"ברכת ברוך שפטרני"

איתא במדרש [פרשה סג' י'] עה"פ ויגדלו הנערים וכו' - א"ר אלעזר צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה מיכן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה, מבואר במדרש שישנה ברכה שאדם צריך לברך בזמן שמכניס את בנו לעול תורה ומצוות, ובפי' ר' חיים פלאטיאל עה"ת כתב וז"לף ויגדלו הנערים. פי' רש"י כל זמן שהיו קטנים לא היו ניכרים מעשיהם, וכן איתא בב"ר שבאותה שעה יצחק בירך ברוך שפטרני מעונשו של זה ע"כ, וברכה זו כבר מוזכרת בראשונים ויש מקומות שכתבו זאת רק בתורת מנהג ויש שכתבו דזה חובה.

ויש כמה דברים שצריך לבאר בדבר זה, א. מה ענין ברכה זו?, ב. האם מברכים ברכה זו בשם ומלכות הרי לא הוזכרה במשנה או בגמ'?, ג. מתי הזמן לברך ברכה זו? ד. עד מתי אפשר לברכה?, ה. האם חייבים לברך ברכה זו דווקא בפני הילד?, ו. מדוע לא נהגו לברך ברכה זו על בת?, ז. ומדוע האמא אינה יכולה לברך ברכה זו?

• טעם ברכה זו

בלבוש [סי' רכה'] כתב וז"ל: "יש אומרים מי שנעשה בנו בר מצוה יברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שפטרני מעונשו של זה, אבל אין זה ברור, דהא אם אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם לא נפטר עד כמה דורות כדכתיב [דברים ה, ט] פוקד עון אבות וגו", וביאר הא"ר [שם על הלבוש] פירוש דס"ל שאין הפירוש שאב נפטר מעונש בן, דהא הבן עדיין קטן ולאו בר עונשין הוא, אלא דאב מברך שנפטר הבן ממנו שאין נענש עבורו, ועל זה נראה מכוון הלשון מעונשו, כמ"ש תוס' ב"ב דף כ"ב [ע"א ד"ה אנא] שכל אחד היה מתאונן שמא נענש על ידו עי"ש, ועל זה הקשה בלבוש הא עדיין לא נפטר. מיהו בלחם חמודות [שם] כתב פירוש הברכה שעד עתה היה מחויב לחנכו במצות ולגדלו בתורה, ונמצא האב פטור [מהעונש על ידו עוד], ועי' בחכמת שלמה שהביא ד' והק' עליו מנדב ואביהוא שהיו גדולים והיה זה מפני עוון אבותם עי"ש,

ולכאו' עוד קשה על דברי הלבוש דא"כ מן הראוי שהבן יברך ברכה זו ולא האבא דהרי לפ"ד הברכה מתייחסת לזה שהבן נפטר מהעונש של האבא, ואולי אפש"ל שאי"ז כיבוד אב לברך שפטרני מעונשו שלזה דמחשיב את אביו לחוטא וכ"כ כ' בפתח הדביר [רכה' ס"ב], אמנם יש שכתבו שאה"נ הבן צריך לברך ברכה זו עי' פי' הש"ך עה"ת [פ' לך לך] ועי' בספר ברך את אברהם [לר"א פלאג'י פר' לך ד"ה אשר] שהק' עליו היכן מצינו כזה דבר, וע"ע בספר ברוך שאמר [לבעל התורה תמימה דף קפט'] מ"ש.

הטעם המוסכם הוא מה שמביא המג"א [שם סק"ה] פי' הפוך וז"ל: "מעונשו של זה. פי' דעד עכשיו נענש האב כשחטא הבן בשביל שלא חנכו ובלבוש פי' איפכא דעד עתה הבן נענש בעון האב וע"ש", ובמחצה"ש כ' וז"ל: ולפי זה צריך לפרש לשון שפטרני מעונשו של זה, על פי מה דאמרינן [שבת קמט, ב] כל שחברו נענש על ידו אין מכניסים אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, וכן [סנהדרין צה, א] אמר הקדוש ברוך הוא לדוד כו' ע"י נטרד דואג כו', וכן איתא בדברי חמודות דהכוונה בברכה זו היא שממברך על שעד עתה היה חובה ומוטל על האב לחנכו במצות ולגדלו בתורה ונמצא כשמתרשל מכל זה שהוא נענש עליו ומעכשיו שנעשה בר מצווה החובה על הבן עצמו ונמצא שהוא פטור מהעונש על ידו עוד.

