כתבו הפוסקים שאין שום היתר לגבר לשמוע שירה של כמה נשים, ואין הבדל כלל בין אשה אחת לכמה נשים (שו"ת הר צבי אה"ע סי' עא; שרידי אש ח"א סי' טו, עמ' לד, בשם גדולי הדור; שו"ת אבני ישפה ח"ב או"ח סי' ה ענף א; וכ"ה בשו"ת חת"ס ח"ה - חו"מ השמטות סי' קצ; שו"ת ציץ אליעזר חי"ד סי' ז וח"ז סוף סי' כח ועוד).
וצריך לדעת מדוע לא נאמר תרי קלי לא משתמעי?
וצ"ל דתרי קלי לא משתמעי היינו שלא שומעים אחד אלא בליל קולות, ולכן גם בליל קולות של נשים אסור.
א.נראה לי שבתרי שניחא ליה או לשון אחרת האדם כן שומע
כלומר שני קולות שהאדם אוהב או נעים לו לשמוע האדם כן שומע
ב. תרי קלי לא משתמעי אין הכוונה שלא שומעים כלום כלא היה ...
אלא הכוונה שא''א לצאת ידי חובה או לשמוע כמו שצריך אבל שמיעה עדיין יש פה
ואולי לכך כיוון ה''הירושלמי
במסכת ראש השנה (9א) מבואר כי אי אפשר לצאת ידי חובה כאשר הוא שומע שני קולות יחד, מדין "תרי קולי מי משתמעי". לפי זה דנו הפוסקים, האם ניתן להקל שמיעת שירת כמה נשים, או שירת איש ואשה יחד. וכן מבואר בשו"ת חתן סופר (9ב) שאם איש ואשה שרים יחד הוא, ממילא אינו שומע את קול האשה, ואינו בא לידי חביבות קולה. וביאר לפי זה היאך שמעו את קול שירת דבורה – כי שרה עם ברק בן אבינועם.
אולם בשו"ת שבט הלוי (9ג) כתב שאין להקל בזה "והדברים פשוטים וכתבתי להוציא מלב ההמון". והוסיף שהמכשלה מצויה בזה, בבתי ספר שקול השירה נשמע לשכנים "וצריכים להסיח דעת מזה כאילו אינם שומעים".
ובספר רץ כצבי (9ג), כתב כי נדון דידן, תלוי בגדר ההיתר של תרי קולות, האם הכוונה שאי אפשר לשמוע שני קולות, או שאפשר, אלא שבדרך כלל לא מכוונים לזה – ויתכן כי נחלקו בזה רבותינו הראשונים.
להשלמת היריעה, ראה בתשובתו של השרידי אש (10) להתיר לחברי תנועת הנוער "ישורון" [בגרמניה] לשמוע שירת זמירות שבת של נשים ואנשים יחד: ראשית, כי מדברי האחרונים נראה, שהאיסור הוא רק כשנהנה מקול האשה, ולכך אפשר להקל "בזמירות קודש, שאין לחוש שיתכוונו ליהנות מקול אשה", ויתכן שמטעם זה הקילו בקול דיבור של אשה. כמו כן, היות ועל פי הרמ"א "כל שאינו עושה דרך חיבה רק כוונתו לשם שמים, מותר", לכן שמטרת התכנסות בני הנוער בשבת נועדה "כדי לעורר רגשות דתיים, ולטעת בלבם חיבה לקדושי ישראל, יש לסמוך על המקילים". וסיים שמאחר "שאין כאן איסור גמור, ורק יש כאן מנהג חסידות ומידת צניעות", יש להקל בנסיבות שיש צורך על ידי זה לבצר את חומות היהדות בקרב בני הנוער ["שבארצות כמו אשכנז וצרפת, הנשים מרגישות עלבון ופגיעה בזכויותיהן אם נאסור עליהן להשתתף בעונג שבת על ידי זמירות קודש. ודבר זה מובן למי שמכיר טבע הנשים במדינות הללו, והאיסור יוכל לגרום לריחוק הנשים מהדת, חלילה"].
עולמות
לכבוד הרב הראשי, הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף שליט"א.
שלום רב לאוהבי תורתך.
הנידון: שירת בנות בסעודת שבת.
כידוע, תורמת השבת תרומה נכבדה לחינוך הדתי בפנימיות הדתיות, דבר שאושר בסקרים ובמשאלים שערכנו בפנימיות. חלק חשוב מאווירת השבת הטובה פנימיות נוצרת בסעודות השבת, שבהן שרים זמירות ושירי שבת, ונאמרים דברי תורה או דברי הגות במחשבת ישראל.
למנהל הפנימייה ולמדריכים חלק נכבד באווירה זו בשבתם בחדר האוכל יחד עם בני משפחתם. המנהל או אחד המדריכים הוא המקדש או המבדיל, הוא האומר דברי תורה, הוא המכוון את השירה, ועצם נוכחות המשפחות משפיעה לטובה. נוצרת אווירה של משפחה גדולה הסועדת יחד את סעודותיה, עם ראש המשפחה בראש.
