אברהם אבינו וארץ ישראל

בפרשתנו נכתבה הבטחת הקב"ה לאברהם "בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּרַ֧ת ה' אֶת־אַבְרָ֖ם בְּרִ֣ית לֵאמֹ֑ר לְזַרְעֲךָ֗ נָתַ֙תִּי֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִנְּהַ֣ר מִצְרַ֔יִם עַד־הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר־פְּרָֽת: אֶת־הַקֵּינִי֙ וְאֶת־הַקְּנִזִּ֔י וְאֵת הַקַּדְמֹנִֽי: וְאֶת־הַחִתִּ֥י וְאֶת־הַפְּרִזִּ֖י וְאֶת־הָרְפָאִֽים: וְאֶת־הָֽאֱמֹרִי֙ וְאֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֔י וְאֶת־הַגִּרְגָּשִׁ֖י וְאֶת־הַיְבוּסִֽי:

אך עוד קודם לכן מפורש בפרשה, כיצד הכין הקב"ה את הארץ לאברהם לירושה לזרעו אחריו...

בתחילת הפרשה בעת הגיע אברהם לארץ, מסופר (פסוק ו) "וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י אָ֥ז בָּאָֽרֶץ", ומפרש רש"י "היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם, שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח את הארץ לבניו".
(ובשעת מריבת רועי מקנה אברהם לרועי מקנה לוט, שוב חוזר הכתוב ומספר לנו "וְהַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י אָ֖ז יֹשֵׁ֥ב בָּאָֽרֶץ").

ובפסוק ז, ממשיך הכתוב "וַיֵּרָ֤א ה' אֶל־אַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את", מפרש זאת המלבי"ם כך: ויאמר, אל תתפלא מה שהכנעני הולך וכובש, שזה מפני כי לזרעך אתן את הארץ הזאת, שאם היתה ביד בני שם לא היה מהראוי שזרע אברהם שהוא גם כן מבני שם יקחוה מידם, אבל בהיותה ביד בני כנען הארור יקחוה מידם בדין, וכמו שכתוב ברוך ה' אל-הי שם ויהי כנען עבד למו".

הרי שכבר בתחילת הפרשה החל הקב"ה להכין את הארץ לירושת זרעו של אברהם באמצעות כיבושה ע"י הכנעני מיד בני שם.

ובמלחמת ארבעת המלכים, מוצאים אנו תיאור נרחב של כיבושיהם בדרכם אל המלחמה מול חמשת המלכים שנראה כמיותר, לאיזה צורך עלינו לדעת את כיבושי המלכים.

"וּבְאַרְבַּע֩ עֶשְׂרֵ֨ה שָׁנָ֜ה בָּ֣א כְדָרְלָעֹ֗מֶר וְהַמְּלָכִים֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ וַיַּכּ֤וּ אֶת־רְפָאִים֙ בְּעַשְׁתְּרֹ֣ת קַרְנַ֔יִם וְאֶת־הַזּוּזִ֖ים בְּהָ֑ם וְאֵת֙ הָֽאֵימִ֔ים בְּשָׁוֵ֖ה קִרְיָתָֽיִם: וְאֶת־הַחֹרִ֖י בְּהַרְרָ֣ם שֵׂעִ֑יר עַ֚ד אֵ֣יל פָּארָ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמִּדְבָּֽר: וַ֠יָּשֻׁבוּ וַיָּבֹ֜אוּ אֶל־עֵ֤ין מִשְׁפָּט֙ הִ֣וא קָדֵ֔שׁ וַיַּכּ֕וּ אֶֽת־כָּל־שְׂדֵ֖ה הָעֲמָלֵקִ֑י וְגַם֙ אֶת־הָ֣אֱמֹרִ֔י הַיֹּשֵׁ֖ב בְּחַֽצְצֹ֥ן תָּמָֽר"

וכשנתבונן, נראה שתחילה הכו הם את ה"רפאים, את ה"זוזים", ואת ה"אימים". ומשם עברו אל ה"חורי" בהררם שעיר.

