדיר מהו מותרות)
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נ עמוד א
אמר ליה אביי לרב דימי והכתיב ומברכתך יברך (את) בית עבדך לעולם, בשאלה שאני, בשאלה נמי הכתיב הרחב פיך ואמלאהו, ההוא בדברי תורה כתיב.
 
האמנם שייך לאמר שישנו דבר שעליו אין צורך להתפלל? הרי כלל מעשי האדם הינם מכוחו יתברך ואם יעשה דבר מה ללא תפילה יחשוב שכוחו ועוצם ידו פעל לו זאת וכידוע אחד מעניני התפילה להשריש אמונה בקרבו ועל כן ביותר יש לבקש על הדברים הקטנים והפעוטים ששם עיקר עבודת האדם,
 
חלילה וחס לומר כך
מעולם לא שמענו כאלה דיבורים בעם ישראל
אז איך אתה מסביר את זה הרי גולת הכותרת של ברסלב זה התבודדות ואתה בתור ברסלעבר תסביר לי מה מיוחד בהתבודדות
 
יש לציין לדברי הגמרא שגם לא ראוי לבקש על מותרות (איני נכנס כאן להגדיר מהו מותרות)
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נ עמוד א
אמר ליה אביי לרב דימי והכתיב ומברכתך יברך (את) בית עבדך לעולם, בשאלה שאני, בשאלה נמי הכתיב הרחב פיך ואמלאהו, ההוא בדברי תורה כתיב.
ע"ש במהרש"א שפי' שאין חסרון בשאלה קטנה כי יש בזה מידת דרך ארץ, שלא כמו בברכה. וייתכן שאין בזה פגם אלא חסרון מעלה.
 
מתנצל אם כבר הביאו, לא עברתי על כל ההודעות.

משנ"ב (קכ"ב סק"ח):

כתב הח"א נכון וראוי לכל אדם להתפלל בכל יום ביחוד על צרכיו ופרנסתו ושלא ימוש התורה מפיו וזרעו וזרע זרעו ושיהיו כל יוצאי חלציו עובדי ה' באמת ושלא ימצא ח"ו פסול בזרעו וכל מה שיודע בלבו שצריך לו ואם אינו יודע לדבר צחות בלשה"ק יאמרנה אף בלשון אשכנז רק שיהיה מקירות לבו. וטוב יותר לקבוע תפלות על כל הענינים הצריכים לו אחר שסיים כל הי"ח וכו'.

(יש לשים לב שכ' שיהיה מקירות ליבו. זהו יסוד חשוב לא רק לקבלת התפילה אלא בעיקר עניינה (והיא עבודה שבלב) שלא תהיה הפניה לקב"ה עראי ובגדר 'אם לא יועיל לא יזיק' אלא שמייחל אליו ומרגיש תלוי בו במה שנוגע לו עד הנפש.
ולכן לענ"ד יש לסייג שאע"פ שיש להתפלל על כל העניינים הצריכים לו אבל רק על מה שממש רוצה בו (אפילו הוא בגדר מותרות) ולא על מה שהיה נחמד אם היה לו כי אז אין גישה רצינית לתפילה.
לא עיינתי אך נראה לי שכונתו בתוך התפילה, אנו עוסקים בכל רגע ורגע מעשה ומעשה במהלך כל היום.
 
לא עיינתי אך נראה לי שכונתו בתוך התפילה, אנו עוסקים בכל רגע ורגע מעשה ומעשה במהלך כל היום.
רק הבאתי ראיה שאפשר להתפלל על כל דבר (גם על דברים 'קטנים'),
ולא מסתבר שיש סיבה שלא להתפלל תפילות קצרות נוסף על ג' תפילות.
 
נערך לאחרונה:

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון