ברכת כהנים - הדיונים האקטואליים

האם יש בל תוסיף בברכת כהנים??? >>> האם יש מצוה לישראלים בברכת כהנים??? >>> האם זר יכול לברך ברכת כהנים??? >>> כיצד יעמדו הצבור בברכת כהנים??? >>> מה דין כהן שלא מברך??? >>> מה עושים בבית כנסת של כהנים??? >>> מי שעומד אחרי הכהנים האם יצא??? >>> האם מפסיק בברכות קריאת שמע לברכת כהנים??? >>> מה דין ברכת כהנים בזמן הזה??? >>> מהי החובה וההשתדלות לשמוע ברכת כהנים???

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם. יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם. (במדבר ו, כב - כז)
בספר חרדים (מצוות עשה פרק ד, יח) כתב, שיש מצות עשה לברך כהן את ישראל שנאמר 'כה תברכו את בני ישראל' וישראל העומדים פנים כנגד פני הכהנים בשתיקה ומכונים לבם לקבל ברכתם כדבר ה' הם גם בכלל המצוה, [ממנין תרי"ג].
ובריטב"א (סוכה לא, ב ד"ה אמר מר) מבואר, לגבי כהן שעולה לדוכן שאינו מצווה אלא לברך פעם אחת ואעפ"כ א רוצה לחזור ולברך אין בזה משום בל תוסיף, ואין לומר שעושה כדי להוציא אחרים כיון שאין חיוב על ישראל להתברך שהמצוה היא של הכהן, וכן הביאו במנחת חינוך (מצוה שעח) שלדעת הריטב"א אין מצוה על ישראל להתברך.

בל תוסיף בברכת כהנים

והנה בגמ' בראש השנה (כח, ב) לגבי דין בל תוסיף, מקשים שמי שישן בסוכה ביום שמיני של סוכות שיעבור לפי שמוסיף על המצוה, ומתרצי' שעובר על בל תוסיף רק בזמן שחייב במצוה, ומק' רב שמן בר אבא שמצינו, מנין לכהן שעולה לדוכן, שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה אחת משלי, כגון 'ה' אלהי אבותכם יסף עליכם' תלמוד לומר 'לא תוסיפו על הדבר'. והרי כיון שכבר בירך עבר זמן המצוה ובכ"א הוא עבר על בל תוסיף, אלא מדובר שלא סיים את הברכה והוסיף ברכה באמצע, והרי בברייתא נאמר שסיים כל ברכותיו, ומתרצת הגמ' שבברכת כהנים כיון שאם יבואו צבור אחר יברך שוב הרי שזמנה כל היום.
ובתוספות (ראש השנה טז, ב ד"ה ותוקעים ומריעין) לגבי מה שאמרו שתוקעים ומריעין כשהם יושבים וכן כשהם עומדים כדי לערבב את השטן, והקשו בתוס' שהרי עבר משום 'בל תוסיף' והוכיחו מברכת כהנים שזמנה כל היום כיון שאם יבואו צבור אחר יברך שוב וא"כ גם בתקיעות, ותי' שאין שייך איסור בל תוסיף בעשיית מצוה אחת ב' פעמים, כגון כהן אם מברך וחוזר ומברך את אותו צבור עצמו או נוטל לולב וחוזר ונוטל וכן תוקע וחוזר ותוקע, וכל האיסור הוא להוסיף בתוך המצוה כגון ליטול ה' מינים.
וכתב הגר"ע איגר, עפר אני תחת כפות רגלי רבותינו בעלי תוס', ובעניי אינו דומה לשם, שלגבי ברכת כהנים מה שזמנו כל היום כיון שעושה מצוה כשמברך עוד צבור, משא"כ לגבי התקיעות אינו עושה עוד מצוה כיון שכבר יצא אלא רק מוציא אותם וא"כ אין זמנה אלא בשעת התקיעות ואין בזה בל תוסיף ומה הקשו בתוס'.
ובשו"ת חתם סופר (ח"א או" סי' קסז) כתב, להקשות עוד על תוס' שהרי לגבי תוקע שיכול להוציא את הצבור היינו רק משום שכל ישראל ערבים זל"ז וכיון שעדיין לא יצאו יד"ח נחשב שעדיין כאילו הוא חייב במצוה, משא"כ בברכת כהנים לדעת רוב הפוסקים אין מצות עשה על הציבור להתברך, וא"כ מה הדימוי בין ברכת כהנים לתקיעות ומה הקשו תוס', ותירץ בזה שכל מה שתוס' מדמה אי"ז מעצם החיוב אלא תלוי בזמן החיוב וכיון שעדיין זמנה בזה דומה לתקיעות, עוד כתב לתרץ (בסי' כב), שבאותה התפלה שכבר נשא כפיו אין מצוה כי לא מצינו מציאות ב' תמידים בפעם א', אלא שהוא מוציא את הצבור שלא התפללו במקום קרבן תמיד עדיין והקרבן צריך ברכת כהנים ומ"מ נקרא זמנו, וכן הוא בשופר, אמנם בתו"ד מבואר שיש מצוה על הישראלים בברכת כהנים שהכהן בא להוציאם ידי חובתם, שמוטל על הישראלים להתברך.
והנה בערוך השולחן (או"ח קכח, ד) כתב, ודע שיש מי שכתב שגם על הישראל יש מצות עשה שיתברך [ש"ת בשם חרדים], ולאו דוקא הוא דהיכן מצינו מצות עשה זו, אלא כלומר חיוב יש עליו להתברך מכהנים ואם אינו חושש לזה הוה כבועט בברכותיו של הקדוש ברוך הוא וראוי לעונש, הרי שאפשר לבאר כן גם במה שכתב החתם סופר ולא סתר את דבריו, אמנם צריך ביאור שאם אין מצוה מדוע יש חיוב עליהם, ושמא אפשר לומר שיש חיוב על ישראל כדי שהכהנים יקיימו את המצוה.

