בדין שירה בביהמ''ק ע''י כהנים במקום לווים

בדין שירה בכהנים

במדבר פרק י"ח פסוק ג' "ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו ולא ימותו גם הם וגם אתם"

והנה בערכין י"א רבי יונתן אמר מהכא (היינו עיקר שירה מן התורה) "ולא ימותו גם הם גם אתם" מה אתם בעבודת מזבח אף הם בעבודת מזבח. תניא נמי הכי "ולא ימותו גם הם גם אתם" אתם בשלהם הם בשלכם במיתה, הם בשלהם אינן במיתה אלא באזהרה. ופירש רש"י אתם בשלהם: הכהנים שנכנסו בעבודת לוים כגון ששרו.

מבואר שכהן ששר דינו במיתה בידי שמים.

הרמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ג' הלכה י"א כתב אבל כהן שעבד עבודת לוי אינו במיתה אלא באזהרה.

והראב"ד בהשגות כתב א"א והלא כתוב גם הם גם אתם ובספרי נמי הכי דריש ליה לעונש ולאזהרה. עכ"ל

ויש לעיין באור החיים על התורה בפסוק זה שהאריך לבאר סוגיית הגמרא בערכין שתעלה כפסק הרמב"ם.

ושמעתי מרבינו הגאון רבי דב לנדו שליט"א דמצא פסוק בדברי הימים שכהנים שרו, ושלח זה להגאון רבי חיים קנייבסקי זצ"ל ושלח לו הגאון רבי חיים עיין תוספות תענית כז. עד כאן דבריו, והנה בתוספות תענית כ"ז. ד"ה איתא דלמאן דאמר עיקר שירה בכלי, שירה בכהנים או לוים.

והנה בגבורות ארי שם נתקשה באמת בדברי תוספות שהרי כהנים פסולים לשירה, למאן דאמר עיקר שירה בכלי, ועיין שם עוד באחרונים דנתקשו בדברי תוספות.

ויש לבאר שכל איסור שירה לכהנים בכלי שיר, הוא רק למאן דאמר עיקר שירה בכלי, אבל למאן דאמר עיקר שירה בפה הכל כשרים לשיר בכלי.

ובס"ד נראה דהפסוק שכיון רבינו הוא בדברי הימים ב' פרק ל' פסוק כ"א "ויעשו בני ישראל בני ישראל הנמצאים בירושלים את חג המצות שבעת ימים בשמחה גדולה ומהללים להשם יום ביום הלוים והכהנים בכלי עז להשם"

ומבואר שהכהנים מהללים בכלי עז והיינו שירה.

והנה רש"י שם פירש בכלי עז חצוצרות. עכ"ל ונראה שהוקשה לו היאך הכהנים שרים, וניחא ליה שהיינו בחצוצורות וכמו שתמיד הלוים בכלי שיר וכהנים בחצוצרות, אמנם בתרגום שם כתב "כלי תושבחן" משמע שכן פירש כלי שיר.

ומצינו עוד בקרא מקום לדון בו אי כהנים שרו נחמיה פרק י"ב פסוקים ל"ה – ל"ו "ומבני הכהנים בחצצרות זכריה בן יונתן בן שמעיה בן מתניה בן מיכיה בן זכור בן אסף: ואחיו שמעיה ועזראל מללי גללי מעי נתנאל ויהודה חנני בכלי שיר דוד איש האלוקים ועזרא הסופר לפניהם

ופשטות הפסוקים שאחיו של זכריה שהיה מבני הכהנים הלכו בכלי שיר דוד, והיינו שירה, וקשה היאך שרי שהרי הם כהנים.

והנה רש"י שם פירש ואחיו- חבריו של זכריה הכהן. ונראה שרש"י נתקשה היאך שרו, ופירש ואחיו היינו חבריו, ולעולם היו לויים ולא כהנים.

עוד שמעתי לפרש הפסוק ומבני הכהנים בחצוצרות, ולא נתפרש שמם, ואחר כך זכריה בן יונתן וגו' ואחיו הם כולם היו לויים שנגנו בכלי שיר דוד.

וראיה לזה מהא דכתיב בדברי הימים א' פרק כ"ה פסוק ב' "ולבני אסף זכור ויוסף" וגו' הרי שלאסף הלוי שהיה בימי דוד היה לו בן זכור ואם כן מסתבר שזכריה המיוחס לזכור בן אסף היה לוי ולא כהן.

והנה בילקוט שמעוני תורה פרשת שופטים [המתחיל ברמז תתקז] איתא לא יהיה לכהנים הלוים, בארבעה ועשרים מקומות נקראו כהנים לוים צפה משה ברוח הקדש שעזרא עולה מבבל לירושלים והוא מבקש לוים שיאמרו שירה ולא ימצאם שנאמר ומבני לוי לא מצאתי שם, והוא מעמיד כהנים ואומרים שירה, אמרו לו מדעתך עשית כך א"ל משה למדני לא יהיה וגו',

ומבואר דכהנים כשרים לשיר כשאין לוים, ויתכן שזה מקור לשיטת תוספות, שכהנים כשרים לשיר.

האור שמח שם מבאר דעת הרמב"ם דכהן ששר באזהרה ולא במיתה, על פי ספרי זוטא הובא בילקוט (ילקוט שמעוני חלק א' תשנ"ב) במה דברים אמורים, במשכן, אבל בעבודת מקדש אף כהנים ששמשו עבודת לוים אינן אף באזהרה. עכ"ל הילקוט וכתב על זה האור שמח נראה שצריך לומר אינן אלא באזהרה.

והנה יש לדון לקיים הגירסא על פי מה שמצינו כבר דדעת הילקוט שמעוני דכהן כשר לשירה. וזה גם דעת תוספות תענית כ"ז. שכהן כשר לשירה.

אמנם עדיין קשה שהרי בגמרא וברמב"ם להדיא מבואר דכהן אסור לשיר במקדש, ואם כן היאך שרו הכהנים בימי חזקיה.

ואולי יש לומר דהתרגום שפירש כלי עוז "כלי תושבחן" והיינו ששרו הכהנים בכלי יסבור עיקר שירה בפה, ולדעה זו הרי מותר אפילו לעבדים לשיר בכלי, ומאן דאמר עיקר שירה בכלי, יפרש כלי עוז כמו שפירש רש"י חצוצרות שזה תמיד עבודת הכהנים, וצריך עיון.

ובעיקר הדבר שכתב הילקוט שמעוני שעזרא לא מצא לוים שישירו, מצינו בזה מחלוקת ראשונים בקידושין ס"ט: ריש פרק עשרה יוחסין דרש"י כתב שם בד"ה ואבינה שעזרא לא מצא לוים שישרו, כיון שאותם שעלו היו קצוצי בהונות.

והרמב"ן והריטב"א שם כתבו דודאי היו לוים שראוים לעבודה שעלו מבבל, שעלו בעלייה הראשונה, ורק שעזרא עלה לא עלו איתו לוים הראוים לעבודה.