- הודעות
- 933
- תודות
- 2,906
- נקודות
- 382
בגמרא יבמות (סב:) מובא סיפור תלמידי רבי עקיבא שמתו בימי ספירת העומר, ולא באתי הנה אלא לפרש מקום מגוריהם.
וז"ל הגמרא:
דְּתַנְיָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר נָשָׂא אָדָם אִשָּׁה בְּיַלְדוּתוֹ יִשָּׂא אִשָּׁה בְּזִקְנוּתוֹ הָיוּ לוֹ בָּנִים בְּיַלְדוּתוֹ יִהְיוּ לוֹ בָּנִים בְּזִקְנוּתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר לָמַד תּוֹרָה בְּיַלְדוּתוֹ יִלְמוֹד תּוֹרָה בְּזִקְנוּתוֹ הָיוּ לוֹ תַּלְמִידִים בְּיַלְדוּתוֹ יִהְיוּ לוֹ תַּלְמִידִים בְּזִקְנוּתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְגוֹ'
אָמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף זוּגִים תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא מִגְּבָת עַד אַנְטִיפְרַס
וְכוּלָּן מֵתוּ בְּפֶרֶק אֶחָד מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כָּבוֹד זֶה לָזֶה וְהָיָה הָעוֹלָם שָׁמֵם עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא אֵצֶל רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבַּדָּרוֹם וּשְׁנָאָהּ לָהֶם
רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ וְהֵם הֵם הֶעֱמִידוּ תּוֹרָה אוֹתָהּ שָׁעָה
עד כאן
והנה יש להבין מה שנאמר כאן "עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום" שמשמע שהיה רבי עקיבא במקום אחד, ומשם הלך אל הדרום, מפני שהיה העולם שמם.
ויש לשאול, אם רק מקומו היה שמם, איך לא מצא בדרום יותר מחמשה תלמידים, ואם גם הדרום נתרוקן כמו מקומו, מדוע הלך דוקא לשם.
ולהבנת הדברים אקדים, כי מקום מגוריהם של תלמידי ר"ע הראשונים "מגבת ועד אנטיפרס", מקום זה היינו הנקרא "דרום" בלשון חז"ל.
וביתר ביאור: ארץ ישראל נתחלקה לב' ארצות [מלבד עבר הירדן] יהודה וגליל, יהודה בדרום והגליל בצפון, כידוע, וביניהם היתה ארץ הכותיים בשומרון.
וארץ יהודה מתוחמת בכמה מקומות (כגון סנהדרין צד: ירושלמי תענית פ"ד ה"ה), מגבת שעל יד מדבר באר שבע, ועד אנטיפרס המבדיל בין יהודה לבין הכותיים [באזור לוד], וביניהם היתה ארץ יהודה.
ובלשון חז"ל [שרובם היו צפוניים - יושבי הגליל] נקראת ארץ יהודה תמיד בשם "דרום" סתם, דו"ק ותשכח.
והנה, ישיבתו של רבי עקיבא היתה בבני ברק, כמאמר חז"ל (סנהדרין לב:) אחר רבי עקיבא לבני ברק, ונראה שבני ברק, אע"פ שהיא במרכז, נכללת בתחום ארץ הדרום שהוא "עד אנטיפרס", שהרי אינה בארץ הכותים ובוודאי לא בגליל.
והיו התלמידים באים ללמוד אצלו מכל עיירות ארץ יהודה, שגבולה מגבת בדרום ועד אנטיפרס בצפון, וכל עיירות אלו היו באים ללמוד אצלו וחוזרים לעירם.
ואחר שמתו כל תלמידים אלו היה "העולם שמם" כי כל ארץ יהודה נתרוקנה מתלמידים, ולא נותרו אלא מעט מזער, עד שבא רבי עקיבא ולימד את תלמידיו הצעירים, שהיו גם הם יושבי ארצו - ארץ יהודה הדרומית, אלא שלא באו ללמוד אצלו בבני ברק, והלך הוא ללמד אותם בעירם.
וכאן המקום לבאר מדוע הברייתא קוראת לתלמידים אלו בשם "רבותינו שבדרום".
ונראה שהסיבה היא משום שבסוף ימיו של רבי עקיבא החריבו הרומאים לגמרי את ארץ הדרום-יהודה, בימי מרד בר כוזבא וימי השמד, [והיא חורבן טור מלכא-הר המלך הנזכרת בגמרא גיטין ובמדרשים ואכמ"ל], ונותרה תורה רק בארץ הגליל.
ותלמידיו של רבי עקיבא האחרונים חיו אחר ימי השמד, ולימדו תורה בגליל.
ועל כן נודע כינויים בפי תלמידיהם יושבי הגליל "רבותינו שבדרום".
עד כאן כתבתי מהנראה לענ"ד, ואקווה שדבריי יתקבלו על ליבות הקוראים.
ויצויין שבמדרש (רבה חיי שרה, בפסוק ויוסף אברהם) מובא שתלמידיו הראשונים גרו "מעכו ועד אנטיפרס", ולכאורה זה מיישב מעט את הליכתו לדרום. אולם באמת עמדו כבר האחרונים שגירסא זו תמוהה, כי עכו היא גבול צפוני של הגליל, ואנטיפרס היא גבול הדרומי של ארץ הכותיים, ונמצא שתחום זה כולל את הגליל והשומרון, וכי באו הכותיים מהשומרון ללמוד אצל רבי עקיבא? וצ"ע.