אם זר יכול לברך

והנה מצינו בגמ' בשבת (קיח, ב) אמר רבי יוסי, מימי לא עברתי על דברי חברי, שיודע אני בעצמי שאיני כהן, ואם אומרים לי חברי עלה לדוכן אני עולה, ובתוס' שם כתבו, שלא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה לדוכן אם לא משום ברכה לבטלה שלכהנים אמרה תורה לברך את ישראל.
והקשה בדרכי משה (או"ח קכח, סק"א), שהרי מצינו שבגמ' בכתובות (כד, ב) הסתפקו, האם מי שהוחזק שהוא כהן כיון שנושא כפיים מועיל גם ליוחסין, וגם למ"ד שמעלים מתרומה ליוחסין אפשר שתרומה שהיא עון מיתה, אבל נשיאות כפים איסור עשה [וכתב רש"י 'כה תברכו' אתם ולא זרים שהוא לאו הבא מכלל עשה] אין מעלים, או שאין חילוק, וכן מסתפקים למ"ד שאין מעלין מתרומה, כיון שנאכלת בצנעא, אבל נשיאות כפים שבפרהסיא, אם אינו כהן לא מחציף, או שאין חילוק, וחלקו רב חסדא ורבי אבינא, אחד אמר מעלין, ואחד אמר אין מעלין, ומשמע שזר שנושא את כפיו עובר בעשה, וכתב שאפשר לומר שר' יוסי עלה רק עם כהנים אחרים ואם עולה לבד הוא עובר בעשה.
והקשה ההפלאה,, היכן מצינו לחלק אם יש עוד כהנים, ועוד הקשה בשם ט"ז איך אמר ר' יוסי שהיה עולה והרי כיון שידע שאינו כהן, אין כח ביד חכמים לעקור בקום ועשה ולמה ישמע להם לעבור בעשה, ועוד הקשה בהפלאה, שמצינו שעובר משום עשה ולא משום ברכה לבטלה שיש בה לא תעשה שחמור מעשה, והמג"א כתב שם שהפירוש הוא משום ברכה לבטלה, והוא תמוה שמבואר שהוא משום עשה ולא לא תעשה של לא תשא, וכן היה יכול שהכהן יוציא אותו בברכה.
וכתב ההפלאה שלולי דברי הרמ"א היה אפשר לומר, שהאיסור הוא רק משום ברכה לבטלה, ומה שיש איסור עשה היינו עם כהנים אחרים, כיון שכמו שיש עשה לכהנים לברך את ישראל יש גם מצות עשה לישראל להתברך מן הכהנים, ואפי' שבתורה אינו מפורש הצווי אלא על העושה מ"מ יש מצוה על שניהם, כמו שמצינו ביבום שנא' 'יבמה יבא עליה' והמצות עשה גם עליה, והביא את דברי החרדים הנ"ל, שהעשה גם על ישראל להתברך.

