בהלכות ציצית – חלק ג'

​

ט. שו"ע הל' ציצית סימן י"ד סעי' א' ציצית שעשאן אינו יהודי פסול דכתיב דבר אל בני ישראל לאפוקי אינו יהודי, והאשה כשרה לעשותן.

הגה: ויש מחמירים להעריך אנשים שיעשו אותן, וטוב לעשות כן לכתחילה.

וטעם הרמ"א שמחמיר להעריך אנשים שיעשו אותם, הוא עפ"י הגה' מיימ' בשם מהר"ם מהא דכתיב בפרשת ציצית "בני ישראל" משמע גם למעט בנות ישראל, אך מרן המחבר הכריע להכשיר עפ"י רוב הראשונים דלא ממעטינן מבני ישראל אלא עכו"ם ולא אשה.

ולמעשה נוהגים גם בני עדות המזרח שלא להטיל הציציות בבגד ע"י אשה כדעת הרמ"א, וכמבואר בספר בן איש חי פר' לך לך אות ב' ובכף החיים סק"ד, אם כי בודאי יש להם יותר מקום להקל מבני אשכנז במקום הצורך.


וכן לענין הטלת ציצית ע"י קטן מצינו בזה מחלוקת, וראשון המחמירים הוא המ"א בסק"ג על פי שיטת ר"ת מנחות מ"ה ב' תוד"ה כל כו' דכל שאינו בלבישה אינו בעשיה, וקטן פטור מן התורה, ולכן אינו בעשיית ציצית גם אם גדול עומד על גביו.

והכרעת המ"ב בזה שם סק"ד וכן בביאור הלכה דאכן ראוי ונכון שלא לעשות לכתחילה הטלת הציצית בבגד של גדול ע"י קטן פחות מי"ג שנים אבל אם הוא בן י"ג שנים ויום אחד אף שלא הביא ב"ש אפילו לכתחילה אין להחמיר, והארצות החיים להמלבי"ם מיקל אפילו לכתחילה ע"י קטן, וכל זה דוקא בגדול עומד על גבו המלמדהו לעשות לשמה, אבל בלא"ה אפילו אם כבר הטילם הקטן בבגד צריך להתירם ולחזור וליתנם, ע"כ.


​

י. כתב הביאור הלכה ריש סימן י"ד ד"ה להעריך אנשים כו', דפשוט דהקטן לעצמו מותר להטיל ציצית לכו"ע אם רק הגיע לחינוך שהוא מחוייב מדרבנן במצות ציצית, ומיקרי בר לבישה להוציא את עצמו בציציותיו. ויותר נראה לי דאפילו אם כבר נעשה גדול בן י"ג שנה אין צריך להתיר ציציותיו דהרי כדיעבד דמיא ובדיעבד אין לחוש להא דרבינו תם דכל שאינו בלבישה אינו בעשיהן וכל זה אם יודע בעצמו שהטילם אז לשמה, ע"כ.

ויש שהעירו על חידוש זה של הביאור הלכה, דהא בציצית צריך כוונה לשמה וקטן לאו בר כוונה הוא, וגם לא היה גדול עומד על גביו.

ולכן יש שנוהגים למעשה להחמיר ולהקפיד ליתן לבניהם כאשר מגיעים לגיל בר מצוה טלית קטן חדש אשר הציציות ניתלו עליו לשמה על ידי גדול, גם כדי לקיים שיהא הטלית קנויה לו דכתיב "כסותך".


​

יא. שו"ע הל' ציצית סימן י"ט סעי' א' ציצית חובת גברא הוא ולא חובת מנא שכל זמן שאינו לובש הטלית פטור מציצית ולפיכך אינו מברך על עשיית הציצית שאין מצוה אלא בלבישתו.

ובמ"ב סימן י"ז סק"ח כתב ודע דאנן פסקינן גבי ציצית "חובת גברא" ולאו חובת גברא, ותרוייהו לקולא חובת גברא לקולא למעוטי חובת מנא שכל זמן שאנו לובש הטלית אע"פ שיש לו ד' כפות פטורה מציץ לאו חובת גברא שאינו חייב לקנות לו טלית כדי שיתחייב בציצית רק אם יש לו טלית מד' כפות ולובשו אז חייב בציצית.


​

יב. והנה במנחות מ"ב ב' פליגי רב ושמואל אם ציצית חובת גברא או חובת מנא, ולא נתפרש בגמ' במה פליגי אמוראי, וצ"ע איך עיקר פלוגתא גדולה זו לא נתפרש בגמ' מהו המקור?