ובפרשת דברים, נכתבו דברי הקב"ה אל משה, ומוצאים אנו דבר מה מעניין המקביל לסיפורנו. "אַל־תָּ֙צַר֙ אֶת־מוֹאָ֔ב וְאַל־תִּתְגָּ֥ר בָּ֖ם מִלְחָמָ֑ה כִּ֠י לֹֽא־אֶתֵּ֨ן לְךָ֤ מֵֽאַרְצוֹ֙ יְרֻשָּׁ֔ה כִּ֣י לִבְנֵי־ל֔וֹט נָתַ֥תִּי אֶת־עָ֖ר יְרֻשָּֽׁה: הָאֵמִ֥ים לְפָנִ֖ים יָ֣שְׁבוּ בָ֑הּ עַ֣ם גָּד֥וֹל וְרַ֛ב וָרָ֖ם כָּעֲנָקִֽים: רְפָאִ֛ים יֵחָשְׁב֥וּ אַף־הֵ֖ם כָּעֲנָקִ֑ים וְהַמֹּ֣אָבִ֔ים יִקְרְא֥וּ לָהֶ֖ם אֵמִֽים: וּבְשֵׂעִ֞יר יָשְׁב֣וּ הַחֹרִים֘ לְפָנִים֒ וּבְנֵ֧י עֵשָׂ֣ו יִֽירָשׁ֗וּם וַיַּשְׁמִידוּם֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיֵּשְׁב֖וּ תַּחְתָּ֑ם כַּאֲשֶׁ֧ר עָשָׂ֣ה יִשְׂרָאֵ֗ל לְאֶ֙רֶץ֙ יְרֻשָּׁת֔וֹ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן ה' לָהֶֽם:

ובהמשך הפרשה "וְקָרַבְתָּ֗ מ֚וּל בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן אַל־תְּצֻרֵ֖ם וְאַל־תִּתְגָּ֣ר בָּ֑ם כִּ֣י לֹֽא־אֶ֠תֵּן מֵאֶ֨רֶץ בְּנֵי־עַמּ֤וֹן לְךָ֙ יְרֻשָּׁ֔ה כִּ֥י לִבְנֵי־ל֖וֹט נְתַתִּ֥יהָ יְרֻשָּֽׁה: אֶֽרֶץ־רְפָאִ֥ים תֵּחָשֵׁ֖ב אַף־הִ֑וא רְפָאִ֤ים יָֽשְׁבוּ־בָהּ֙ לְפָנִ֔ים וְהָֽעַמֹּנִ֔ים יִקְרְא֥וּ לָהֶ֖ם זַמְזֻמִּֽים: עַ֣ם גָּד֥וֹל וְרַ֛ב וָרָ֖ם כָּעֲנָקִ֑ים וַיַּשְׁמִידֵ֤ם ה' מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיִּירָשֻׁ֖ם וַיֵּשְׁב֥וּ תַחְתָּֽם: כַּאֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ לִבְנֵ֣י עֵשָׂ֔ו הַיֹּשְׁבִ֖ים בְּשֵׂעִ֑יר אֲשֶׁ֨ר הִשְׁמִ֤יד אֶת־הַחֹרִי֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיִּֽירָשֻׁם֙ וַיֵּשְׁב֣וּ תַחְתָּ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה:

מוצאים אנו כאן שוב, את ה"אימים" (ארץ מואב), את ה"זמזומים" (ארץ בני עמון) ואת ה"חורי" בהר שעיר, וכפי הנראה על כולם נכתב "עם גדול ורב ורם כענקים וישמידם ה' מפניהם ויירשם וישבו תחתם כאשר עשה לבני עשו היושבים בשעיר אשר השמיד את החרי מפניהם ויירשם", אך לא נתפרש כאן במקרא מפורש אימתי השמידם ה' והכינם לירושת עשו, מואב, ובני עמון.

ודבר זה התפרש כאן בפרשת לך לך, במלחמת ארבעת המלכים, איך שהכו ארבעת המלכים את העמים אשר ישבו בארצות אלו, את האימים את הזמזומים ואת החורי, והכינם ירושה לעשו ולמואב ולבני לוט.

ועדיין חסרים אנו דבר מה, שהרי הכו הם ראשית את "רפאים" ב"עשתרת קרנים", עשתרת קרנים זו מוזכרת אף היא, בתיאור מלחמת בני ישראל בעבר הירדן "אַחֲרֵ֣י הַכֹּת֗וֹ אֵ֚ת סִיחֹן֙ מֶ֣לֶךְ הָֽאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר יוֹשֵׁ֖ב בְּחֶשְׁבּ֑וֹן וְאֵ֗ת ע֚וֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֔ן אֲשֶׁר־יוֹשֵׁ֥ב בְּעַשְׁתָּרֹ֖ת בְּאֶדְרֶֽעִי:", וכותב רש"י "ועשתרות זה הוא עשתרות קרנים שהיו שם רפאים שהכה אמרפל, שנאמר (בראשית יד ה) ויכו את רפאים בעשתרות קרנים, ועוג נמלט מהם והוא שנאמר (שם יד יג) ויבא הפליט, ואומר (דברים ג יא) כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים", הרי לנו שאף ארץ זו נכבשה על ידי ארבעת המלכים כהכנה לכיבוש הארץ על ידי בני ישראל, ומפורשים הם הדברים בפסוק נוסף "וְיֶ֨תֶר הַגִּלְעָ֤ד וְכָל־הַבָּשָׁן֙ מַמְלֶ֣כֶת ע֔וֹג נָתַ֕תִּי לַחֲצִ֖י שֵׁ֣בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֑ה כֹּ֣ל חֶ֤בֶל הָֽאַרְגֹּב֙ לְכָל־הַבָּשָׁ֔ן הַה֥וּא יִקָּרֵ֖א אֶ֥רֶץ רְפָאִֽים"

