תורה דהגרש"ש דמשפטי הממון (4 צופים)

[אברך קלאסי]

רק רציתי להוסיף כאן ב' הערות והוספות בכל הענין
א]כבר בצעירותי שמעתי ממרן הגרי''ג לחלוק על הגרש''ש בזה והעמיד נוסח כמדומה שהוא דומה לנוסח הגרחי''ש דאין הגדר שעיקר דינו של הגזל ומשפט לא תגזול מגיע בשלב שני אחר המשפט השכלי אלא שעיקרו של משפט לא תגזול הוא ע''פ הצדק [ובנוסח הגרחי''ש מסתמא יגיד במילים שלא לעמוד כפוגע כנגד תביעת השני]
ב] ראיתי שלא נגעו פה בחידושו המתמיה של מרנא הגרשש''ק שיש מושג של בעלות האמתית ויש מושג של בעלות המשפטית ולנובח האחר מיושב יותר כל הראיות שהביא דבאמת ההגדרה של ''בעלים'' לעולם נקבעת לפי האמת רק השני שמחזיק בזה אינו נחשב כפוגע בתביעתו של השני.
ג] ואגב אביא פה מציאה אדירה שהנה אחד הראיות של רשש''ק הוא מהסוגיא דקונה ב' אילנות מביא ואינו קורא כי חיב מספק והבין שזה מדאוריתא[וכן הבינו כל האחרונים שהביא שהקשו בזה] ומזה הוציא שיש דינים תלוים בבעלות האמתית ומצאתי אגב אורחא בר''ן בבא בתרא כ''ו שכותב שזה דין דרבנן עי''ש.

 

[בן הגולה]

ומהיכי תיתי למר שכוונת הגרש"ש שקודם דיני התורה מחויב האדם בחיוב גמור בכל הדברים השכלים והמשפטיים, שמא כוונתו שהתורה קבעה את חוקיה ע"פ ההגיון והשכל האנושי, אך לא שהשכל מחייב את הדבר, הלה כל אדם אם יקח לעצמו זמן להתבונן בעצמו כמה דברים השכל אמר לו לעשות והוא לא עשה ע"א השכל, אך גם לאחר המעשה הוא יודע שמצד הדבר הנכון והאמיתי היה עליו לנהוג אחרת, וה"ה הכא התורה קבעה את חוקיה ע"פ ההתנהגות השכלית האנושית, אך קודם התורה באמת לא הה חיוב גמור של כפיה אם לא יקיים את דיני השכל, ודו"ק,

לחץ כדי לכווץ...

מהיכא דאתי הגרש"ש - הראיה הראשונה שלו מבי"ד שכופה קטן הפטור ממצוות התורה להשיב את שגזל מכוח 'חיוב משפטי'.

 

[המחדש בטובו]

א-מדברי הראשונים דס''ל דאין יורדים לנכסיו במלוה ע''פ אלא כופין אותו עד שיאמר רוצה אני (הוא מחלוקת הרמב'ן והרשב'א בכתובות ובעשר''י הוכיח את יסודו מהא דיורדין]
ב-עיין בדבר רבינו גרשום (מסתמא בב''ב או בכתובות) שכתב וז''ל ''פריעת בע''ח למלוה במלוה ע''פ ואין בה קנין לא חיוב הוא לפורעו כיון שאין לו שטר ולא עדות וקנין אלא מצוה הוא שיפרע לו,'' וחזינן מדבריו שאין חיוב אלא מצוה הוא שיפרע

 

[תענוג]