וכך בעצם כבר נראה בד' בעלי התוספות עה"ת [פרשת לך לך] שכתבו וז"ל: עד יג' שנה אדם צריך ליטפל עם בנו כלומר להזהירו שעדיין עונשו של הבן הוא על האב מכאן ואילך אומר הרב ברוך שפטרני מעונשו של זה, ולכן אומר ר"ש לא נודעו מעשיהם כלומר לא נכרו להיות רעות על עצמם מפני שעדיין היו ברשות אב עי"ש.

והוסיף בזה נופך במור וקציעה [סי' רכה'] וז"ל: "בלבוש נשתבש בכוונת ברכת שפטרני מעונשו של זה המובא בהגה [סעיף ב] על פי המדרש. ופשוט הוא כמ"ש בלחם חמודות [ברכות פ"ט אות ל] שהכונה היא שנפטר עתה מעונש חנוך, אבל לא על פטורו מעונש בטול מצות מברך, דודאי לא היה עונש עליו, דקטן לאו בר חיובא הוא, אף על גב דרמי נמי חיוב חנוך מצות אאבוהי מדרבנן, וכי לא חנכיה שכר גרידא הוא דאפסיד, עונש מנין. אלא משום דחייב להפרישו מאיסור, והא דאורייתא היא כמ"ש [יבמות קיד, א] אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים. מזה נפטר עתה שנכנס הבן ברשות עצמו. זה ברור. ודברי ל"ח אינן מדויקין בזה, ע"כ. ועי' שערי אפרים [ש"ד כו'] שכ' שהאב יכוון כב' הפירושים, וכ"נ בד' החת"ס [פ' משפטים ד"ה לא תהיה] שב' הפירושים אמת כי באותו חטא שאינו מחנך את בנו נענש האב בחולי או במיתת בנו ושוב נענש האב על שגרם למיתת בנו.

וצריך להדגיש שאין השמחה בזה שנפטר ממצוות חינוך אלא על שנפטר מעונש ועוד ששמח לסיים לקיים את מצוות חינוך[1], [ועי' חת"ס פ' ויחי שכתב שלאבא אין שמחה שלימה בבר מצוה מחמת שמפסיד מצוות חינוך ולכן נזכר בשיר השירים שעיטרה לו אמו ביום שמחת לבו והכוונה ליום הבר מצווה ולא תלו השמחה באב].

נפק"מ בין הפירושים, א. האם מברכים על בת שמגיעה לעול מצוות בגיל יב' לדעות שהאב חייב בחינוך הבת א"כ לפי' ב' יהיה חייב לברך ולפי' א' לא, ב. האם סבא מברך על נכדו היתום דאינו חייב בחינוכו לכן לפי' ב' לא יברך ולפ"א כן, ג. אב גרוש שלא גידל את בנו האם יכול לברך, דלטעם של מצוות חינוך הרי הוא לא חינך מעולם.

ולהלכה: המ"ב הביא רק את פי' הדברי חמודות דעד עכשיו נענש האב כשחטא הבן בשביל שלא חינכו למצות התורה ועכשיו שנעשה איש מחוייב הוא להתחזק בעצמו למצות הש"י, וממשיך המ"ב: ודע דאע"פ ששוב אין עליו ענין חינוך מ"מ יש על האב מצות הוכחה כשרואה שאינו מתנהג כשורה וכשאינו מוחה בידו נענש עליו דלא גרע משאר ישראל וכידוע מה שאחז"ל כל מי שיש לו למחות באנשי ביתו ואינו מוחה נתפס בעון אנשי ביתו. וכל מי שיש לו למחות באנשי עירו ואינו מוחה וכו' עי"ש, ויש הרבה מה לפלפל פה בגדרי מצוות חינוך עד מתי בדיוק ממשיך ונשאיר את זה לסוגי' של מצוות חינוך בעז"ה.