וכך כותב המלבי"ם בפירושו "ואגב מלמדנו כי אז כבר נכבשו הארצות לפני בני אדום ובני לוט, שהיה בהשגחת ה'... שה' השמיד הענקים ע"י ארבעה מלכים אלה, כדי שיוכלו בני עשו ובני לוט להתיישב שם".

ונכונים אנו לשמוע את דברי המלבי"ם בפירושו לפרשת דברים.

בא לספר איך שבעת שרצה ה' להבטיח לאברהם נחלת עשרה עממין הכין תכף האמצעים שיגיעו לידי יורשי אברהם בעתיד.

כי ארץ ז' עממין היתה בעת ההיא ביד בני שם והכין ה' שהכנעני הלך בעת ההיא וכבשה מיד בני שם שעי"כ יוכלו ישראל לכבשה מידם כמ"ש רש"י בפ' לך על והכנעני אז בארץ.
וארץ אדום ומואב ובני עמון היתה אז תחת יד גבורים רפאים וענקים וסבב ה' שכדרלעומר והמלכים אשר אתו נצחו אז את יושבי הארץ והכריתו את הרפאים משם, כמ"ש בא כדרלעומר וגו' ויכו את רפאים בעשתרות קרנים, שהוא ארץ עוג שאז ישבו בה רפאים, ואת הזוזים בהם, הם זמזומים שישבו שם אח"כ בני עמון, ואת האימים בשוה קריתים, שהיתה אח"כ ארץ מואב, ואת החורי בהררם שעיר וכמש"פ שם, וע"כ אמר על ארץ מואב האמים לפנים ישבו בה שהם האמים אשר בשוה קריתים והם היו עם גדול ורם כענקים: רפאים, ומחמת זה היו נחשבים לרפאים מצד שהיו כענקים ולכן קראום המואבים אמים שכל הרואה אותם נפל עליו אימה ופחד: ובשעיר, וכן בשעיר ישבו החורים לפנים קודם מלחמת כדרלעומר וירשום אח"כ בני עשו, וישמידום מפניהם, ר"ל וזה נהיה ע"י שכדרלעומר והמלכים אשר אתו השמידו אותם מפניהם בין את האמים בין את החורים [וזה דומה עם מ"ש בפכ"א וישמידם ה' מפניהם שר"ל כדרלעומר בהשגחת ה'] וישבו תחתם אשר נתן ה' להם כאשר עשה ישראל לארץ ירושתו, כן סדר הכתוב, שלכן ישבו מואב ושעיר תחתם אח"כ באשר נתן ה' להם והכין שיכבשום בקל:

ניתן להוסיף בזה ביאור נפלא, עפ"י דברי הירושלמי (חלה פ"ב ה"א): "עד שלא נכנסו לה למפריעה ירשו, דא"ר הונא בשם רבי שמואל בר נחמן לזרעך אתן אין כתיב כאן אלא לזרעך נתתי, וכבר נתתי".

והנה, בתחילת הפרשה אומר הקב"ה לאברהם "לזרעך אתן את הארץ הזאת", ורק לאחר זמן, בברית בין הבתרים, כרת ה' ברית עם אברהם "לזרעך נתתי את הארץ הזאת".

וזוהי הסיבה, כפי שמתבאר בדברינו, בשעה שהגיע אברהם לארץ, עדיין לא הוכנה כולה לירושתו, ולכן אומר לו הקב"ה "לזרעך אתן" ולא נתתי, שעדיין אינה ראויה לנתינה לאברהם ולזרעו אחריו, ואילו בברית בין הבתרים, אחרי שנתבאר כיצד הוכנה הארץ לאברם ולזרעו, אומר לו הקב"ה "לזרעך נתתי את הארץ הזאת", כבר נתתי והרי היא שלך שכבר הוכנה עבורך וראויה היא.