פנים כנגד פנים

והנה מצינו בגמ' בסוטה (לח, א) שנא' 'כה תברכו' דהיינו פנים כנגד פנים, אתה אומר פנים כנגד פנים, או אינו אלא פנים כנגד עורף, ת"ל 'אמור להם', כאדם האומר לחברו, א"כ זר שעולה בין הכהנים לדוכן אינו מתברך מן הכהנים, ודוקא עם כהנים אחרים מדובר כאן ואין בזה ברכה לבטלה דאפשר שבזמן הש"ס אחד מברך לכולם, אלא שמנע מצות עשה שאינו מתברך מן הכהנים פנים כנגד פנים, ולפ"ז יש לתרץ דברי התוס' שהיה עומד עם הכהנים ורק משום שהעשה הוא בשב ואל תעשה היה שומע ר"י לדברי חבריו, וכן משמע בלשון שהאיסור הוא מחמת עליה לדוכן שאינו מתברך פנים כנגד פנים, ולכך ר"י כתב שלא ידע מה האיסור כשהוא לבדו שממילא לא מבטל איסור רק משום ברכה לבטלה, הרי מבואר בדברי ההפלאה שיש מצות עשה לישראל להתברך מפי הכהנים, וכן מבואר בדברי המנחת חינוך שנקט בדברי החרדים שיש מצוה על ישראל להתברך.
והנה בספר חרדים (פ"ד מצוה י"ט) כתב, שבמסכת כתובות דרשו, 'כה תברכו' אתם ולא זרים, ולאו הבא מכלל עשה ממנין תרי"ג לרשב"ץ, וכתב בשו"ת יהודה יעלה [למהר"י אסאד] (או"ח ח"א סי' מו), שנראה בדברי החרדים שיש שני עניינים, מה שיש לישראל חיוב ומה שאסור לזר לברך, אלא כוונתו שהזרים הם בכלל המצוה כיון שבא ישראל אין לכהנים אפשרות לקיים את המצוה, א"כ מקבלי הברכה הם מסייעים לעושי המצוה, ומ"מ אי"ז מצות עשה על הישראל, ולכך לא כתב כן בספר החרדים במצות פו"ר וכן במצות יבום שגם האשה בכלל המצוה, אלא בברכת כהנים בלבד לפי שנא' 'אמור להם' כאדם האומר לחברו ולא פנים נגד עורף, שגם הציבור צריכים להסב פניהם לצד הכהנים, שהם בכלל המצוה, אבל אם אין רוצים להתברך מהם ודאי אין עוברים באיסור עשה, והביא מתשו' ברית אברהם (אוה"ח סי' נ"ד) בשם תשו' מהר"י אבן פלט בספר אבודרהם ובשם מהר"ם חביב (יומא פו) שאין מצות יבום על היבמה שלא נכתבה מפורש, והביא את דברי הריטב"א בסוכה שאין חיוב על ישראל להתברך.

