נידון זה של תפילה בכוונה לעומת תפילה בציבור, מבואר בדברי הרדב"ז (ח"ג סי' תע"ב), שכתב בפשיטות כי תפילה בכוונה עדיפה, שהרי הכוונה היא עיקר התפילה, ואילו תפילה בציבור אינה אלא מעלה נוספת.
אמנם הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (או"ח ח"ג סי' ז) כתב, שאף אם אדם מרגיש שיוכל לכוון יותר בתפילתו כשהוא מתפלל ביחידות, כל עוד בכוונתו בציבור יש את המידה ההכרחית כדי לצאת ידי חובתו, עדיף שיתפלל בציבור. כן העלה גם בשו"ת אור לציון (ח"ב פ"ז ה"כ).
ומכל מקום ידוע שבתקופות מסוימות נהגו כמה מגדולי ישראל להתפלל ביחידות, כגון החזו"א (קודם שנבנה בית הכנסת בביתו), הגרי"ז מבריסק ובניו (על פי רוב), הרה"ק מבעלזא זצ"ל (לעיתים), והרמ"מ מלעלוב (כעדות בנו).