וישב תמיהה עצומה במעשה האחים

[התורה]

אם לפי פסק דינם של האחים יוסף היה חייב מיתה, הרי הוא חייב מיתה ומה הכוונה במה שאמר יהודה "מה בצע כי נהרוג את אחינו", ואם אינו חייב מיתה אסור להם להרגו, והטעם שאסור להרגו דיש איסור הריגה, וא"כ למה יהודה אומר מה בצע כי נהרגנו,
והוא צריך עיון גדול.

 

[שירת העשבים]

אולי ואולי סבר שניתן לקיימה בגלות?

 

[עמך]

כיוונת לקושיית אילת השחר, בראשית פרק לז פסוק כז (פרשת וישב).

לכו ונמכרנו לישמעאלים. צ"ב הרי הם פסקו שיוסף חייב מיתה ואם נתחדש סיבה שלא להורגו א"כ למה ימכרוהו, ואם חשבו שע"י שימכרוהו הוא יפסיק לרודפם, א"כ איך הם פסקו עליו בתחילה שחייב מיתה, הרי אם הי' להם אפשרות אחרת שלא ירדפם ע"י שימכרוהו א"כ אסור להם להורגו:

לחץ כדי לכווץ...

אגב יש בכלל מקור קדום שדנו אותו למיתה?, [א"כ מדוע ביקשו סליחה מיוסף, ומה הטענה שלא יכלו לענות מפניו, ובאמת למה לא הרגהו לבסוף?]

 

[מטות מסעי]

אומר יהודה:
לְכ֞וּ וְנִמְכְּרֶ֣נּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִ֗ים וְיָדֵ֙נוּ֙ אַל־תְּהִי־ב֔וֹ כִּֽי־אָחִ֥ינוּ בְשָׂרֵ֖נוּ ה֑וּא וַֽיִּשְׁמְע֖וּ אֶחָֽיו
לכאורה טענתו שאינם מצווים להצטער כ"כ בשביל קיום מצווה זו.

 

[מטות מסעי]

וגם הובא שדנו ביוסף דין רודף שרצה לטורדם מעוה"ב.
ובאמת צריך לי ראיה, האם הנרדף מצווה להרוג את הרודף או רק רשאי. ואם רק רשאי פשוט שיכלו האחים להציע שלא להורגו.
ואף אם מצווה אפשר ששיך בדרך זו להחשיבו שיכול להצילו באחד מאיבריו.

 

[נהנה מקושיא טובה]

עיין כאן

 

[תענוג]

השל"ה הק' והמגלה עמוקות ביאורו דדנוהו למיתה מטעם מורד במלכות עכת"ד, והיינו דקבלה בידם כי המלכות שייך ליהודה.
ובקובץ המאיר ח"י עמ' תתכט כתב הרב יהושע סיביליה ותוכ"ד הביא בשם הגר"ח דאיכא ב' דינים חלוקים במורד במלכות א מורד במלכות ישראל ב מורד במלכות יהודה והנפק"מ בין הני תרי חיובי מרידה במלכות מורד במלכות יהודה אם לא הרגו את המורד א"א לתת עונש אחר משא"כ מורד במלכות ישראל כ' הר"מ פ"ג הל' ח' וז"ל ויש לו לאסור ולהכות בשוטים לכבודו ע"כ מבואר דאפשר לתת עונש אחר ב מורד במלכות יהודה המלך לא יכול לותר על החיוב מיתה דהמורד הוא חפצא דמחויב מיתה כדבארנו משא"כ מורד במלכות ישראל המורד יכול לותר על החיוב מיתה, ואפש"ל שבהתחלה ס"ל לאחרים שכבר יש את הדינים של מלכות ב"ד ורצו להרוג את יוסף מדין זה עד שבא יהודה ואמר להם מה בצע דנהרוג אחינו דעדיין אין את הדינים של מלכות בית דוד זה יתחיל רק מדוד המלך וכמובא במכילתא דכל הדינים של מלכות ב"ד התחילו רק מדוד המלך ומשו"ה איכא רק דין של מורד במלכות ישראל ומלך ישראל יכול לותר על החיוב מיתה עכת"ד ויעו"ש.​