כהן שלא מברך עובר בג' עשה

והנה מצינו בגמ' בסוטה שם (לח, ב) אמר ר' יהושע בן לוי, מנין שהקב"ה מתאוה לברכת כהנים, שנאמר 'ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם', ואמר רבי יהושע בן לוי, כל כהן שמברך מתברך, ושאינו מברך אין מתברך, שנאמר 'ואברכה מברכיך', ואמר ר' יהושע בן לוי, כל כהן שאינו עולה לדוכן, עובר בשלשה עשה 'כה תברכו', 'אמור להם', 'ושמו את שמי', רב אמר, חוששין שמא בן גרושה או בן חלוצה הוא, ולא חלקו לפי שתלוי אם עולה לפעמים לברך שאין חשש שהוא בגו"א.
והביא בבית יוסף (או"ח סי' קכח, ב - ג) שכן מבואר ברמב"ם (פט"ו הל' תפלה הי"ב) שכל כהן שאינו עולה לדוכן אף על פי שביטל מצות עשה אחת הרי זה כעובר על שלש עשה, וטעמו משום שנא' רק 'כה תברכו', והביא מדברי הרא"ש (מגילה פ"ד סי' כב) בשם הירושלמי שכשהיו רוצים שלא לברך היו מתחבאים כדי שלא יתחייבו במצוה, ומבואר שעוברים על המצוה רק אם קראו להם ולא באו, וכ"כ הר"ן (שם טו, ב) ובע"ר, וכתב בהגהות מיימוניות (פט"ו הל' תפלה ט) שאם עלה פעם אחת באותו יום אינו עובר אפי' אם אמרו לו עלה, וכ"כ בתוס' בר"ה (כח, ב), וה"ר מנוח סבר, שעובר בעשה של 'כה תברכו' גם אם לא קראו לו לברך.
וכתב בדבר אברהם (ח"א סי' לא) לפי"ז לחלק, שגם לדברי החרדים שיש מצוה לישראל להתברך, מ"מ המצוה של הכהנים היא לילך ולחזר אחרי המצוה לקיימה לברך את ישראל, ולא רק לדברי רבינו מנוח ואפי' לדעת הראשונים שאין הכהן עובר כלל אלא כשיקראו להם לעלות מ"מ זהו רק תנאי בחלות החיוב דאין חיוב הברכה חל עליהם מעיקרא אלא כשיקראום לעלות אבל אחרי שכבר קראו להם מחויבים הם לחזר לקיים מצות ברכה ואם לאו ביטלו את המצוה, אבל על ישראל אין חיוב כלל לחזר אחר ברכת כהנים אפילו אחר שקראו לכהנים ואם יצא ולא שמע ברכת כהנים לא ביטל מצוה, אלא שהמצוה היא רק שאם הכהנים מברכים ישמעו ויכוונו לבם להתברך מהם, וכן משמע בדברי החרדים, שיקבלו את ברכתם.
והביא ראיה שיש מצוה על ישראל להתברך מהירושלמי במגילה (פ"ד ה"ח) שהביאו בתוס' בחגיגה (טז, א) שאסור להסתכל בכהנים בשעה שהם מברכים את העם משום היסח הדעת, ואם אין מצוה לישראל מדוע יש דין שלא יסחיו את דעתם, אמנם ברש"י במגילה (כד) הביא רק טעם משום שמי שמסתכל בידי הכהנים עיניו כהת, מ"מ ודאי סבר את הירושלמי.