אולם בפנימייה דתית של בנות קיים קושי הלכתי: שירת הבנות. לעיתים יושב מנהל הפנימיה ולידו בניו הגדולים שבאו מהישיבה, וכיצד יישבו וישמעו שירת נשים? ולכן נמנעים רבים מלסעוד סעודות שבת בחדר האוכל, וכל אותה אווירת שבת שתיארתיה קודם נמוגה. השבת נראית כמשפחה ללא ראש ר"ל.
אני שואל: היש דרך להתיר לגברים להשתתף בסעודת השבת מבלי להיכשל בשמיעת קול אשה?
אודה לכבודו על תשובתו.
בכבוד רב, אורי פיקסלר, מפקח.
* * *
י"ד טבת תש"מ, שנת "עזי וזמרת" י-ה לפ"ק
לכבוד רבי אורי פיקסלר הי"ו, מפקח הפנימיות הדתיות בישראל, משרד החינוך והתרבות.
שלום וברכה וישע רב.
קראתי את מכתבו מיום כ"ח כסלו תש"מ, ועל כגון זה נאמר: "שאלת חכם חצי תשובה". ואתכבד להשיבו בקצרה כמיסת הפנאי.
בשדי חמד (מערכת ק' כלל מב) הביא דברי הגאון רבי אהרן טולידו בספר "דברי חפץ" (דף קיג ע"ב), שכתב שדין "קול באשה ערוה" אינו נוהג כשהיא משוררת שירות ותשבחות להשי"ת אם אינו מתכוין ליהנות מקולה. וכתב שהמעיין בדבריו ישפוט בצדק שדבריו נכוחים, אלא שבודאי נכון להחמיר בזה. (ובזה ניחא מה שאמרו בברכות (נז:) שלושה משיבין דעתו של אדם, אלו הן: קול, מראה וריח. ופירש רש"י, קול ערב של אשה. והקשו, הרי קול באשה ערוה! ולפי זה יש לומר שהכוונה בשירי קודש. ועוד יש ליישב, וראה בשו"ת יביע אומר חלק א' (חלק אורח חיים סימן ו'). ע"ש.).
והגאון רבי יחיאל יעקב וינברג בשו"ת שרידי אש חלק ב' (סימן ח') האריך בדבר מנהג החרדים בקהילות אשכנז שאנשים ונשים מזמרים יחד זמירות קודש בשבת, וכתב, שהעידו לו שהגאון הצדיק רבי עזריאל הילדסהיימר זצ"ל, וכן הגאון רבי שמשון רפאל הירש זצ"ל, התירו לאנשים ונשים לזמר יחדיו בזמירות קודש, משום תרי קלי לא משתמעי, ואף שאין טעם זה מספיק, הנה גם בשדי חמד הביא להקל בזה (בשם דברי חפץ הנ"ל). ויש סניף להיתר זה ממה שכתב הרמ"א באבן העזר (סימן כא) שכל שאינו עושה דרך חיבה של קריבה רק כוונתו לשם שמים מותר. והוא הדין לכאן שהכוונה לשם שמים לעורר רגשות דת קודש אצל הבנות, ולנטוע בליבותיהן חיבה לקודשי ישראל, לכן יש להקל. וכמו שאמרו כיוצא בזה במסכת תמורה (יד.) בהיתר כתיבת תורה שבעל פה, משום עת לעשות לה' הפרות תורתך. ואמרו: מוטב תיעקר אות אחת מן התורה ולא תשכח תורה מישראל. ולכן יש לסמוך בזה על גדולי רבני אשכנז שהיו בקיאים בחכמת החינוך, וידעו רוח בנות הדור שיש להן רגש כבוד עצמי, ורואות עלבון באיסור השתתפות בזמירות קודש, ויכול לגורם להן התרחקות מהדת והמסורת, ולכן התירו משום צורך השעה. ובאמת שעינינו הרואות שגדולי רבני אשכנז הצליחו בחינוך הבנות והנשים הצעירות לקרבן לתורה וליראת שמים יותר מגדולי שאר מקומות וכו', ע"ש.
אין צורך להרבות במלים על מה שנאמר בספר שרידי אש הנ"ל בשם גדולי רבני אשכנז, כי רוח ה' דיבר בם ומלתו על לשונם. ואם אפשר להחמיר שהבנים הגדולים של המנהלים והמחנכים לא ישתתפו בסעודות השבת שם, כדי שלא יצטרכו לשמוע זמרת בנות, הנה מה טוב, ואם אי אפשר יש להם על מה שיסמוכו. והנח להם לישראל. (וראה מה שכתבתי בשו"ת יביע אומר חלק ג' חלק אבן העזר סימן י' אות ט', בשם הלבוש והאחרונים, ואכמ"ל).