לקט בענין כח הסברא לחייב או לפטור
כתב הר"ן בהקדמה לתלמוד בבלי וז"ל כל המצוות שהן תלויין בסברא ובאובנתא דליבא כבר הכל מתחייבים בהן מן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ עליו ועל זרעו אחריו לדורי דורים עכ"ל,
ובמורה נבוכים (חלק ג פרק יז) כתב וז"ל המשפט מחויב בהכרח בחוקו ית' והוא שיגמול העובד על כל מה שיעשה ממעשי הכבוד והיושר ואף על פי שלא צווה בו על ידי נביא ושיענוש על כל מעשה רע שיעשהו האיש ואף על פי שלא הוזהר ממנו על ידי נביא, אחר שהוא דבר שהשכל מזהיר ממנו עכ"ל,
בספר חסידים (אות קנג) וזל"ל ומצינו בתורה שכל מי שיכול להבין אף על פי שלא נצטווה נענש עליה על שלא שם על לבו שנאמר ויקצוף משה על פקודי החיל כו', וכן כו' בלעם באמור המלאך לו על מה הכית אתונך היה לו להשיב מה עון יש שהכיתי את אתוני ואפילו צער בעלי חיים אין כאן, שלא רבצה מחמת משאוי, גם כשלחצה רגלו למה לא היה לו להכותה, אלא שהיה לו לחשוב שמא שלא ברצון הקב"ה הוא שאקללם עכל"ל
בהגהות יעב"ץ על הגמרא גיטין נח ע"ב וז"ל בכאן נראה ברור שיש עון שאינו מפורש ומבואר בשום מקום והוא חמור מאד ושנאוי בעיני המקום יותר מעבירות חמורות עכל"ל.
בגמרא רגיל הלשון איבעית אימא קרא איבעית אימא סברא (ברכות ד ע"ב ועוד רבות) ובכתובות כב ע"א מקשה הגמרא על מה שלמדו מן התורה שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, למה לי קרא סברא היא, שלא רק שהשוו כוחה של הסברא לכוחו של הפסוק אלא במקום שיש סברא למה לי קרא, וכן מצינו בש"ס סברא הוא לענין איסור דאורייתא כגון שבת דף צו ע"ב אשכחן הוצאה הכנסה מנלן סברא הוא מכדי מרשות לרשות הוא מה לי אפוקי ומה לי עיולי, וכ"ה בסנהדרין דף סו ע"א, ובתוס' מגילה דף ד ע"א ד"ה שאף הן מובא שיטת רבינו יוסף איש ירושלים דחיוב הנשים במצה הוא חיוב דאוריתא מכח הסברא דאף הן היו באותו הנס ויעו"ש, ובברכות דף טו ע"א אמרו בטעם חיוב ברכת הנהנין סברא הוא אסור לאדם שיהנה בעוה"ז בלי ברכה ובפנ"י שם מצדד דסברא דאורייתא ויעויין בצל"ח שם דהוא רק דין דרבנן מכח הסברא, ובבית האוצר כלל קל"א הביא מכ"מ בחז"ל וראשונים שע"י סברא לחוד הוה איסור תורה (עי' פסחים עה ע"ב יומא מז ע"א שבת עד ע"ב מנחות מב ע"א נזיר סב ע"א, תו"כ שמיני פ"א ברייתא ד יבמות מג ע"ב תוס' ב"מ ל ע"ב וחזקוני בראשית ז כא), ובשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קלה דחה דברי האומר שסברא רק דרבנן עיי"ש ובנמ"י ב"מ דף פט ע"ב מדפי הרי"ף אהך דאמר ר"י דבר תורה מעות קונות כתב דבר תורה לא מקרא יליף אלא מסברא בעלמא, וראה מ"ש בזה בשד"ח מערכת ס' אות סג ומערכת ד' אות כו עח ובהשמטות, -
כמה חיובים ופטרים מכח סברא ,שתיה בכלל אכילה לענין שבועה שבועות כב ע"ב, אין בודקין לכסות משום דקא מבזי (ב"ב ט ע"א), מיתת חרב קשה ממיתת רעב משום דקא מנוול (שם ח ע"ב), המוציא מחברו עליו הראיה, למה לי קרא סברא היא דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא (ב"ק מו ע"ב), וכן מה שאמרו בנדה כה ע"א קידושין לה ע"א וזבחים ב ע"א הוא כעין מה שאמרו בברכות נא ע"א מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום אחר כדי שיהא ריחו נודף, וכן בפסחים כה ע"ב לענין שפיכות דמים שיהרג ואל יעבור מנלן סברא היא מאי חזית דדמא דידך סומק טפי דלמא דמא דההוא גברא סומק טפי,

 

[אוצר התורה]

לקט בענין כח הסברא לחייב או לפטור

לחץ כדי לכווץ...

בנוגע לדיווח על שעת כתיבת ההודעה

מדובר בבן חו"ל וכך המערכת מזהה.

בני חו"ל בפורום - כתיבת הודעות כשנכנסה שבת בארץ ישראל

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[יראת ה' היא חכמה]

בנוגע לדיווח על שעת כתיבת ההודעה

מדובר בבן חו"ל וכך המערכת מזהה.

לחץ כדי לכווץ...

וכך גם ניכר מתוכן ההודעה - לדוג' :

בגמרא רגיל הלשון איבעית אימא קרא איבעית אימא סברא (ברכות ד ע"ב ועוד רבות)

לחץ כדי לכווץ...