בית כנסת של כהנים ומי שעומד אחרי הכהנים

והנה מצינו שם בגמ' (לח, ב) אמר אדא א"ר שמלאי בית הכנסת שכולה כהנים, כולן עולין לדוכן, אמר ר' זירא שמברכים לאחיהם שבשדות, ומה שמצינו שהעם שעומד אחורי הכהנים אינם בכלל ברכה, לפי שאינם אנוסים ואם הם אנוסים הם בכלל הברכה, ובבית הכנסת שכולם כהנים אם לא נשארו עשרה, מקצתם עולים ומקצם עונים אמן.
ולפי"ז כתב בדבר אברהם, לתרץ את דברי תוס' בשבת (קיח, ב), שהדרשא של פנים כנגד פנים אינה אלא אסמכתא מדרבנן אבל מדאורייתא יוצא אפי' שאינו פנים כנגד פנים, וכן אם הברכה מדאוריתא אין בזה חילוק אם הם אנוסים, אלא ודאי דרבנן הוא, ומדאורייתא אין דין פנים בפנים, הרי אין הישראל העולה עם הכהנים עובר בעשה שהרי הוא מתברך, ולדברי הדבר אברהם אפ"ל, שעיקר המצוה לכוון לקבל את הברכה וכיוון שהוא מברך בעצמו אינו שם לב למה שאומרים הכהנים, ויש חסרון של היסח הדעת.
עוד כתב לתרץ את דברי תוס' בשבת (קיח, ב), שסבר שזר שנושא כפיו עובר בעשה, שהרי לשיטת ר"ת במנחות (מד, א) שכהן יחיד שמברך אינו אלא מדרבנן אבל מדאורייתא צריך שני כהנים, אפשר לומרשזר שעובר בעשה היינו רק אם עושה כעין העשה בשנים, אבל אם בירך ביחיד שאין עשה בכהנים הרי לא עבר על העשה, ולכך לא ידע ר"י מה האיסור בזה.

הפסק בברכות קריאת שמע לברכת כהנים

באגרות משה (או"ח ח"ד סי' כא) כתב לדון, אם יש לענות אמן על ברכת כהנים בק"ש וברכותיה, שלכאורה צריך לענות שמעיקר הדין גם הש"ץ צריך לענות אמן ומפני הטירוף אמרו שלא יענה ואפי' שהוא בתוך התפלה אי"ז הפסק, כיון שזה צורך התפלה של ברכת שים שלום, כדכתב הט"ז (קכח, סקי"ד) שבתפלה ודאי אסור להפסיק, משא"כ כששייך לברכה עצמה אי"ז הפסק, וא"כ צריך להפסיק בק"ש וברכותיה שמחוייבין לענות יהא שמיה רבא, וגם של הקל הקדוש ושומע תפלה וזה עדיף מהם. וכן מבואר בפירוש לירושלמי שחלק מברכת כהנים הוא עניית אמן של הציבור, ואפי' שאי"ז מעכב, ועדיף אפי' מאיש"ר, ומשמע שנקט שיש לישאל חיוב לשמוע ולענות אמן ואפשר שנקט כדברי הדבר אברהם.
ובהערות הגרי"ש אלישיב (סוטה לח, ב) כתב, שאמנם נראה כיון דמשמעות כל הראשונים ומסתימת דבריהם משמע שלא סברו כדברי החרדים ואין מצוה על הישראל, וא"כ אין נראה שיהיה מותר להפסיק בשתיקה באמצע שמונה עשרה שגם הפסק בשתיקה אסור, וכיון שאסור הרי הוא כאנוס שחל הברכה עליהם כאחיהם שבשדות, ובודאי לא נתיר להם להפסיק כדי שייחשבו שהם לא אנוסים אלא יקיימו הם הדין, וממילא הם אנוסים וחלה עליהם הברכה.