• האם מברכים ברכה זו בשם ומלכות

הסוברים לברך בשם ומלכות

בתשב"ץ [סי' שצ'] וז"ל: איתא בב"ר, א"ר שמעון ב"ר צדוק יש לו לאדם להטפל עם בנו עד י"ג שנה, מכאן ואילך צריך לומר בא"י אמ"ה שפטרני מעונשו של זה, ובמהרי"ל [הל' קריאת התורה דף ס"ג ע"א] כ' וז"ל: מהרי"ל בזמן שנעשה בנו בר - מצוה וקרא בתורה, היה מברך בא"י אמ"ה אשר פטרני מעונשו של זה. וכן איתא במרדכי הגדול ברכה זו בשם ומלכות. עכ"ל, והביאו הדרכי משה [או"ח רכה' א'] והק' שם ולא מצאתי ברכה זו בגמרא וקשה עלי שיברכו ברכה שלא הוזכרה בגמ' ופוסקים, וכתב הרמ"א בשו"ע [רכה' ב'] וז"ל: י"א מי שנעשה בנו בר מצוה יברך בא"י אמ"ה שפטרני מעונשו של זה, וטוב לברך בלא שם ומלכות עכ"ל.

ולכאו' על הרמ"א קשה חדא דהוא גופא בדרכ"מ כתב של"צ לברך בשו"מ וכך תמה בחו"י [בהגהה סי' רכה'] ועוד שמקור הלכה זו במדרש שהבאנו לעיל איתא הברכה בלי שו"מ, ואעפ"כ במגלה עמוקות [פ' חיי שרה] כתב לברך עם שו"מ וז"ל: "אפי' שרמ"א בא"ח בהגה"ה כותב שלא לומר בשם ומלכות אין אני מודה לו בזה הפסק מאחר שאנו מוצאין במדרש אגדת א"י סמך לברכה זו במקום זה כדאי לסמוך עליו שהרי סמכו על פיו הירושלמי לברך ברוך אתה ד' מקדש שמך ברבים וכ"כ הטור גם זה מדרש רבה אגדת א"י וגדולה מזו כתב הטור שבאשכנז נהגו לברך ברכה נותן ליעף כח על פי מדרש חדשים לבקרים וק"ו הדברים כי שם לא הוזכרה הברכה במדרש והגמרא חולק עליו מאחר שלא מצינו ברכה זו בגמרא בבלי וירושלמי לכן לא יאמרו אותה מ"מ הפוסקים האגודה מביאין אותה בפסקיהם ... מ"מ נחזור לדין שאני פוסק במקום הזה לברך בשם ומלכות ובאם יזכני האל אז יקימינו".

וכ"פ הגר"א לברך בשם ומלכות וז"ל: הגר"א [על סעי' ב'] – "י"א מי כו'. ב"ר ריש פ' תולדות פ' ס"ג וכ"ה במהרי"ל בהל' קריאת התורה וז"ל שם מהר"י סג"ל בזמן שבנו נעשה בר מצוה וקרא בתורה היה מברך עליו בא"י אמ"ה אשר פטרני כו' וכן איתא במרדכי הגדול ברכה זו בשם ומלכות עכ"ל וכן עיקר", וכ"ה בחיי אדם [כלל ס"ה סעי' ג'] וז"ל: "מי שנעשה בנו בר מצוה, כשקורא בתורה פעם ראשון מברך 'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר פטרני מענשו של זה' (כ"כ מהרי"ל שמברך בשם ומלכות ע"פ המרדכי וכ"כ במדרש ריש פ' תולדות ואף על פי שבמדרש לא נזכר בשם ומלכות, אינה ראיה, שהרי גם בכל הברכות שנזכרות בפרק הרואה, לא נזכר, ואפילו הכי לכולי עלמא מברך בשם ומלכות. וכ"כ הגר"א שכן עיקר, ושמעתי שכן נהג). ובד"מ כתב תחלה שקשה על מהרי"ל שלא מצא ברכה זו בגמ', ואחרי זה כתב שמצא כן במדרש. וכפי הנראה מרש"ל בתשו' סי' ס"ד נראה, דדוקא ברכה שלא נמצאת בגמרא ומדרש, אין הגאונים יכולים לתקן (ועי' בט"ז א"ח סי' מ"ו) ולפי מה שכתבתי בכלל ה' סי' א', דלכולי עלמא המברך ברכה לשם ברכה אף על פי שהיא לבטלה, על כל פנים אין כאן לא תשא, ופשיטא לתוס', אלא דאסור להוסיף ברכה. וכיון דמוזכר ברכה זו במדרש ומהרי"ל עשה הלכה למעשה וכן הגר"א, לכן המברך אינו מפסיד", וכ"ה בקיצור שו"ע [סי' ס"א סעי' ח'] – "מי שנעשה בנו בר מצוה, כשעולה לתורה בפעם הראשונה, לאחר שבירך ברכה אחרונה על ספר התורה, מברך האב ואומר, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר פטרני מעונשו של זה. ומצוה על האדם לעשות סעודה ביום שנעשה בנו בר מצוה, דהיינו ביום שנכנס לשנת י"ד, ואם הנער דורש הוי סעודת מצוה אפילו אינה באותו יום", וכן מצאנו עוד במגן גיבורים [אלף המגן סק"ז] ובשולחן הטהור [ס"ד] עי"ש.

