”עד מתי נאמר אלו ואלו דברי אלוקים חיים”

[חכימא דיהודאי]

עד איזה דור אנחנו מתייחסים למחלוקות שהם בגדר אלו ואלו דברים אלוקים חיים,
וממתי אנחנו אומרים שבוודאי אחד טועה או שכל הנחלקים טועים?

 

[רב פאל]

נשאל שאלה מקדימה
אלו ואלו דברי אלוקים חיים
אז כמו מי פוסקים הלכה
אלא ברור שפוסקים הלכה רק כמו צד אחד
אלא הפשט שסברתו נובעת ממקום אמיתי
ונראה לי באותה מידה עד היום מי שסומכים עליו שסברתו באה ממקור אמיתי וקדוש שייך לומר שזה דברי אלוקים חיים גם אם פוסקים הלכה לא כמוהו
אבל יש שסברתם מוטעת כגון מי שממציא משהו חדש בלי רב שכיון לכך וכ"ו אין צורך בדוג'

 

[בן פטורא]

יש מר' משה פיינשטין כי אין לכך גבול

 

[חכימא דיהודאי]

מעניין איפה?

 

[בן פטורא]

כמדומני בהקדמה לאגרות

 

[יאשע בער]

הוא לא מדבר שם ממש במפורש על אלו ואלו דא"ח, אלא יותר על הנקודה הכללית שגם בדורנו אפשר לפסוק הלכות ולהכריע ספיקות, ולא לחשוש שאולי זה לא נכון.

 

[אור זרוע לצדיק]

ריטב"א על מסכת עירובין דף יג/ב
שם אלו ואלו דברי אלהים חיים שאלו רבני צרפת ז"ל האיך אפשר שיהו אלו ואלו דברי אלהים חיים וזה אוסר וזה מתיר ותרצו כי כשעלה משה למרום לקבל התורה הראו לו על כל דבר ודבר מ"ט פנים לאיסור ומ"ט פנים להיתר ושאל להקב"ה על זה ואמר שיהא זה מסור לחכמי ישראל שבכל דור ודור ויהיה הכרעה כמותם ונכון הוא לפי הדרש ובדרך האמת יש טעם סוד בדבר:

 

[בן פטורא]

הוא לא מדבר שם ממש במפורש על אלו ואלו דא"ח, אלא יותר על הנקודה הכללית שגם בדורנו אפשר לפסוק הלכות ולהכריע ספיקות, ולא לחשוש שאולי זה לא נכון.

לחץ כדי לכווץ...

לא נכון והנה ההקדמה -

 

[כרי]

זה הענין צריך עיון, איך נאמר ששתי כתות המחלוקת נאמרו למשה מפי הגבורה, הרי שמאי והלל נחלקו, שמאי אומר מקב חלה והלל אומר מקביים (עדיות א, ב). באמת שאחד משני הדעות אמיתי והשני הפכו, ואיך נאמר שיצא מפי השם דבר בלתי אמיתי. אבל הענין כן הוא, שדבר ידוע שכל התורה שבכתב ובעל פה נמסרה למשה, כמו שאמר במגילה אמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן מאי דכתיב "ועליהם ככל הדברים", מלמד שהראהו הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שסופרים עתידים לחדש ומאי ניהו מקרא מגילה, דקדוקי סופרים הם המחלוקות וחילוקי הסברות שבין חכמי ישראל, וכולן למדם משה מפי הגבורה בלא הכרעה כל מחלוקת ומחלוקת בפרט. אבל מסר לו כל אשר בו יודע האמת, והוא "אחרי רבים להטות", וכן "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך". וכשרבו המחלוקת בין החכמים, אם היה יחיד אצל רבים היו קובעים הלכה כדברי המרובים, ואם רבים אצל רבים או יחיד אצל יחיד, כפי הנראה לחכמי הדור שכבר נמסרה ההכרעה להם, כאמרו ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם וכו' לא תסור וגו'", הרי שניתן רשות לחכמי הדורות להכריע במחלוקת החכמים הנראה להם, ואף אם יהיו הקדומים מהם גדולים מהם ורבים מהם. ונצטוינו לילך אחר הסכמתם, הן שיסכימו לאמת או להפכו.
דרשות הר"ן דרוש ז

 

[יהודי וזהו]

עד איזה דור אנחנו מתייחסים למחלוקות שהם בגדר אלו ואלו דברים אלוקים חיים,
וממתי אנחנו אומרים שבוודאי אחד טועה או שכל הנחלקים טועים?

לחץ כדי לכווץ...

מאיפה ברור לך כל כך שיש דור שבו הפסיקו להיות דברי התלמידי חכמים דברי אלוהים חיים???
ברור כשמש בצהרים שיש בכל עת ובכל שעה תלמידים ותיקים שאינם נסתרים לאלפים ולרבבות מעמך בית ישראל שמפרשים ומחדשים באחד מע' פנים שיש לתורה או מ"ט ולמה נגרע בדור זה אף כי לא כולם חכמים כולם נבונים אפס כי לא יהיה בך תלמיד וותיק?