בגודל מעלת תפילה בציבור או עכ"פ בשעה שהציבור מתפללין – חלק ג'

א. שו"ע סימן צ' סעי' ט' ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הציבור, ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לבית הכנסת יכוין להתפלל בשעה שהציבור מתפללים כו', וכן אם נאנס ולא התפלל בשעה שהתפללו הציבור והוא מתפלל ביחיד אעפ"כ יתפלל בבית הכנסת.


ג' מעלות לפנינו: א. תפילה בבית הכנסת עם הציבור. ב. תפילה בבית בשעה שהציבור מתפללין. ג. תפילה ביחידות בבית הכנסת.


וציין הגר"א ז"ל את ג' המקורות לג' המעלות שלפנינו:


המקור למעלת תפילה בציבור: הוא לשון הטור לא יתפלל אדם אלא בבית הכנסת עם הציבור דא"ר יוחנן אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, פירוש עם הציבור.

וזה כגירסת הרי"ף והרא"ש בגמ' ברכות ח' א' דא"ר יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת שנאמר ואני תפלתי לך ד' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין, רבי יוסי בר חנינא אמר מהכא בעת רצון עניתיך, רב נחמן אמר מהכא הן אל כביר ולא ימאס.


המקור שאם אינו מתפלל בציבור עכ"פ יכוין תפילתו בשעה שהציבור מתפללין: הוא מגמ' ברכות ז' ב' א"ל רבי יצחק לרב נחמן מ"ט לא אתי מר לבי כנישתא לצלויי, א"ל לא יכילנא, א"ל ליכנפי למר עשרה וליצלי, א"ל טריחא לי מלתא, ולימא ליה מר לשלוחא דצבורא בעידנא דמצלי צבורא ליתי ולודעיה למר, א"ל מאי כולי האי? אמר ליה דא"ר יוחנן משום רשב"י מאי דכתיב ואני תפלתי לך השם עת רצון - אימתי עת רצון – בשעה שהצבור מתפללין, רבי יוסי ברבי חנינא אמר מהכא כה אמר השם בעת רצון עניתיך, רבי אחא ברבי חנינא אמר מהכא הן אל כביר ולא ימאס, וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי.


פירוש הגמ', אמר רבי יצחק לר"נ מ"ט לא אתי מר לבית הכנסת להתפלל בציבור, א"ל ר"נ לא יכולתי, פירש"י תש כוחי, אפשר שפירש"י כן מחמת לישנא דלא יכילנא, אי נמי סבר רש"י דאי כפשוטו שהוא חולה היה יודע ר' יצחק ולמה שאלו, אא"כ נימא דעכשיו ששאלו כבר הבריא ר"נ, [שו"ר במ"א ס"ק ט"ז שפירש דאם היה ר"נ חולה א"כ מאי שאל לו מ"ט לא אתי מר לבי כנישתא, אלא ע"כ שלא היה חולה ממש אלא תש כחו].


א"ל רבי יצחק שיאספו למר עשרה אנשים ותוכל להתפלל במנין, א"ל רב נחמן קשה עלי הטירחה לאסוף עשרה אנשים, א"ל רבי יצחק שבעת שהצבור נעמדים לתפילה יבוא ויודיעוהו כדי שיתפלל עכ"פ באותה שעה שהציבור מתפללין, א"ל ר"נ מה ענין יש בזה? א"ל רבי יצחק דא"ר יוחנן משום רשב"י נאמר בתהילים ואני תפילתי לך השם עת רצון, אימתי הוא אותו "עת רצון" בשעה שהציבור מתפללין.


רבי יוסי בר חנינא אמר דלמידין ממה שנא' כה אמר השם בעת רצון עניתיך, כלומר, בעת שהציבור יתפללו ויהיה עת רצון אז "עניתיך" גם ליחיד.


רב אחא ברבי חנינא אמר דיש ללמוד כן ממה שכתוב באיוב הן א-ל כביר ולא ימאס, כביר מלשון רבים, ולא ימאס בתפילת היחיד המתפלל באותה שעה.

וכן כתוב בתהילים "פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי", וביאורו משום שהתפילה "ברבים" אז "היו עמדי" באותה שעה שהתפללתי אני.


המקור למעלת תפילת היחיד בבית הכנסת: גמ' ברכות ו' א' תניא אבא בנימין אומר אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת שנאמר לשמוע אל הרנה ואל התפלה, במקום רנה שם תהא תפלה.


​

הארה בדברי הגר"א ז"ל – דנמצא אותו גמ' הוא מקור למעלה ראשונה ושניה גם יחד​

ב. הנה עולה מדברי הגר"א ז"ל דהמקור למעלת "תפילה בציבור" הוא לשון הטור לפי גירסת הרי"ף והרא"ש דא"ר יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת שנאמר ואני תפלתי לך ד' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין כו', וכשאמרו בבית הכנסת פירושו עם הציבור.

ואותו גמ' הוא גם המקור למעלת "שעה שהציבור מתפללין" אך זה לפי גירסת הגמ' שלפנינו דא"ר יוחנן משום רשב"י שנא' ואני תפילתי לך השם עת רצון, אימתי הוא אותו "עת רצון" בשעה שהציבור מתפללין.