ענייני ברכת כהנים בזמן הזה

בביאור הלכה (קכח בהקדמה) הביא את דברי החרדים, שיש מצות עשה לברך כהן את ישראל, שנאמר 'כה תברכו את בני ישראל אמור להם', ובספרא (ויקרא ט) מצינו, 'וישא אהרן ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים', שבאותה שעה זכה במתנות כהונה, וזכה בנשיאת כפיים לו ולדורותיו עד שיחיו המתים', ואכן הסכימו הפוסקים שאף בזמן הזה נשיאת כפיים היא מן התורה, בין בארץ ישראל ובין בחו"ל, ואין קשורה המצוה דווקא למקום המקדש או לזמן שביהמ"ק היה קיים.
ובמדרש רבה (נשא פי"א ב') הביא, 'והיה ברכה', א"ר אליעזר אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם משבראתי עולמי ועד עכשיו הייתי זקוק לברך את בריותי שנאמר (בראשית א') 'ויברך אותם אלקים', ואומר 'ויברך אלקים את נח ואת בניו', אבל מכאן ואילך הרי הברכות מסורות לך, וכן מכאן ואילך הרי הברכות מסורות לכם הכהנים יהיו מברכים את בני כשם שאמרתי לאברהם אביהם והיה ברכה, לכך נאמר כה תברכו.
בספר החינוך (מצוה שעח) ביאר, מה טעם הדבר שברכת ה' לבניו צריכה לבוא אליהם דרך הכהנים ואינה נאצלת ישר מן השמים לבני ישראל, לפי שחפץ השי"ת בטובו הגדול לברך עמו ע"י המשרתים החונים תמיד בבית ה', וכל מחשבתם דבקה בעבודתו ונפשם קשורה ביראתו כל היום, ובזכותם תחול הברכה עליהם ויתברכו כל מעשיהם ויהי נועם ה' עליהם.
והשפעת הברכה תלויה בקיום 'ושמו את שמי על בני ישראל', דהיינו ע"י שעם ה' משיבים אל לבם את האמונה וההכרה בו יתעלה לקבל עליהם עול מלכותו להאמין שכל הטובות מושפעות ממנו יתברך ושהוא מקור הברכות ובזה מסייעים להשפעת הברכה ולקבלת השפע העליון ובזה ממשיכים את חוט החסד המקיים את אומתינו ואחריה כל העולמות כולם.

החובה וההשתדלות לשמוע ברכת כהנים

בפסקי תשובות נקט, שישראל העומדים פנים כנגד פני הכהנים בשתיקה ומכוונים לבם לקבל ברכתם כדבר ה' הם בכלל המצוה, ומקיימים בזה מצות עשה, כשם שהכהנים מקיימים מצות עשה ע"י שמברכים את ישראל, ולפיכך אם נמצא אדם בביהכ"נ בשעה שקראו לכהנים לברך אסור לו לצאת אם עדיין לא שמע ברכת כהנים ביום זה, ואף אם כבר שמע ברכת כהנים אין מן הראוי שיצא מביהכ"נ כשרואה כהנים עומדים לברך את ישראל, ואם יוצא באמצע שכהנים מברכים את ישראל הוי ליה כעין היוצא מביהכ"נ באמצע קריה"ת שעליהם נאמר ועוזבי ה' יכלו (ברכות ח, א), וכל מי שהוא בעיר ויכול לבוא לביהכ"נ לקבל הברכה כדת של תורה, ואינו בא, מראה בעצמו שאין הברכה חשובה בעיניו לבוא לביהכ"נ בשבילה, ולכך אינו בכלל הברכה.
וכיון שהמצוה מוטלת גם על הישראלים השומעים הברכה, צריכים לכוון לקבל את ברכת הכהנים באימה וביראה, ולכוון לתיבות הברכה, ובתשובות והנהגות (ח"ג סי' מה) כתב, נכון שהכהנים והעם יכוונו לשם המפורש בעת אמירת השם, דאף שאסור לבטאו בפה ככתיבתו מ"מ מחשבה מועלת כזכר לזמן שביהמ"ק היה קיים שהיו הכהנים נושאין כפיים בשם המפורש, והקב"ה מצרף מחשבה למעשה (ועיי"ש הניקוד לשם המפורש), וכן שלא להסיח דעת ולהביט אנה ואנה או לעיין בספר וכדו' וכל שכן שלא להפסיק בדיבור, שו"ע להלן סעי' כ"ג, וכ"ו. ובמשנ"ב (סקצ"ב) הביא בשם הדרכי משה, שגם העם יליטו את פניהם בטליתם, ואפי' שמנהגנו שהכהנים מכסים ידיהם בטליתם, נכון המנהג שגם העם יכסו פניהם כדי שלא יסיחו דעתם מהברכה.