בגדר מוציא שם שמים לבטלה ובענין ברכה שאינה צריכה – חלק א'

א. תמורה ד' א' מוציא שם שמים לבטלה אזהרתיה מהיכא כו' את השם אלוקיך תירא ואותו תעבוד, מכאן כתב המ"ב בסי' רט"ו סק"כ דאם אדם מזכיר שם שמים חלילה וחס לבטלה "בלא ברכה" לכולי עלמא יש בו "איסור תורה" שהוא עובר על מצוות עשה ד"את השם אלוקיך תירא" שהיא אזהרה למוציא שם שמים לבטלה כדאיתא בתמורה דף ד', כי זהו מכלל היראה שלא להזכיר שמו הגדול כי אם בדרך שבח והודאה מה שמחויב, אבל לא לבטלה.



ב. כתב המ"ב בסי' רט"ו ס"ק י"ט בשם הריב"ש דלאו דוקא שם של ד' אותיות, הוא הדין שארי שמותיו של הקב"ה ג"כ בכלל איסור הזה, והוא הדין אם הוציא השם בלשון לע"ז לבטלה דהיינו שלא בדרך שבח והודאה ג"כ יש איסור, ע"כ.


ביאור שני הדינים הללו שכתב המ"ב, היינו דכל שבעת שמות הקדושים ברוך הוא שאינם נמחקים בכלל האיסור, וכמבואר במשנה וגמ' שבועות ל"ה א' ושו"ע יו"ד הלכות ס"ת סימן רע"ו סעיף ט' דשבעה שמות הן, שם ההויה, ושם אדנות, ואל, אלוה, אלהים, שדי, צבאות, ויש גורסין ג"כ אהי"ה אשר אהי"ה, אבל שאר כינויי שמו יתברך כגון רחום וחנון וכדומה אין איסור בהזכרתם, ורק במקומות המטונפים אסור להזכיר כל שאר כינויי השם עכ"פ כשכוונתו בדבר לשם שמים.


עוד הוסיף המ"ב דגם להוציא את השם כשאומרה בלשון לע"ז אסורה היינו כגון רחמנא, גאט, אללה וכדו', אא"כ אומרה לצורך שבח והודיה.


ובספר נגיד ומצוה לר"י צמח בשם האר"י ז"ל כתב דלומר שם הוי"ה באותיותיו ג"כ בכלל האיסור ובכלל הוגה את השם הוא, אלא צריך לומר יו"ד ק"י וא"ו ק"י, וכ"ה בשו"ת הרדב"ז עפ"י דברי תו' סוכה ה' א', ומסיים דדווקא בשם הוי"ה, אבל בשאר שמות ואף שם אדני אין להחמיר אם אומר כל אות בנפרד.



ג. וחז"ל החמירו מאד בהזכרת שם שמים לבטלה ושלא לצורך: וכתבו בדבריהם עונשים קשים רח"ל שבאים על אלו המזלזלים בזה, כגון המובא בנדרים ז' ב' דעניות מצויה, ובטור סי' קנ"ו כתב דגם מיתה מצויה, ובשל"ה מס' יומא הביא בשם הרמב"ן ז"ל דהמזכיר שם שמים לבטלה עליו נאמר אם לא תשמור וכו' ליראה את ה' וכו' והפלא השם את מכותך וכו' מכות גדולות ונאמנות ר"ל.



ד. וכבר הביא עוד השל"ה בשם הרמב"ן ז"ל עפ"י הגמ' נדרים ז' ב' שמי שהזכיר שם שמים לבטלה במזיד, יחלוץ מנעליו וישב על הקרקע ויבקש משלשה שיתירו לו וידויו על שהזכיר שם שמים לבטלה, והם יאמרו לו ג' פעמים "מותר לך".



ה. כתב הא"ר בשם ספר חסידים: אם תשמע שחבירך מזכיר השם, אל תכנס תוך דבריו לומר עשה לי כך וכך, שהרי עי"ז ישתוק לשמוע דבריך, ואתה גורם שיוציא שם שמים לבטלה, אבל אם תשמע שחברך הזכיר שם השם לקלל את חבירו אז תפסיק דבריו כי יחטא כשיקלל, ע"כ.



ו. ברכות ל"ג א' ואמר רב ואיתימא ריש לקיש ואמרי לה רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו כל המברך ברכה שאינה צריכה – עובר משום לא תשא!