הסוברים לברך ללא שם ומלכות

הנה המנהג הנפוץ כיום הוא לברך ללא שם ומלכות כמ"ש הרמ"א [שם] דטוב לברכה בלא שם ומלכות וכ"כ הרבה פוסקים [לבוש, יוסף אומץ, שלחן שלמה, סידור דרך החיים, חסד לאלפים, ערה"ש, בא"ח, כה"ח, חזו"א, קה"י, הגריש"א, הגרח"ק, ילקוט יוסף,] וכן פסק המ"ב, ומצאנו כבר בראשונים שהביאו הברכה ללא שם ומלכות בר"י מלוניל [על הרי"ף שבת נה:] וז"ל: "ובירושלמי כתוב כשמגיע קטן ליג' שנה ויום אחד מברך האב ברוך המקום שפטרני מעונשו של זה", וכן בעיטור [ש"ג הל' מילה נג' א'] "ויש מקומות כשמגיע ליג' מברך בשם שפטרני מעונשו של זה", מבואר דיש מקומות שמברך בשם.

ובספר אמת ליעקב [דברי חכמים או"ח פט"ז קצט'] הביא שאלה: הרמ"א והגר"א חולקין כיצד לומר ברכת 'ברוך שפטרני' בעת שמגיע בנו לגיל בר מצוה. אם לאומרו בשם הוי"ה או בלי הזכרת השם. כיצד נוהגים. תשובה: בשם הגרי"ק שמעתי דעביד כמר עבד ודעביד כמר עבד ויש על מי לסמוך. והגרמ"פ פסק דיאמר בלא שם. וכן ראיתי שהביאו בשמו", הרי דגם דעת הגר"מ פיינשטין שלא לברך בשם ומלכות, וכן היתה הוראת הגרשז"א על אף שהוא נהג כהגר"א ובירך בשם ומלכות [עי' הליכות שלמה תפילה פכ"ג ס"מ הע' קנ'], ובחידושי בתרא [על הרמ"א] הביא דהיו גדולים שברכו זאת בבריך רחמנא דבזה יוצא לכל הדעות, ועי' תשובות והנהגות [ח"ג סי' עו', ח"ד סי' נה'].

הנפק"מ תהיה האם עונים אמן אחר ברכה זו דלדעות שמברכין אם שם ומלכות יענה אמן כמו כל ברכה ולדעות שמברכים ללא שו"מ לא יענה אמן, וכ"כ הגרשז"א [שם] שאין עונין אמן אחר ברכה שאין בה שו"מ כגון ברוך א - ל ההודאות של מודים דרבנן, אמנם הגרח"ק אמר שגם בכה"ג עונים אמן.

• מתי הזמן לברך ברכה זו

כבר בראשונים מוזכר הענין שזמן הברכה הוא בזמן שהנער עולה לתורה בפעם הראשונה, בפסקי רבינו יחיאל מפאריש [הוראת רבני צרפת סי' כג'] כתב וז"ל: מי שיש לו בן והגיע לשלש עשרה שנה פעם ראשון שעומד בציבור לקרות בתורה צריך האב לברך וכו' ,וכ"ה באורחות חיים [ח"א הלכות ברכות נח'] שנזכר שבירך ברכה זו בפעם הראשונה שקרא בנו בתורה, ובספר המנהגים [לר"י טירנא הגהות מנהגים מנהג של שבת מא'] איתא וז"ל: אם קוראים לתורה נער שנעשה בר מצוה אחר שקרא בתורה יברך אביו וכו', ובמנהגי ק"ק ווירמיישא [מנהגי בר מצווה] כתב שבעת שהחזן או הסגן עושה לנער מי שבירך אז אבי הנער הולך ובא על המגדל ומניח ידיו על ראש הנער ואומר בא"י אמ"ה שפוטרני מענשו של זה, וכ"כ עוד [עי' במהרי"ל ובסדר ברכות, בלקט יושר עמ' מ'].

אמנם עי' בשו"ת ר"י טיאה וויל [בן הקרבן נתנאל או"ח סוס"י טז'] שלא שמע את אביו מתי היה מברך ברכת שפטרני והואיל ופסק הרמ"א דיברך ברכה זו בלי שם ומלכות על כן בלילה שנעשה בן יג' בתחילת כניסת שנת יד' יברך ברוך שפטרני בלחש וכשיעלה לס"ת בשבת יברך שנית ברבים ע"כ.

ובערוך השולחן [רכה'] כתב וז"ל: "הרבה נהגו לברכה בשם ומלכות בעת קריאת התורה שקוראים נער בר מצוה לעלות לתורה אם ביום שנעשה בר מצוה הוא יום של קריאת התורה או למחרתו ע"כ, וכוונתו שאם יום שאחר הבר מצוה קוראים בתורה אז יברך ביום שאחרי כן, והעניין בזה משום שאז נודע שהוא בר מצוה, ובשו"ת דברי מלכיאל [ח"א סי' ד'] כתב להקשות שאם נעשה הבן בר מצוה מקודם למה לא יברך תיכף ולמה ידחה הברכה עד לקרה"ת, וכ' שראה בס' שערי אפרים שכתב הטעם לפי שע"י מצות עלי' לתורה בפעם הראשון מתפרסם שנעשה גדול, וע"ז מתמה בדברי מלכיאל והרי כמה קטנים עולים למפטיר וגם מה נפק"מ מהפרסום והרי צריך לברך בשעה שבאה לו ההנאה, על כן חידש דברכת ברוך שפטרני דמי לברכת הודאה שצריך בי עשרה ותרי מינייהו ולזה קבעו לברך ברכת הגומל בקרה"ת שאז ודאי הוי עשרה וה"ה לברכת ברוך שפטרני ע"ש, [אמנם עי' בקצות השלחן סי' סה' סק"ו שנראה מזה שהכניס דין זה בהלכות ברכות ההודאה א"כ זה כן ברכות ההודאה ויש לעי'].

והנה בשו"ת בצל החכמה [ח"ה קלד'] הביא את חידושו וכ' דלפי דבריו אם האב חולה וכה"ג ואינו בביכהנ"ס ובביתו ליכא עשרה ראוי שלא יברך, ומק' שלא יתכן שראה את מקור הדין בשו"ע דלא מוזכר כלל לברך בשעת קריה"ת רק המג"א כתב כן, ועוד הק' שם בקו' לדחות דבריו דאי"ז ענין לברכות ההודאה אלא שבח לה' ית"ש על שזכהו להגיע לזמן שנעשה בנו בר מצוה ובכך נפטר הוא מעונשו מכאן ולהבא ואי"ז אלא דומה לברכת שהחיינו שהיא נאמרת ביחיד ואי"צ עשרה כלל, ומשו"ה כותב הרמ"א דין ברכה זו בברכת שהחיינו ולא בדיני ברכת ההודאה, ומשו"ה מסיק שם דלכתחילה ודאי ראוי לחוש לד' לברך בפני עשרה אבל אם א"א אי"צ עשרה עי"ש.

