לכל מי שחושב שאם התפילה היתה פעם בחדש הוא היה מכוון יותר, אני מקווה שב'יעלה ויבוא' הוא מכוון כמו שצריך ולא שוכח בכלל שצריך לומר...
ואם ישיבו שזה באמצע התפילה ולכן אינו שונה משאר התפילה, וכי בברכת הלבנה הם מכוונים כהוגן וכראוי?
המפריעים רבים:
א. אין מקום קבוע לתפילה = בית כנסת מסוים שהוא מועיל לעניין הזה ולא שטיבלאך עם הרבה נכנסים ויוצאים.
ב. בבית כנסת עצמו אינו יושב במקום קבוע והמקום הקבוע צריך שיהיה במקום שאין לו הפרעות שם כל אחד לפי מה שיגרום לו להיסח הדעת.
ג. אין לו זמן קבוע לתפילה, והזמן צריך להיות קבוע בזמן שהוא בנחת לא בזמן שהוא לחוץ להגיע לכולל או לפזר או לאסוף את הילדים.
מי שיקפיד על שלשת דברים אלו יוכל לכוון הרבה יותר בקלות, ולא משנה אם הוא מתפלל 3 פעמים ביום או 3 פעמים בשבוע.
מעכבים כלליים יותר:
ד. טרדות ומחשבות על דברים שהוא צריך לעשות.
ה. בעיות ריכוז, דורנו מלא בהם, אם מצד בני אדם עצמם, היפריות לסוגיה, ואם מצד בני אדם שסביבנו, כגון אלו שלא משתיקים פלאפונים או אוחזים במקומות שונים בתפילה משאר הציבור [אתה מנסה לקבל עומ"ש ב"אחד" ולפתע אתה שומע קול רעש גדול עובר מצד שמאל ורועם אז ישיר משה...
למרות שהאשכול אמור להיות בנושא בעיות, זה לא חכמה להשאר רק איתם ולכן נראה שהפתרון הכי גדול הוא מעין מה שכבר נכתב כאן למעלה והוא התבוננות בעניין התפילה, בחשיבותה, במה היא מייצגת, מה היא פועלת, ככל שלומדים את הנושא ומחליטים להשקיע בו, הרי ממילא האדם ימצא מקום יותר טוב וזמן יותר טוב להתפלל, וממילא ינסה להתרכז ולהתחבר בעניין התפילה, הוא ישקיע חלק מיומו ללימוד פירושי התפילה, וממילא תפילתו תהיה הרבה יותר טובה בכל מובן שהוא. [לאט לאט הוא יהפוך לקצת יותר "עויבד" וימצא לעצמו נחת].
