• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה
רבינו בחיי (בפרשת וארא) כותב שהיכן שנאמר במקרא "מימי" הכוונה היא למים הראויים לשתיה, ואילו "מי" הכוונה למים שאינם ראויים לשתיה. בעל התורה תמימה בספרו תוספת ברכה (פרשת תזריע) מעיר שאמנם כן הוא על הרוב, אבל יש יוצאים מן הכלל.
 
הרב ישראל מאיר לאו סיפר על רבו, הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, ענה לתלמיד שרצה לנסוע לקברות צדיקים בצפון: "למה לך לנסוע לקברי צדיקים בצפון? - פה, מעבר לכביש, בהר הרצל, קבורים הרבה צדיקים, שמסרו נפשם למען עם ישראל". כשנשאל הרב לאו שליט"א למקור הסיפור נענה אמר שסיפור זה ידוע בין בוגרי קול תורה (הרב יוסף אליהו, אורו של עולם, עמ' 380, ע"ש).
 
ע"פ חז"ל המולד הממוצע הוא 29 יום 12 שעות 44 דקות 3.3 שניות (כ"ט י"ב תשצ"ג), ולפי המדע הוא 29 יום 12 שעות 44 דקות 2.8 שניות, דהיינו הפרש של ½ שנייה לחודש. יתכן שהשינוי חל במשך השנים ע"י האטת סיבוב הירח (השמיים מספרים עמוד 48).
 
רבי חיים פלאג'י תיקן באיזמיר שאסור להתמכר לעישון, מפני שהמעשן, כאשר צריך להתאפק מלעשן בשבת, מצטער ונגרם לו מזה ביטול מצוות עונג שבת. (ארזי הלבנון, אנציקלופדיה לחכמי הספרדים ערך ר' חיים פאלאג'י).
 
זאב אחד יש שקורין לוף גארו והוא בן אדם ומשתנה לזאב (רבינו אפרים (אחד הראשונים) בראשית מט-כז). וכן ספר חסידים מזכיר שיש בריה שנקראת וורוולף (אדם-זאב) (ספר חסידים תסד).
 
כאשר הכניסו את לימוד המוסר לישיבת טלז, רבים מהתלמידים התנגדו לכך בתוקף, ערכו "הפגנות", כיבו את האור בבית המדרש, הפסיקו את הלימוד, היכו תלמידים ורבנים, שברו חלונות, שפכו עביט של שופכים על ר' שבתי רובל, ועוד (ספר פולמוס המוסר פרק טז).
 
רבי אברהם פינסו (אב"ד שאראיי שבבוסניה, שו"ת 'עזרת מצר' סימן ח) דן אודות יהודי שברך ברכת המזון והוציא אחרים ידי חובתם, ולאחר הברכה הפך לסוס והתברר למפרע כי היה שד, האם יצאו ידי חובתם או לא, ומכריע כי יש לחזור ולברך שוב את שלוש הברכות הראשונות.

 
יש מי שכתב שאין לעשות ביום חמישי מילה שלא בזמנה (- ברית מילה שלא ביום השמיני ללידה, כשהתינוק היה חולה מסוכן, ולא היה אפשר למול אותו קודם), כדי שלא יצטרכו לחלל שבת לצורכו. וכמה מגדולי האחרונים נחלקו עליו וסוברים שיש למול גם ביום חמישי או שישי (אורחות שבת, מאת הרב שלום יוסף גלבר והרב יצחק מרדכי רובין שליט"א, חלק ב, ירושלים ה'תשס"ט, פרק כ סעיף סח והערה ק, עמ' רנג).
 
מתוך שלא לשמה בא לשמה
יש מי שאומר שכל סוגי 'שלא לשמה' הם עבירה. רק ש"אותה עבירה הותרה, [מחמת] שסופה לבא לידי מצוה... אבל מי שמקשה ערפו [ו]לעולם לא יעשה מצוה [- לשמה] - נוח לו שלא נברא". שו"ת מהר"ח אור זרוע סוף סי' קסג.
 
נהגו לקדש אִשה בטבעת (רמ"א אה"ע רס"י כז), אף שמעיקר הדין אפשר לקדש אשה בכסף או בכל שווה כסף שהוא.
ישנם כמה טעמים למנהג (מתוך 'מעדני יום טוב' - קונטרס הנישואין, ח"ב, ב"ב תשס"ט, סי' יא, עמ' ע):
עפ"י הקבלה (ר' רמ"א שם שהטעם הוא בתיקוני זוהר).
כדי שהטבעת תהיה לידה תמיד למזכרת, כדי ש"תתן אל לבה לעולם שהיא קנויה לאותו האיש, ולא תזנה תחתיו ולא תמרוד בו, ותתן לו יקר והוד לעולם כעבד לאדוניו, ובכן יהיה שבתם וקימתם בשלום לעולם" (ספר החינוך מצוה תקנב).
'טבעת' בגימטריה שווה 'קידושין' (תשב"ץ קטן סוף סימן תסה).
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון