בל תשחית – חלק א'

כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן, כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת, כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר. רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ, וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ (כ יט-כ)

וביאר בספר החינוך (מצוה תקכט) טעם איסור זה, שהוא כדי ללמד נפשנו לאהב הטוב והתועלת ולהדבק בו, ומתוך כך תדבק בנו הטובה, ונרחיק מכל דבר רע ומכל דבר השחתה, וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותן לתורה, ולא יאבדו אפילו גרגיר של חרדל בעולם, ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו, ואם יוכלו להציל יצילו כל דבר מהשחית בכל כחם, ולא כן הרשעים אחיהם של מזיקים שמחים בהשחתת עולם, והמה משחיתים את עצמם במדה שאדם מודד בה מודדין לו. כלומר, בה הוא נדבק לעולם, וכענין שכתוב (משלי יז, ה) שמח לאיד לא ינקה רע. והחפץ בטוב ושמח בו נפשו בטוב תלין לעולם זה ידוע ומפרסם, עכ"ל.
​

הסמ"ג (לאו רכט) כתב שבכל דבר יש איסור "בל תשחית" מדאורייתא. וכן כתבו הסמ"ק (סימן קעה), רבינו ירוחם (מישרים נתיב לא, בסופו) והיראים (השלם, סימן שפב). אמנם הרמב"ם (הלכות מלכים ומלחמות פרק ו הלכה י) חולק, וסובר שרק על אילנות יש איסור מן התורה, אבל על שאר דברים – אינו לוקה אלא מדבריהם.
​

רבי ישמעאל אומר מיכן חס המקום על פירות האילן קל וחומר מאילן, ומה אילן שעושה פירות הזהירך הכתוב עליו, פירות עצמם על אחת כמה וכמה (ספרי שופטים פיסקא רג).
​

רבי שמעון בן אלעזר אומר משום חילפא בר אגרא שאמר משום רבי יוחנן בן נורי המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו יהא בעיניך כעובד עבודה זרה שכך אומנתו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד (שבת דף קה עמוד ב).
​

"רק עץ אשר תדע" [קרא יתירא הוא דהוה ליה למכתב רק אשר לא הוא מאכל (רש"י)] – זה אילן מאכל [והכי קאמר רק עץ אשר תדע אם אינך יודע קרוב למצור אלא הוא קחנו ואפילו הוא של מאכל], "כי לא עץ מאכל הוא" – זה אילן סרק. וכי מאחר שסופו לרבות כל דבר מה תלמוד לומר "כי לא עץ מאכל", להקדים סרק למאכל. יכול אפילו מעולה בדמים [לקורה יותר מפירות יהא סרק קודם לו], תלמוד לומר "רק" [מיעט הקדמה] (בבא קמא דף צא עמוד ב – דף צב עמוד א).

והנה רש"י פירש דאילן מאכל קוצצין לבנות מצור. אמנם הלחם משנה (הלכות מלכים ומלחמות פרק ו הלכה ט) דייק מלשון הרמב"ם (שם), שלדעתו דווקא עץ מאכל שהזקין ניתן לקוצצו למצור, אבל עץ שלא הזקין – אסור לקוצצו, ועיין שם שהתקשה בפירוש זה מהגמרא שם.

עוד נחלקו הראשונים מהו "מעולה בדמים": רש"י פירש שאם האילן מאכל מעולה בדמים לקורה יותר מהפירות שעושה – מותר לקוצצו, וכן הביא השיטה מקובצת בשם הרמ"ה. אמנם בשם גאון ורבינו חננאל הביא השיטה מקובצת שהפירוש הוא שאם אילן הסרק שווה יותר מאילן המאכל – מותר לקצוץ את אילן המאכל, שלא יהיה את ההפסד של קציצת עץ הסרק, וכן פירש רבינו הלל (על הספרי, פיסקא רג).

כתב הרמב"ן (דברים כ, יט) וז"ל: וטעם אותו תשחית וכרת כי מותר אתה לכרות אותו לבנות המצור וגם להשחיתו עד רדתה כי לפעמים תהיה ההשחתה צורך הכבוש כגון שיהו אנשי העיר יוצאים ומלקטין עצים ממנו או נחבאים שם ביער להלחם בכם או שהם לעיר למחסה ולמסתור מאבן נגף, עכ"ל. וכן כתבו הרשב"ם (דברים כ, כ) והחזקוני (שם). וכן הביא השיטה מקובצת (בבא דף צא עמוד ב) בשם הראב"ד וגאון.
​

אמר רבי חנינא לא שכיב שיבחת ברי אלא דקץ תאינתא בלא זמנה (בבא קמא שם).

וכתב בשאילת יעבץ (חלק א סימן עו) שאף שמה שאצל שיבחת היה מעשה הקציצה באיסור – מכל מקום גם באופנים המותרים יש להיזהר בזה, משום דחמירא סכנתא. אמנם החיד"א בספרו מים שאל (חלק א סימן כג) כתב שבאופנים המותרים – אין צריך לחשוש לסכנה, וכן כתבו החקרי לב (מהדורא בתרא יורה דעה סימן יא) ובשו"ת מהר"ם בריסק (חלק א סימן קלט).
​

כתב השלטי גיבורים (עבודה זרה דף ד עמוד א מדפי הרי"ף), שלגבי מצווה – אין איסור "בל תשחית", והוכיח כן ממה שאמרו לקרוע על מת, אף שמשחית את הבגד. ובספר חסידים (רמז תקעט) כתב יותר מזה, שאף להידור מצווה – אין איסור "בל תשחית", שנאמר (שמות טו, ב) "זה א-לי ואנהו"[1], וביאר בפירוש קדמון על הספר חסידים שהכוונה היא אם זה שעשיתי לאלו אינו נוה, אסיר אותו ואנוהו – ואעשה נוה תחתיה.
​

כתבו תוספות (קידושין דף לב עמוד א ד"ה רב יהודה) שאם זורק ארנקי על מנת להטיל אימה על בני ביתו – אינו עובר ב"בל תשחית", וכן כתבו היראים (השלם, סימן רפב) והסמ"ג (לאוין רכט), והוכיח כן בהגהות מיימוניות (הלכות מלכים פרק ו הלכה י) מהגמרא בשבת (דף קה עמוד ב) "דקא עביד למירמא אימתא אאינשי ביתיה". אמנם הסמ"ק (סימן קעה) כתב שההיתר להשחית כלים על מנת להטיל אימה על בני ביתו – הוא רק בכלים שבורים, אבל בכלים שלמים – אין היתר זה, וכעין זה כתב החינוך (שם).
​

במלכים (פרק ג) מסופר שאלישע קיבל נבואה שיש להשחית את עצי המאכל שבמואב. ובמדרש רבה (במדבר פרשה כא סימן ו) הובא שנשאל אלישע כיצד עבר על איסור "בל תשחית", והשיב "על כל האומות צוה דבר זה וזו קלה ובזויה היא שנאמר "ונקל זאת בעיני ה' ונתן את מואב בידכם" שאמר "לא תדרוש שלומם וטובתם" אלו אילנות טובות". ועי' ברד"ק (מלכים שם) מה שביאר בזה.
​

[1] ועיין שם שכתב שגם מה שמלך פורץ גדר – אינו עובר בזה על "בל תשחית".​