כן, הופכים את המילה לזכר או נקבה ביחיד.
והכלל שזכר מקבל ה בסוף ונקבה לא.
כלומר במקום ספרים ברבים, אומר ספר.
ואז אתה יודע שספר זה זכר כי אומרים ספר גדול, ספר עבה, ספר יקר, בלשון זכר.
וזכר מקבל ה.
לכן שלושה ספרים.
שלושה רבנים, ולא שלוש רבנים.
שלוש רבניות... וכם הלאה
 
אני מתבלבל לא פעם בין זכר לנקבה בשמות המספרים. למשל, האם נכון לומר "שלושה ספרים" או "שלוש ספרים".

האם יש כלל פשוט או שיטה קלה שאפשר לשנן כדי לזכור את הצורה הנכונה?

תשובת AI אוצר הועברה למדור אוצר הסקירות.
לקריאת התשובה המלאה, כולל השאלה המקורית — לחצו כאן
 
נערך לאחרונה על ידי מנחה:
דוגמאות נוספות:
1. מסופק אם אומרים שלושה חיילים או שלוש חיילים. הופכים את החיילים לחייל, ביחיד. ומפה כבר יודעים בקלות שחייל זה זכר ("חייל חזק" או "חייל צדיק") והכלל שזכר מקבל ה בסוף. אז זה שלושה חיילים ולא שלוש.

2. עשרה אברכים או עשר אברכים?
כנ"ל. אברך חשוב, אברך צדיק... זה זכר.
וזכר זה ה בסוף.
עשרה אברכים.
 
נערך לאחרונה:
הופכים את המילה לזכר או נקבה ביחיד.
תודה!
אגב, תוספות בקידושין (ב:) מביאים מילים שמצאנו בפסוקים ובחז"ל גם בלשון זכר וגם בלשון נקבה.
שמש, יד, דרך, מחנה, נר, חמור. ע"ש
שמש גדול? חמור גדולה? מה ההסבר?
תרצה לנסות לבדוק מילה שמתקילה אותך?
תכין לי רשימה של מאה מילים שאפשר להתבלבל
 
נערך לאחרונה על ידי מנחה:
לא מבואר שם.
רק מביא ראיות.
בבראשית טו' כתוב "השמש יצא" וכתוב "השמש באה".
גבי חמור מביא משניות. כתוב בסנהדרין "השוכר את החמור והבריקה" (הבריקה זה נקבה)
ובכתובות כתוב "עד שמת החמור", זה כמובן זכר.
 
אגב, תוספות בקידושין (ב:) מביאים מילים שמצאנו בפסוקים ובחז"ל גם בלשון זכר וגם בלשון נקבה.​
וקדמו בזה רש"י על התורה בכמה מקומות ועוד מרבותינו
רש"י בראשית לב, ט
(ט) המחנה האחת והכהו - מחנה משמש לשון זכר ולשון נקבה. (תהלים כז ג) אם תחנה עלי מחנה, הרי לשון נקבה, (לג ח) המחנה הזה, לשון זכר. וכן יש שאר דברים משמשים לשון זכר ולשון נקבה, (לעיל יט כג) השמש יצא על הארץ, (תהלים יט ז) מקצה השמים מוצאו, הרי לשון זכר. (מ"ב ג כב) השמש זרחה על המים, הרי לשון נקבה. וכן רוח (איוב א יט) והנה רוח גדולה באה, הרי לשון נקבה, (שם) ויגע בארבע פנות הבית, הרי לשון זכר, (מ"א יט יא) ורוח גדולה וחזק מפרק הרים, הרי לשון זכר ולשון נקבה. וכן אש (במדבר טז לה) ואש יצאה מאת ה', לשון נקבה. (תהלים קד ד) אש לוהט, לשון זכר:​
שמש גדול? מה ההסבר?​
מצאתי בפסיקתא
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) פרשת ויצא
שמש לשון זכר ולשון נקבה, כמו שמש צדקה ומרפא בכנפיה, ולפי שצדקה לשון נקבה קרא לשמש לשון נקבה, דכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה (שם שם):
שכל טוב (בובר) פרשת ויצא
בא השמש. יצא על הארץ, כי פעמים המאורות נקראים לשון זכר, ופעמים לשון נקבה:​
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