 

[ליחדא שמיה]

לקט בענין כח הסברא לחייב או לפטור
כתב הר"ן בהקדמה לתלמוד בבלי וז"ל כל המצוות שהן תלויין בסברא ובאובנתא דליבא כבר הכל מתחייבים בהן מן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ עליו ועל זרעו אחריו לדורי דורים עכ"ל,
ובמורה נבוכים (חלק ג פרק יז) כתב וז"ל המשפט מחויב בהכרח בחוקו ית' והוא שיגמול העובד על כל מה שיעשה ממעשי הכבוד והיושר ואף על פי שלא צווה בו על ידי נביא ושיענוש על כל מעשה רע שיעשהו האיש ואף על פי שלא הוזהר ממנו על ידי נביא, אחר שהוא דבר שהשכל מזהיר ממנו עכ"ל,
בספר חסידים (אות קנג) וזל"ל ומצינו בתורה שכל מי שיכול להבין אף על פי שלא נצטווה נענש עליה על שלא שם על לבו שנאמר ויקצוף משה על פקודי החיל כו', וכן כו' בלעם באמור המלאך לו על מה הכית אתונך היה לו להשיב מה עון יש שהכיתי את אתוני ואפילו צער בעלי חיים אין כאן, שלא רבצה מחמת משאוי, גם כשלחצה רגלו למה לא היה לו להכותה, אלא שהיה לו לחשוב שמא שלא ברצון הקב"ה הוא שאקללם עכל"ל
בהגהות יעב"ץ על הגמרא גיטין נח ע"ב וז"ל בכאן נראה ברור שיש עון שאינו מפורש ומבואר בשום מקום והוא חמור מאד ושנאוי בעיני המקום יותר מעבירות חמורות עכל"ל.
בגמרא רגיל הלשון איבעית אימא קרא איבעית אימא סברא (ברכות ד ע"ב ועוד רבות) ובכתובות כב ע"א מקשה הגמרא על מה שלמדו מן התורה שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, למה לי קרא סברא היא, שלא רק שהשוו כוחה של הסברא לכוחו של הפסוק אלא במקום שיש סברא למה לי קרא, וכן מצינו בש"ס סברא הוא לענין איסור דאורייתא כגון שבת דף צו ע"ב אשכחן הוצאה הכנסה מנלן סברא הוא מכדי מרשות לרשות הוא מה לי אפוקי ומה לי עיולי, וכ"ה בסנהדרין דף סו ע"א, ובתוס' מגילה דף ד ע"א ד"ה שאף הן מובא שיטת רבינו יוסף איש ירושלים דחיוב הנשים במצה הוא חיוב דאוריתא מכח הסברא דאף הן היו באותו הנס ויעו"ש, ובברכות דף טו ע"א אמרו בטעם חיוב ברכת הנהנין סברא הוא אסור לאדם שיהנה בעוה"ז בלי ברכה ובפנ"י שם מצדד דסברא דאורייתא ויעויין בצל"ח שם דהוא רק דין דרבנן מכח הסברא, ובבית האוצר כלל קל"א הביא מכ"מ בחז"ל וראשונים שע"י סברא לחוד הוה איסור תורה (עי' פסחים עה ע"ב יומא מז ע"א שבת עד ע"ב מנחות מב ע"א נזיר סב ע"א, תו"כ שמיני פ"א ברייתא ד יבמות מג ע"ב תוס' ב"מ ל ע"ב וחזקוני בראשית ז כא), ובשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קלה דחה דברי האומר שסברא רק דרבנן עיי"ש ובנמ"י ב"מ דף פט ע"ב מדפי הרי"ף אהך דאמר ר"י דבר תורה מעות קונות כתב דבר תורה לא מקרא יליף אלא מסברא בעלמא, וראה מ"ש בזה בשד"ח מערכת ס' אות סג ומערכת ד' אות כו עח ובהשמטות, -
כמה חיובים ופטרים מכח סברא ,שתיה בכלל אכילה לענין שבועה שבועות כב ע"ב, אין בודקין לכסות משום דקא מבזי (ב"ב ט ע"א), מיתת חרב קשה ממיתת רעב משום דקא מנוול (שם ח ע"ב), המוציא מחברו עליו הראיה, למה לי קרא סברא היא דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא (ב"ק מו ע"ב), וכן מה שאמרו בנדה כה ע"א קידושין לה ע"א וזבחים ב ע"א הוא כעין מה שאמרו בברכות נא ע"א מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום אחר כדי שיהא ריחו נודף, וכן בפסחים כה ע"ב לענין שפיכות דמים שיהרג ואל יעבור מנלן סברא היא מאי חזית דדמא דידך סומק טפי דלמא דמא דההוא גברא סומק טפי,

לחץ כדי לכווץ...

למה לי קרא סברא - כח הסברא

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[נראה לפשוט]

שוב, זה לא חיוב, זה הגיון, סברא, יושר, צדק, משפט, מוסר, ושאר הביטויים, אך זה לא דבר שמחייב.

לחץ כדי לכווץ...

ושוב, רש"ש לא אמר שהיית מחוייב, הוא אמר שיש מסלול חיים משועבד לסכל שכפה עליו התנהגות כל שהיא, ובאה התורה וחייבה אותך גם אם אתה לא רוצה להתנהג ככה.