בהלכות ציצית – חלק ב'

​

ד. המרדכי בהלכות קטנות רמז תתקמ"ד הביא בזה מחלוקת ראשונים האם יש איסור ללבוש בגד של ארבע כנפות בלי ציצית בשעה שאסור לו לעשות בהן ציצית.

דעת ה"ר שלמה מדרוש שהלובש בגד של ארבע כנפות ואינו מטיל בו ציצית עובר על איסור שמבטל מצות עשה של ציצית, ולכן אם נפסקו חוטי הציצית בשבת אף שמצד איסור שבת אינו יכול לתקן את הציצית אסור לו ללבוש את הבגד ויש להפשיטו ממנו.

אבל דעת ר"י שאינו עובר באיסור, שהרי לא אמרה תורה "לא תלבש בגד של ארבע כנפות בלא ציצית" רק מצוה היא להטיל בה ציצית, אבל בשבת שאינו יכול לתקן יכול ללבוש את הבגד ללא ציצית, ואינו עובר בזה שום איסור, עי' מ"ב בזה סימן י"ג סק"ט.

ובספר שאגת אריה הביא ראיה ממשנתינו ריש פרק התכלת לשיטת ר"י, דהא שנינו התכלת אינה מעכבת את הלבן כו', אלמא שאין איסור ללבוש את הבגד כשאינו יכול לקיים את המצוה, דאמנם מצות התכלת אינה מעכבת את הלבן מ"מ הרי חלה עליו גם מצות תכלת וכשלובש את הבגד מבטל מצות תכלת.

אלא ודאי שאין איסור בלבישת בגד של ארבע כנפות בלא ציצית, אלא שאם לובש בגד של ארבע כנפות חלה עליו מצות ציצית, ואם אינו מקיימה מבטל את המצוה, אך אינו עובר באיסור כשאין מטיל בה ציצית, ועל כן כשאין לו תכלת אינו חייב בה, ויכול להטיל חוטי לבן לבד וללבוש את הבגד.


​

ה. כתב הרמב"ם פ"א מהל' ציצית הלכה ח' אף על פי שאין אחד מהן מעכב את חבירו אינן שתי מצות אלא מצות עשה אחת, אמרו חכמים הראשונים והיה לכם לציצית מלמד ששניהם מצוה אחת, וארבע ציציות מעכבות זו את זו שארבעתן מצוה אחת, וחלובש טלית שיש בה לבן או תכלת או שניהם כאחד הרי קיים מצות עשה אחת.

וכן כתב הרמב"ם בספר המצוות, ושם ביאר ז"ל שבאמת היה נראה ששתי מצוות הן שהרי אינם מעכבים זה את זה, אלא שבמכילתא דרשו מהפסוק "והיה לכם לציצית" שמצוה אחת היא ולא שתי מצוות.

והטעם שמצוה אחת היא, ביאר הרמב"ם שענינם של לבן ותכלת אחד הוא, שעל ידם יזכרו את כל המצוות כמו שנאמר בפרשת ציצית "למען תזכרו", וכיון שענינם אחד הוא "מצוה אחת" אע"פ שאינם מעכבין זה את זה, והרמב"ן ז"ל בהשגות על ספר המצוות האריך בזה.


​

ו. רוב הראשונים פסקו שהלכה כחכמים שתכלת ולבן אינם מעכבין זה את זה, ולפיכך גם בזמן הזה שאין לנו תכלת מטילים חוטי לבן בבגד ויוצאין ידי חובת ציצית, וכך נפסק בשו"ע הל' ציצית סימן י"ג סעיף ב'.

ברם דעת בעל המאור שבת כ"ה ב' שהדעת נוטה שהלכה כרבי שתכלת ולבן מעכבים זה את זה, לפי ששנינו במנחות ל"ח ב' מאן תנא דפליג עליה דרבי רבי יצחק כו' דסובר שאם אין לו תכלת מטיל לבן, וא"כ החולק על רבי הוא יחיד, והלכה כרבי מחבירו.

