תשובות:
תשובה לחידה א. איתא בפסיקתא רבתי (פרשה י"ג): מה ראה הקב"ה לנהוג עם עמלק במידת אכזריות, שנא' 'תמחה את זכר עמלק' (דברים כ"ה י"ט) 'והמתה מאיש עד אשה מעולל ועד יונק' (שמואל-א ט"ו ג), אמר הקב"ה: אקדים לו ממה שעתיד לעשות, גלוי וידוע לפני מה שהוא עתיד לגזור על עמ"י מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד, כך מידה כנגד מידה – 'והמתה מאיש עד אשה'.
תשובה לחידה ב. איתא ב'מדרש אבא גוריון' עה"פ 'ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים' (שמות י"ז ח), מהיכן בא אמר רבי כרוספדאי בשם רבי יוחנן, שהלך ליטול עצה מבלעם הרשע, וא"ל עמלק: יודע אני שבעל עצה אתה וגם בעל מחשבות רעות על ישראל, וכל הנוטל עצה ממך אינו נכשל, ראה מה עשו אומה זו למצרים, שעשו להם כמה טובות, ומה למצריים שעשו להם כמה טובות עשו להם כך, לשאר אומות וודאי שיעשו רעה. א"כ, מה אתה יועצני? א"ל בלעם: לך ועשה עמם מלחמה, ואם אין אתה עושה עמם מלחמה – אינך יכול להתגבר עליהם, מפני שהם תלויים בזכותו של אברהם אביהם, ואף אתה הנך בן בנו של אברהם תלוי בזכותו של אברהם. מיד בא עמלק למלחמה.
תשובה לחידה ג. איתא במד"ר (אסתר ז י"ט): אמר רבי לוי, ארורים הרשעים, שמתעסקים בעצה רעה על ישראל, וכל אחד יועץ לפי דרכו ואומר על האחד: עצתי טובה מעצתך. עשיו אמר: שוטה היה קין שהרג את אחיו בחיי אביו, ולא היה יודע שאביו פרה ורבה ואחר כך הוליד את שת. ואילו אני – איני עושה כך, אלא – 'יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי' – שאז אני בטוח שלא יוליד אבי עוד בנים. פרעה אמר: שוטה היה עשיו, וכי לא היה יודע שאחיו פרה ורבה בחיי אביו?! אני איני עושה כן, אלא – עד שבעודם קטנים תחת אימותיהם – אני חונק אותם. וזהו מה שנאמר 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו' (שמות א כ"ב). המן אמר: פרעה שוטה היה בזה שאמר 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו', וכי לא היה יודע שהבנות נישאות ופרות ורבות?! אני איני עושה כן, אלא – 'להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים'.
תשובה לחידה ד. איתא במד"ר (ז, י) המן דומה לעוף שעשה קן על שפת הים, ושטף הים את קינו. כעס העוף ואמר: איני זז משם עד שאעניש את הים, ואעשה את הים ליבשה והיבשה לים. מה עשה?! נטל בפיו מים מהים ושפך ליבשה, נטל עפר מהיבשה ושפך לים. ובא חברו ועמד על גביו וא"ל: ביש גדא, גם אם תמשיך כל ימיך כך, כל יגיעך יהיה לחינם, וכי מה ביכולתך לעשות?! אמר הקב"ה להמן: שוטה שבעולם, אני אמרתי להשמידם, כביכול, ולא יכולתי, שנא' 'ויאמר להשמידם, לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית' (תהלים ק"ו כ"ג), ואתה חשבת להשמיד, להרוג ולאבד?! חייך, ראשך יוסר מעליך במקום ראשיהם שחשבת להרגם, שהם יינצלו ואתה נתלה.
תשובה לחידה ה. איתא במדרש רבה (ז כ"א): אמר הקב"ה לשבטים: אתם מכרתם את אחיכם יוסף מתוך מאכל ומשתה, כדכתיב (בראשית ל"ז כ"ה): 'וישבו לאכול לחם'. כך מידה כנגד מידה, המן יהא קונה אתכם מתוך מאכל ומשתה.
תשובה לחידה ו. איתא במדרש 'לקט טוב' שסיפר המן לזרש שהלך לאמור למלך לתלות את מרדכי, ונעשה לו בלן בבית המרחץ, ספר ועבד שרץ לפני אדונו וכרוז המכריז כרוזים. וב'מדרש אבא גוריון' איתא: המן, שאתמול היה ראש השרים וכעת נהיה בלן, ספר וכו' – נדחף מעצמו אל ביתו מרוב ביזיון.