המ"ב בסימן י"ט סק"ב הביא מהחיי אדם כלל י"א סעי' ב' דאע"ג דכתיב ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם [משמע דציצית חובת הבגד] מ"מ מדכתיב קרא אחרינא גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך "אשר תכסה בה" משמע דוקא כשמתכסה בה, ע"כ, ועכ"פ נתפרש כאן במ"ב גם מה המקור למאן דסובר ציצית חובת מנא.

ואפשר עוד דפליגי במשמעות קרא ד"אשר תכסה בה" האם צריך להתכסות בפועל או דסגי במה שעומדות להתכסות, כן מבואר בחמד משה סימן י"ט ובשו"ע הגר"ז.

אי נמי כדברי הלבוש שכתב מדכתיב "גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך" משמע דציצית חובת גברא הוא, שכן משמע "כסותך" בזמן שאתה מתכסה בו כו'.

ואיתא בתו' יבמות צ' ב' ד"ח כולהו כו' וכן בתו' הרא"ש שם דבשעת עיטוף אכתי לא מיחייב עד לאחר שנתעטף ד"כסותך" משמע שאתה כבר מכוסה בה, ע"כ, משמע דלמאן דחולק וסובר חובת טלית סבירא ליה ד"כסותך" במשמע נמי אפי' שאינו לובש.


​

יג. ידוע מה שחידש הגה"ח רבי גרשון העניך ז"ל מראדזין בשנת תרמ"ט בענין התכלת, שמצא דג הוא החילזון שממנו הופק התכלת בזמן חז"ל, ועפ"י עדותו (בהקדמת ספרו עין התכלת התכלת) תוך כשנה מגילוי התכלת יותר מי"ב אלף מישראל לובשים תכלת, ובכל יום מוסיפים והולכים ומחבבים מאד המצוה היקרה הזאת וכו' וכמה ממדינות רחוקות כבר לבשו, וכמעט בכל יום יגישו מכתבים ממקומת רחוקות לשלוח לחם תכלת והרבה מתופסי התורה ממדינת עסטרייך אונגריין ופרייסען וליטא כבר לבשו ומוסיפים והולכים, ע"כ.

אך עם השנים נתעורר פולמוס גדול בינו לבין גדולי ישראל, ויש שקילסו את המצאתו אם כי לא קיבלוהו למעשה, עי' שו"ת ישועות מלכו להגאון מקוטנא ז"ל סי' א' ב' ג' בארוכה לפקפק בחידוש התכלת.

אך כותב בין דבריו, עם כל זה איני אומר קבלו דעתי ולהכריח להסיר התכלת אחר שלא נפסל, גם אם אינו תכלת, ואין לנו ג"כ ידיעה ברורה שאינו החילזון, אמנם לסייע ג"כ אינו נראה לי וכו' אבל לבוא בקטטות ומריבות אין לנו אחר שהציצית של לבן כשרים גם כשהם צבועים כדאמרן במנחות מ' א' לא יהא אלא קלא אילן" וכו'.

ויש מגדולי ישראל שחיו לובשים התכלת בט"ק בצינעא, אך רבים מגדולי ישראל התנגדו ללבישת התכלת, כי כלל אינו ברור שהחילזון שנמצא היא החילזון שנתכוונו חז"ל, ואנשי המדע בדורות האחרונים נחלקו על כמה סוגי חילזונות, וגם נחלקו רש"י והרמב"ם על אופן צביעת התכלת עם הסממנים או בלי סממנים, ואם כי כאמור מדינא ליכא גריעותא בצביעת חוט תכלת אע"פ שאינו התכלת של חז"ל, מ"מ חששו לדיעות מקצת הפוסקים שיש לעשות הציצית מצבע הטלית, ובשו"ע סי' ט' סעי' ה' כתב שהמדקדקין נוהגים כן, ועוד חששו מלעשות חדשות שלא נהגו בהם אבות אבותינו, ועוד חששו לדברי האר"י ז"ל דאין תכלת אלא בזמן שבית המקדש קיים ובזמן שיש גילוי שכינה דתכלת דומה לרקיע ולכסא הכבוד וכו', ואף שהיה עד זמן האמוראים מ"מ מן השמים הוסתר אח"כ שנתעמק הסתר הפנים וגילוי השכינה.​