מצד שני יצויין, ששם לא נזכר כלל הלשון ש"הלך" אצל תלמידיו האחרונים, אלא נאמר שמתו כולם ובסוף העמיד שבעה תלמידים, והם נשארו בחיים.
וז"ל הגמרא:
דְּתַנְיָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר נָשָׂא אָדָם אִשָּׁה בְּיַלְדוּתוֹ יִשָּׂא אִשָּׁה בְּזִקְנוּתוֹ הָיוּ לוֹ בָּנִים בְּיַלְדוּתוֹ יִהְיוּ לוֹ בָּנִים בְּזִקְנוּתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר לָמַד תּוֹרָה בְּיַלְדוּתוֹ יִלְמוֹד תּוֹרָה בְּזִקְנוּתוֹ הָיוּ לוֹ תַּלְמִידִים בְּיַלְדוּתוֹ יִהְיוּ לוֹ תַּלְמִידִים בְּזִקְנוּתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְגוֹ'
אָמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף זוּגִים תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא מִגְּבָת עַד אַנְטִיפְרַס
וְכוּלָּן מֵתוּ בְּפֶרֶק אֶחָד מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כָּבוֹד זֶה לָזֶה וְהָיָה הָעוֹלָם שָׁמֵם עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא אֵצֶל רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבַּדָּרוֹם וּשְׁנָאָהּ לָהֶם
רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ וְהֵם הֵם הֶעֱמִידוּ תּוֹרָה אוֹתָהּ שָׁעָה
עד כאן
והנה יש להבין מה שנאמר כאן "עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום" שמשמע שהיה רבי עקיבא במקום אחד, ומשם הלך אל הדרום, מפני שהיה העולם שמם.
ויש לשאול, אם רק מקומו היה שמם, איך לא מצא בדרום יותר מחמשה תלמידים, ואם גם הדרום נתרוקן כמו מקומו, מדוע הלך דוקא לשם.
ולהבנת הדברים אקדים, כי מקום מגוריהם של תלמידי ר"ע הראשונים "מגבת ועד אנטיפרס", מקום זה היינו הנקרא "דרום" בלשון חז"ל.
וביתר ביאור: ארץ ישראל נתחלקה לב' ארצות [מלבד עבר הירדן] יהודה וגליל, יהודה בדרום והגליל בצפון, כידוע, וביניהם היתה ארץ הכותיים בשומרון.
וארץ יהודה מתוחמת בכמה מקומות (כגון סנהדרין צד: ירושלמי תענית פ"ד ה"ה), מגבת שעל יד מדבר באר שבע, ועד אנטיפרס המבדיל בין יהודה לבין הכותיים [באזור לוד], וביניהם היתה ארץ יהודה.
ובלשון חז"ל [שרובם היו צפוניים - יושבי הגליל] נקראת ארץ יהודה תמיד בשם "דרום" סתם, דו"ק ותשכח.
והנה, ישיבתו של רבי עקיבא היתה בבני ברק, כמאמר חז"ל (סנהדרין לב:) אחר רבי עקיבא לבני ברק, ונראה שבני ברק, אע"פ שהיא במרכז, נכללת בתחום ארץ הדרום שהוא "עד אנטיפרס", שהרי אינה בארץ הכותים ובוודאי לא בגליל.
והיו התלמידים באים ללמוד אצלו מכל עיירות ארץ יהודה, שגבולה מגבת בדרום ועד אנטיפרס בצפון, וכל עיירות אלו היו באים ללמוד אצלו וחוזרים לעירם.
ואחר שמתו כל תלמידים אלו היה "העולם שמם" כי כל ארץ יהודה נתרוקנה מתלמידים, ולא נותרו אלא מעט מזער, עד שבא רבי עקיבא ולימד את תלמידיו הצעירים, שהיו גם הם יושבי ארצו - ארץ יהודה הדרומית, אלא שלא באו ללמוד אצלו בבני ברק, והלך הוא ללמד אותם בעירם.
וכאן המקום לבאר מדוע הברייתא קוראת לתלמידים אלו בשם "רבותינו שבדרום".
ונראה שהסיבה היא משום שבסוף ימיו של רבי עקיבא החריבו הרומאים לגמרי את ארץ הדרום-יהודה, בימי מרד בר כוזבא וימי השמד, [והיא חורבן טור מלכא-הר המלך הנזכרת בגמרא גיטין ובמדרשים ואכמ"ל], ונותרה תורה רק בארץ הגליל.
ותלמידיו של רבי עקיבא האחרונים חיו אחר ימי השמד, ולימדו תורה בגליל.
ועל כן נודע כינויים בפי תלמידיהם יושבי הגליל "רבותינו שבדרום".
עד כאן כתבתי מהנראה לענ"ד, ואקווה שדבריי יתקבלו על ליבות הקוראים.
ויצויין שבמדרש (רבה חיי שרה, בפסוק ויוסף אברהם) מובא שתלמידיו הראשונים גרו "מעכו ועד אנטיפרס", ולכאורה זה מיישב מעט את הליכתו לדרום. אולם באמת עמדו כבר האחרונים שגירסא זו תמוהה, כי עכו היא גבול צפוני של הגליל, ואנטיפרס היא גבול הדרומי של ארץ הכותיים, ונמצא שתחום זה כולל את הגליל והשומרון, וכי באו הכותיים מהשומרון ללמוד אצל רבי עקיבא? וצ"ע.
מצד שני יצויין, ששם לא נזכר כלל הלשון ש"הלך" אצל תלמידיו האחרונים, אלא נאמר שמתו כולם ובסוף העמיד שבעה תלמידים, והם נשארו בחיים.