כיצד ניתן ללמוד ק"ו מהצפרדעים -שנצטוו להיכנס לאש- לאלו שלא נצטוו

[גרינפלד]

גמ' פסחים נ"ג ב':​

מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו [עצמן] על קדושת השם לכבשן האש נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים ומה צפרדעים שאין מצווין על קדושת השם כתיב בהו (שמות ז, כח) ובאו [ועלו] בביתך [וגו'] ובתנוריך ובמשארותיך אימתי משארות מצויות אצל תנור הוי אומר בשעה שהתנור חם אנו שמצווין על קדושת השם על אחת כמה וכמה.​

והקשו המפרשים כיצד למדו מהצפרדעים, והרי הצפרדעים נצטוו לעשות כן.

ומובא שהגר"א כשהיה בגיל 7 תירץ על קושיא זו שהקשה השאגת אריה בדרשתו שאף שהיו מצוות - מ"מ יכלה כל צפרדע לומר שחבירתה תיכנס לתנור; ונישקו השאגת אריה.
ולכאורה קשה סו"ס אם יש ציווי להיכנס לכבשן האש - בוודאי שחלק מהצפרדעים צריכות להיכנס לשם; ואכן כך אמר לי הגרד"ל שליט"א, שתירוץ זה קשה להבנה. וכשאמרתי לו שיש אחרונים (אולי פנים יפות) שלא היה זה ממש ציווי - אמר לי שגזירת הקב"ה שיהיה - גם מחייבת שלא לבטלה, כשבת קמ"ט ב' עי' כאן.
והוסיף, שמבחינה היסטורית לא מסתבר שהשאגת אריה נפגש עם הגר"א כשהיה בגיל 7.​

 

[גרינפלד]

ובעיקר הקושיא ביפה תואר על המדרש י' ב' תירץ שכוונת הק"ו הוא, שאם הצפרדעים שאינם מצווים על קידוש ה' בדר"כ - אירע שהקב"ה רצה שימסרו נפשם; מסתבר שאדם שבאופן כללי מצווה על קידוש ה' - גם באופן שאינו מצווה רצון ה' הוא שימסור נפשו.

ובשם בנו של הבית אברהם [טשכנוב] ראיתי מובא שהכוונה שבגמ' אמרו שמההיקש "ובתנוריך ובמשארותיך" - לומדים שנכנסו לתנור כשהיה בוער, כי המשארת מצויה אצל התנור כשהוא חם; והצפרדעים לא היו חייבים לדרוש דרשא זו, והיו יכולים להיכנס לתנור כשהוא צונן, והם מעצמם מסרו נפשם להיכנס כשהוא בוער, עכ"ד.
ולכאורה צ"ב שהרי אם כך דרשו חז"ל - א"כ הצפרדעים קיבלו אמירת ה' גם כך.
ויתכן לבאר שכאן זה רק כעין אסמכתא, ואין זו דרשא גמורה, שביאר הריטב"א ר"ה ט"ז א' שהכוונה שהתורה לא חייבה את מה שנדרש - אלא "[העיר] הקב"ה שראוי לעשות כן אלא שלא קבעו חובה"; וכן כאן הדרשא היא שראוי להיכנס כשהוא חם.
ועי' רמב"ן שבת פ"ז א' בדיבור הראשון; ויל"ע אם שייך לדמות לכאן.
ולכאורה לא דמי.​

 

[אם היו]

לא הבנתי מה הקושיא, הרי כתוב בגמ' שם שאנו מצווים ג"כ על קידוש ה', דהיינו שזה בכלל.

 

[גרינפלד]

לא הבנתי מה הקושיא, הרי כתוב בגמ' שם שאנו מצווים ג"כ על קידוש ה', דהיינו שזה בכלל.

עי' בראשונים שבעיקרון שם לא היה ציווי, או בגלל שהיה זה סתם אנדרטה לכבוד המלך ולא ע"ז, או שהיו יכולים לברוח לארץ ישראל ולא להסתכן; ולכן הוצרכו לק"ו.​