תשובה לחידה ז. איתא ב'אוצר המדרשים' בשם מדרש קדום: כיון שהרכיבו המן על הסוס והעבירו ברחובות שושן הבירה, כשהגיעו לרחוב שהמן היה גר בו, התבייש המן ולא עבר בו. עמד שם ילד אחד ואמר: 'לא עברנו עדיין ברחוב זה', והיה עובר בו המן בעל כורחו. שמעה בתו קול מהומה ורעש, אמרה: אולי הם היהודים שיוצאים להיתלות. ומכיון שראתה שמרדכי הוא – השליכה עצמה מהגג ורצצה את מוחה.
תשובה לחידה ח. בפרשת ויחי נאמר 'בנימן זאב יטרף בבוקר יאכל עד ולערב יחלק שלל', ואיתא בבראשית רבתי (שם) שפסוק זה מדבר על מרדכי, שטרף לאותו זאב – המן, שעל ידו נטרף, ואז 'בבוקר יאכל עד' – זהו מה שנאמר 'ויקח המן את הלבוש', ובבוקר היה אותו מעשה. וברש"י (שם) הוסיף, שהפסוק 'ולערב יחלק שלל' הולך על מרדכי ואסתר שהיו משבט בנימין. שאף בערב, כשתשקע שמשן של ישראל ע"י נבוכדנצר שהגלה אותם לבבל, מרדכי ואסתר, שהיו מבנימין – יחלקו את שלל המן, שנא' 'הנה בית המן נתתי לאסתר'.
תשובה לחידה ט. איתא במדרש 'פנים אחרים': אמר רבי לוי: כשהמן קרא ואמר 'ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו', ענו לו ישראל: לא המלך שבארץ, אלא המלך שבשמים. ובמדרש רבה (י, ה) איתא: בזמן שהרכיבו המן על הסוס, החל מרדכי מקלס לקב"ה, ואמר: 'ארוממך ה' כי דיליתני ולא שימחת אויבי לי' וכו'. ותלמידיו אמרו: 'זמרו לה' חסידיו והודו לזכר קדשו', וכו'. המן אמר: 'אני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם' וכו', ואילו אסתר אמרה: 'אליך ה' אקרא ואל ה' אתחנן' וכו'. כנסת ישראל אמרה: 'שמע ה' וחנני, ה' היה עוזר לי', ורוח הקודש אמרה: 'למען יזמרך כבוד ולא ידום, ה' אלוקי לעולם אודך'.
תשובה לחידה י. איתא במדרש 'אגדת אסתר': אמר המן למלך: יינתנו למרדכי עשרת אלפים ככר כסף, ולא ייעשה לו כן. אמר לו המלך: תן לו את שלו, ועל ביתך אני משליטו, ואילו הכבוד הזה לא יימנע ממנו. אמר לו המן: עשרת בניי ירוצו לפניו, ואל ייעשה לו כן. אמר לו המלך: אתה ובניך ואשתך יהיו לו לעבדים, ולא יימנע כבוד זה ממנו. אמר המן: איש הדיוט ופשוט הוא, יתמנה על מדינה אחת או על מחוז אחד, וכבוד זה לא ייעשה לו. אמר לו המלך: אני משליטו על כל המחוזות, בים וביבשה, וכבוד זה לא יימנע ממנו. אמר המן: מטבעותיך ומטבעותיו ייצאו בכל המדינה, ואל ייעשה לו כן. אמר לו המלך: איש שהציל את ראשי ממוות, מטבעותיי ומטבעותיו ייצאו במדינה, ואל יימנע ממנו כבוד זה. אמר המן: הפקודות והאגרות לכל המדינות יבוטלו, ואל ייעשה לו כבוד זה. א"ל המלך: הפקודות והאגרות יבוטלו, וכבוד זה לא יימנע ממנו. כיון שראה אחשוורוש שהמן מתעקש כל כך, מיד נזף בו, הרים קולו ושאג עליו כאריה. אמר לו: 'אל תפל דבר מכל אשר דיברת!' וקרא המלך לשני סריסיו – לאבסור ולחרבונא, אמר להם: היזהרו של יפיל דבר מכל אשר דיבר. וכן איתא ב'פרקי דרבי אליעזר' (פרק נ): אמר המן למלך: אדוני המלך, אתן לך אחד מבניי הגדולים, ויעשה הוא לו ככל מה שגזרת עליי. אמר לו אחשוורוש: חיי ראשי ומלכותו, לך נאה לעשות כן!