​

בפלוגתת הפר"ח והמ"א מהו גדר תפילת יחיד "בשעה שהציבור מתפללין" האם דוקא לתפילת שמו"ע​

ג. מלשון הגמ' ברכות ז' ב' דשאל רבי יצחק את ר"נ ולימא ליה מר לשלוחא דציבורא ב"עידנא דמצלי ציבורא" ליתי ולודעיה למר כו', לכאורה אין הכרע אם הכונה שר"נ היה צריך להשוות תפילת שמונה עשרה שלו בדוקא לשעה שהציבור נעמדים לתפילת שמונה עשרה, או דילמא היה סגי לכוין תפילתו לזמן תפילת הציבור בעלמא ולאו דוקא לתפילת שמונה עשרה.

אבל דעת הפרי חדש בסימן צ' סעי' ט' לבאר מש"כ המחבר "בשעה שהציבור מתפללין" דהיינו לכוין דוקא בשעה שהציבור מתפללין תפילת שמונה עשרה, אבל לא שאר התפילה.


וטעם הדבר: לפי ששעת תפילת שמונה עשרה הוא "עת רצון" ונשמעין ועולין כל התפילות ביחד, וכך דקדק מלשון הגמ' לימא ליה מר לשלוחא דציבור בעידנא "דמצלי ציבורא" ליתי ולודעי למר.

והוסיף הפר"ח דזה אינו כדמשמע מלשון הרמ"א שהביא מהסמ"ג דבני אדם הדרים בישובים שאין להם מנין מ"מ יתפללו שחרית וערבית "בזמן שהציבור מתפללין".


והקשה הפר"ח והא אמרי' בגמ' ע"ז ד' ב' דמצי איניש לצלויי צלותא דצפרא ביחיד בתלת שני קמייתא דיומא דריש שתא הואיל ואיכא ציבורא דקא מצלו לא קא מדחי, הנה משמע דסגי שהיחיד יכוין תפילתו לתפילת הציבור גם כשאינם מתפללין שמונה עשרה.

ותירץ הפר"ח דההוא בדלא מצי לכוין השעה ממש לתפילת שמונה עשרה כגון שאינו ביישוב, אי נמי מידחא הוא דלא דחינן לה אבל אינה נשמעת כדין המכוין תפילת שמו"ע שלו לתפילת שמו"ע של הציבור.

והא דאמרינן ברכות ו' א' תניא אבא בנימין אומר אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, ההיא בדלא אניס, אבל בדאניס כיון שמכוין השעה שפיר דמי, ע"כ.

כל זה דעת הפר"ח, וכמדומה שכן דעת הפמ"ג באשל אברהם ס"ק י"ז, אבל המ"א בס"ק י"ט הביא בשם הסמ"ג שהעתיק הרמ"א דבזמן שהציבור מתפללין היינו "בשעה שקהילות ישראל מתפללים", וכך העתיק המ"ב בס"ק ל"ב.


ויש להסתפק לפי"ז מהו הגדר שיכוין בשעה שקהילות ישראל מתפללין, האם הכונה לקהילות ישראל שבישובו ועירו דוקא והוא מפני שיכול להגיע ולהצטרף אליהם או"ד יכול לכוין גם לכל צבור שמתפללים שבעולם.

עוד יש להסתפק דגם כשמכוין לכל ציבור שבעולם שמא זה דוקא בשיודע בבירור דשם מתחילין להתפלל בשעה זו או שעכשיו זו שעת אמצע תפילתן, אבל כשאינו יודע כלום רק סומך להתחיל את תפילתו לערך זמן תפילה דמסתמא בהרבה קהילות ישראל מתפללין כעת, אפשר דלאו כלום הוא, וכן נראה.

שוב שמעתי כן בשם בעל החו"ב זללה"ה.


ויש לפשוט מיהא ספיקא קמייתא, דהא מקור דברי המ"א שיכוין לשעה שקהילות ישראל מתפללין הוא מהרמ"א בשם הסמ"ג דבני אדם הדרים בישובים שאין להם מניו יתפללו שחרית וערבית בזמן שהציבור מתפללין, וזה ע"כ כשהציבור מחוץ לישובם.


ובספר מרומי שדה להנצי"ב ז"ל נקט לחלק דבכפרים שיש בהן ציבור שמתפללין צריך היחיד למנין דוקא לשעה שהציבור בעירו מתפללים, אבל בישובים או כפרים שאין אצלם יכולים ציבור לכוין לכל מקום אחר שהציבור מתפללין.


להלכה: יש לנו לקיים דברי המ"א לקולה שאותו העתיקי המ"ב דלמעלת "בשעת שהציבור מתפללין" סגי לן בזמן שהציבור מתפללין דהיינו בשעה שקהילות ישראל מתפללין אע"פ שאינה שעת תפילת שמו"ע ממש כדעת הפר"ח ופמ"ג.

עוד נראה לדקדק מסתימות לשון "בשעת קהילות ישראל מתפללין" דלא כהנצי"ב, וגם בכפרים שיש בהן ציבור שמתפללין א"צ היחיד לכוין דוקא לשעת שהציבור בעירו מתפללין, אלא לכל אתר ואתר שיודע שיש ציבור שמתפללין.​