*​

וקצת ע"ד דרוש ע"ד המבואר יתבאר אמרו מה בצע כי נהרג את אחינו ואיתא בפסיקתא רבה פ' תשא אנו מברכין ברכת המוציא ואיך נהרג את אחינו ותמוה.
ואפ"ל עפמש"כ באוצרות יוסף להגאון רבי יוסף ענגיל זצ"ל דכאשר הולידה לאה את יהודה אמרה הפעם אודה את ד' דהוד הוא דרגא דמלכות כנודע בחכמה וז"ס הכתוב ויתן עליו הוד מלכות וסוד יודוך ד' כל מלכי ארץ עכ"ד, והנה במאמרי אדמוה"ז וז"ל יהודה הוא לשון הודאה כמ"ש הפעם אודה כו' אך יש במשמעותו ב' ענינים א' ענין הווה שתמיד יודה בהודאה והוא כו' יהודה בחול"ם על הוי"ו וסגול תחת הדלית (נחמיה יא יז) והב' ענין עבר שכבר הודה והוא מ"ש בתורה יהודה הוי"ו במלאופ"ם ובקמ"ץ תחת הדלי"ת כו' יהודה לשון עבר שכבר הודה או שעתיד להודות וכמ"ש הפעם אודה כו' כלומר הפעם הזה דוקא אתן תודה עכל"ל, והנה אם יהודה אינו לשון הוה תמיד לא רמוז בשמו המלכות בתמידיות מעתה רק בעבר או בעתיד.
והנה י"ל בביאור אלו השני שמות דלשון יהודה בהוה משמע ההדאה על הטובות והניסים הנסתרים התמידיים משא"כ לשון יהודה בעבר ועתיד הפעם אודה היינו על נס וטובה גדולה מפעם לפעם, וע"פ דפליגי רבנן ונחמיה דרבנן סברי דגם המוציא לעבר משמע דכתיב המציא לך מים מצור החלמיש וביאר בספר עץ חיים (שור) דאף דשם יש לומר דהיא לשון להבא ג"כ כדעת רבי נחמיה דעדיין היה מוציא להם מים במדבר עכ"ז עיקר ההוצאה והנס היה בתחילת הכאת הסלע ואח"ז אשר הורגל הסלע ליתן מים לא היה ניכר הנס כי דימו כי בדרך הטבע ירד ממנו מים כאשר יש מעיינות נוזלים מתוך ההרים ע"כ הכוונה המוציא לך מים בעת הכאת הסלע דהוא לשון עבר עכת"ד, ומשא"כ רבי נחמיה יסבור דעיקר הוא הטובה התמידי, ומכיון דמברכין המוציא לשון עבר א"כ עיקר שם יהודה הוא דלשון עבר ועתיד ולא ההוה תמיד ואין במשמעות השם לשון הוה תמיד ועדיין אינו מלך ממלכי בית דוד וק"ל.

​

 

[הצעיר שבחבורה]

אם לפי פסק דינם של האחים יוסף היה חייב מיתה, הרי הוא חייב מיתה ומה הכוונה במה שאמר יהודה "מה בצע כי נהרוג את אחינו", ואם אינו חייב מיתה אסור להם להרגו, והטעם שאסור להרגו דיש איסור הריגה, וא"כ למה יהודה אומר מה בצע כי נהרגנו,
והוא צריך עיון גדול.

לחץ כדי לכווץ...

מלבי"ם פרשת וישב
ובאשר עקר מגמתנו שיתרחק מבית אביו ולא ישתרר עלינו, ונשיג התכלית הזה במה שנמכרנו לישמעאלים.