כללי תינוק שומט דד מפיו ואומר שירה (1 צופה)

[חיים ארוכים]

בילוקט שמעוני - כשאמרו שירה על הים התינוקות פרשו מדדי אמותיהם והעוללים פרשו מטבורן גדול נס האחרון יותר מהראשון שהתינוקות חזרו לדדיהן והעוללים לטבורן, ע"כ.
והוא פלאי אחר דאמירת תינוק ועלל שירה הוא יוצר מגדר הטבע ואילו חזרתם למקומם הוא הטבע הרגיל.

והנה ראתה שפחה על הים וכו', בקריעת ים סוף ישראל ראו את הפשטת העולם כולו, את הכל ראו לנגד עינם, דבר לא עמד בדרכם, הים שהוא סמל והדוגמא למקום שאין בו מאום ואין בו כל גם הוא נהפך להשגתם והלכו בו בהשגתם, פירות האילן נתנו יבולם בים, עד שגם תינוק ועולל דבר לא עמד בדרכם וראו כולם כי זה אלי ואנוהו.

וכך היא האמת אלא שתמיד בדרך הטבע היא מכוסה ונסתרת מעינינו,

אולם החזרה לטבע היא הנס הגדול, שתינוק לא יכול להכיר ולומר זה אלי ואנוהו, הוא הסתרה, סימוי עיניים, צמצום,

ועל זה אמרו גדול הנס אחרון יותר מהראשון.