והעתיק כן הרמב"ם בפ"א מהל' ברכות הלכה ט"ו וכן בשו"ע סי' רט"ו סעי' ד' כל המברך ברכה שאינה צריכה הרי זה נושא שם שמים לשוא והרי הוא כנשבע לשוא ואסור לענות אחריו אמן כו'.



ז. מהו לשון "לא תשא את שם השם אלוקיך לשוא"? בספר הפרדס לרש"י ז"ל הל' תפילין סימן ל"ט כתב ביאור נפלא בזה, וז"ל שכמה לשונות [שבע לשונות] משמשת תיבת שיאה, יש שיאה הגבהה כמו וישא אהרן את ידיו, יש שיאה נטילה דהיינו רחיצה שאו ידיכם קודש, יש שיאה סליחה נושא עון, יש שיאה מנין שא את ראש, יש שיאה טעינה כאשר ישא האומן את היונק, יש שיאה הסרה ישא פרעה את ראשך, ויש שיאה "זכירה" וישא את ראש שר המשקים, לכן דרש ריש לקיש עובר על לא תשא היינו אל תזכיר שם ד' אלקי"ך לשוא, ותרגומא לחינם, ע"כ דבריו ז"ל.

וביאר המ"ב בס"ק י"ט מדוע ברכה שאינה צריכה חשיב שנושא שם שמים "לשוא" הרי מברך כסדר נוסח הברכה בדרך הודאה ושבח? אבל כיון שאינה צריכה היא חשיב "לשוא".



ח. כמה דוגמאות לכמה דרגות של ברכה שאינה צריכה: כתב המשנה ברורה סי' רט"ו ס"ק י"ח כגון שמברך בתוך הסעודה על דברים שנפטרו כבר ע"י ברכת המוציא, דזו הברכה שלא לצורך היא כלל.

עוד כתבו הפוסקים דאפי' אם עכשיו לא היה הברכה לבטלה ג"כ היא לפעמים בכלל ברכה שאינה צריכה, כגון אם שלחנו ערוך לפניו ודעתו לילך וליטול ידיו ולאכול, ולוקח קודם הנטילה ומברך על דברים שדעתו לאכלם בתוך הסעודה גם זה אסור דגורם ברכה שאינה צריכה, וכל שכן המפסיק בין הברכה לעשיה, דגורם שתתבטל הברכה הראשונה לגמרי בודאי אסור.


עוד הביא המ"ב בשעה"צ ס"ק י"ח בשם האחרונים דהוא הדין אם יש לפניו שני דברים שיכול לפוטרם בברכה אחת והוא מברך על כל אחת, ע"כ.

ולכאורה משמע מדבריו שמחשבתו שחשב לפטור כל אחד בברכה מיוחדת אכן הועילה לו, אלא שעובר בזה על ברכה שאינה צריכה.

כיוצא בזה כתב המ"ב לעיל סימן ח' ס"ק כ"ד בשם החיי אדם שנוהגין בזמנינו לברך ברכת ציצית על טלית גדול ויכוין לפטור בזה גם את הטלית קטן שעליו, והכי עדיף טפי ממה שנוהגין איזה אנשים שמברכין על הטלית קטן ותיכף מברכין על הטלית גדול שגורמין בזה ברכה שאינה צריכה!


אמנם מצינו שיש בזה מחלוקת בין התבואות שור והפרי חדש ביו"ד סימן י"ט, דעת התבו"ש שם סק"ז דאם יש לפניו כמה מיני מאכלים שנפטרים בברכה אחת לא יועיל כלל מחשבתו לפטור רק מין אחד או רק כמות מסוימת, דבעל כרחך נפטר גם המין השני, אבל דעת הפר"ח שם סק"ח דמועלת מחשבתו, וכנראה שדברי המ"ב כאן בשעה"צ הוא כדעת הפר"ח שם.


כמו"כ לענין ברכה אחרונה ג"כ מצינו ב' דיעות אם יועיל מחשבה כזו לפטור רק מין אחד, או שמא בעל כורחו נפטר כל מה שאכל ממין ברכה אחרונה זו, יעוי' בזה בפמ"ג בפתיחה להל' ברכות אות י' ועוד פוסקים.


עוד דוגמא פשוטה לברכה שאינה צריכה, יש לפניו כמה עופות לשחוט ושח בין שחיטה לשחיטה כדי לברך על כל שחיטה ושחיטה בפני עצמה.
​

מתלמיד חכם אחד​