הכינים שרצו להיות חיות

[הרב יהודה טאוב]

תעלומה בספר תהלים​

"אָמַר וַיָּבֹא עָרֹב כִּנִּים בְּכָל גְּבוּלָם" - כך כותב דוד המלך בספר תהלים, ומיד עולה שאלה מעניינת: מדוע הוזכרה מכת ערוב לפני מכת כינים? הרי בסיפור יציאת מצרים, הסדר היה הפוך - קודם באה מכת כינים ורק אחריה מכת ערוב!

משל נפלא מבית המדרש​

המגיד מדובנא, באומנות המשל המיוחדת שלו, מאיר את עינינו בסיפור מרתק:

מעשה בעשיר אחד שערך משתה גדול לרגל חתונת בנו. בחכמתו, חילק את החגיגה לשלושה ימים: ביום הראשון הזמין את העניים, ביום השני את קרובי המשפחה, וביום השלישי את העשירים. ההוראות היו ברורות - כל אחד מגיע ביומו המיועד בלבד.

והנה, עני אחד שהגיע ביום הראשון ונהנה מהסעודה, הופיע שוב למחרת. כשנשאל לפשר הופעתו החוזרת, ענה בתחכום: "אתמול באתי בתור עני, והיום אני כאן בתור קרוב משפחה - הרי אני קרוב שלישי של אשת העשיר!" התפתח ויכוח סוער, עד שבעל הבית עצמו התערב והחליט להניח לו להישאר.

הנמשל המפתיע​

כעת מתבהרת התמונה המופלאה: הכינים, שהיו במכה השלישית, ראו את מכת ערוב מגיעה - מכה של בעלי חיים - והחליטו שגם הן רוצות להצטרף! כשנשאלו "הרי כבר הייתן?" השיבו בחכמה: "נכון, אבל אז היינו מדין מכת כינים, עכשיו אנחנו באות מדין מכת ערוב - הרי גם אנחנו בעלי חיים!"

העומק שבדברי דוד המלך​

כעת מובן מדוע כתב דוד המלך "ויבוא ערוב כינים בכל גבולם" - הוא מתאר את הרגע המיוחד הזה שבו הכינים הצטרפו שוב, הפעם כחלק ממכת ערוב. זוהי לא טעות בסדר הדברים, אלא תיאור מדויק של התרחשות מופלאה.

לקח לחיים​

מהסיפור הזה אנחנו לומדים שני דברים חשובים:

1. לעתים, מה שנראה כסתירה או טעות בפסוק, מסתיר בתוכו עומק מופלא
2. החכמה להסתכל על דבר מזוויות שונות - כמו הכינים שמצאו דרך חדשה להשתתף במכות

---

שאלה לשולחן שבת: האם אתם יכולים לחשוב על מקרים בחיים שבהם דבר שנראה כסתירה התברר בסוף כהזדמנות מיוחדת?