עוד כתב בעל המאור שכן נראה מדברי הר"ש קיראה בעל הלכות גדולות שלא כתב בהלכות ציצית שלו משנה זו שהלבן אינו מעכב את התכלת והתכלת אינה מעכבת את הלבן, וכן כתב בשו"ת תמים דעים.

ונמצא לפי דעות הללו שכהיום שאין לנו תכלת, אין אנו מקיימים מצות ציצית כלל!!!

ברם הוסיף בעל המאור וכתב ומנהג קדמונינו הבאים אחרי הרי"ף לסמוך עליו כאשר ישאל איש בדבר האלוקים, וממנו פשט המנהג בינינו כמו שנהוג היום, ונחנו מה לחלוק ולשנות, ועל כן אנחנו יוצאים בעקבי הראשונים, ע"כ.


​

ז. יל"ע לפי הבעל המאור שההלכה היא כרבי דהתכלת והלבן מעכבין זה את זה ואין לו אלא לבן, האם מדרבנן יש עכ"פ מצוה להטיל בבגד חוטי לבן בלבד, או"ד אסור לעשות כן?

ולכאורה היה נראה בפשיטות לומר דאדרבה אסור לו להטיל בבגד רק חוטי לבן דעי"כ מן התורה הולך בבגד של ארבע כנפות בלא ציצית, וכך נקט הרמב"ן ז"ל בפשיטות במלחמות שבת כ"ה ב'.

אולם בשו"ת תמים דעים סימן רכ"ד כתב דהלכה כרבי שהתכלת והלבן מעכבין זה את זה, מיהו כל זה מדאורייתא אבל מדרבנן מקיים מצות ציצית גם בלבן בלבד, וכן כתב המאירי שבת כ"ה ב' לפי דעת בעל המאור שפסק הלכה כרבי, וכן כתב המלבי"ם בספר ארצות החיים סימן י"ג [שחיבר ז"ל בגיל כ"ח שנה].

ויש להקשות טובא איך יהא מותר להטיל רק חוטי לבן בבגד בלא תכלת, הרי כיון שמדאורייתא אין בזה מצוה כלל א"כ בזה שלובש כך בגד של ארבע כנפות מבטל הוא את המצות עשה דאורייתא?


​

ח. הביאור הלכה בהלכות ציצית סימן י"ד ד"ה לא יברך כו' כתב דבשעת קשירת קשר העליון בבגד בודאי צריך כונה לשם ציצית, אבל בתחיבת החוטין בבגד יש מקום לדון לכאן ולכאן, ואפשר דאם תחב את חוטי הציצית בתוך הבגד ולא כיוון לשמה אף שקשר לשמה לא יברך, וצידד לברך מדין הוכיח סופו על תחילתו, משמע עכ"פ שדין לשמה גם בתחיבת החוטין מעכב.

והחזו"א בסי' ג' ס"ק י"א הביא דלכאורה יש להביא ראיה מהגמ' שצריך "לשמה" גם בתחיבת החוטין בבגד, שהרי אם מצינו דין בנתינה שצריך להקדים את חוטי הלבן לחוטי התכלת מוכח שהנתינה היא חלק עיקרי ומוכרח במצות ציצית, ועל כן צריך לכוין בזה "לשם מצות ציצית", דאם לא היה צריך תחיבה לשמה לא היה שייך מצוה להקדים את הלבן לתכלת.

אבל דחה ז"ל את הראיה דכל זה לא מעכב, והלכך אף שלא לשמה לא מעכב, וכשאין לו אלא חוטי לבן בודאי א"צ תחיבה לשמה, ע"כ. מיהו לכתחילה נוהגים לתחוב את החוטים בבגד לשם מצות ציצית, וכמובא באגרות חזו"א ח"א מכתב י' דבשעת הטלת הציצית לנקב הבגד צריך לומר בפה "לשם מצות ציצית".​