להלכה: כתב המ"ב [רכה' ס"ק ו'] מי שנעשה בנו בר מצווה - היינו כשנעשה בן י"ג ויום אחד ועכשיו נהגו שלא לברך עד שעה שהנער מתפלל בצבור בתורת ש"ץ או שהוא קורא בתורה בשבת ראשונה שאז נודע לרבים שהוא בר מצוה, ובשעה"צ [ז'] כתב להק': "ואף דמבואר לקמן ברפ"ב דקטן עולה למנין שבעה, מכל מקום להיות מקרא אינו יכול [אליה רבה]. והנה לפי המבואר שם באחרונים דמנהגנו כהיום שקטן אינו עולה לתורה כלל, ממילא כשעולה נודע לכל שנעשה בר מצוה", ואיך שנראה מד' הפוסקים אי"צ להמתין לשבת דווקא אלא אפי' בקריאת התורה של ב' וה' אפשר לברך [עי' נטעי גבריאל בר מצוה פי"ב ס"ט הע' יז', פסקי תשובות רכה' ו' הע' לט' ועוד], אמנם עי' תשובות והנהגות [ח"ג סי עו' אות ג'] שיש לחלק בזה בין אם מברך בשם ומלכות או בלי שם ומלכות עי"ש.

• עד מתי אפשר לברך

מפשטות דברי המדרש נראה שיכול לברך גם לאחר זמן, שהלשון היא "מכאן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני", וכ"כ בקצות השולחן [סי' סה' בבדי השולחן סקי"ד] וז"ל: ונראה דברכה זו אין לה זמן קבוע ואם איחר לברך יוכל לברך כל זמן שירצה כמו ברכת הגומל וכ"מ מל' המדרש עי"ש, אמנם קצת תימה דבסי' ריט' ס"ו מבואר שהזמן לברכת הגומל הוא עד ג' ימים וצ"ע.

בלקט יושר [לתלמיד התרומת הדשן או"ח הל' ברכות הנהנין והשבח סק"ע] כתב וז"ל: ושאלתי לו כשבני יחי' בא אצלי שכבר היה בר מצווה אם אני צריך לברך או לאו ואמר לי אינך צריך לברך עכ"ל, מבואר שדעת התרומת הדשן שכיון שלא בירך בזמן שנעשה בר מצוה לא לברך לאחר זמן רב, ויש לעי'.

• האם צריך לברך ברכה זו בפני הילד

בשו"ת בצל החכמה [ח"ה קלב'] האריך בזה טובא ונביא תמצית הדברים דאחר שהביא דמכל הנ"ל כמבואר במדרש ובמג"א נראה שאין ענין שהאבא יברך ברכה זו לפני הבן דווקא, אמנם בס' שערי אפרים [שער ד' סעי' כ"ה] כתב וז"ל: מי שנעשה בר מצוה וכו' כשעולה לתורה בפעם ראשון יש לאביו לעלות אחריו ולעמוד שם עד שיסיימו הקריאה והנער מברך ברכה אחרונה ואח"כ אומר האב ברוך שפטרני מעונשו של זה וכו' ע"כ. נראה שצריך האב לעמוד על יד בנו בשעה שהוא - האב - מברך ברכת ברוך שפטרני.

ויותר מזה מפורש כן בשו"ת יד יצחק [ח"ג סי' ש"ג ד"ה ומה] שכתב וז"ל: כי מנוסח הברכה שאומר מעונשו של "זה" מוכח שצריך לאומרה בפני הבן, והטעם כדי לעורר את הבן שידע שמכאן ואילך יזהר בנפשו לילך בדרך טובים כי אחריות האב נסתלקה מעליו ע"כ ע"ש.

גם בספר חתן סופר לשו"ע או"ח, [ח"א סוף שער ברכת השחר תחת הקו ד"ה אבל] כתב שהברכה היא לאיים על הבן שהוא יכנס מעתה לעונשין אם יעבור עבירה ע"ש.

ומ"מ אפשר לומר כי גם לדעתם אין זה אלא לכתחילה והיכי דאפשר, אבל היכי דלא אפשר וכגון בנד"ד שהאב בעיר אחרת ואי אפשר לו להמצא על יד בנו בעת שעולה לתורה. שפיר יברך האב במקום המצאו.

ואמנם ממש"כ בס' חתן סופר [לשו"ע או"ח] הנ"ל נראה קצת דגם היכי דלא אפשר לא יברך האב ברכת ברוך שפטרני שלא בנוכחות הבן. שהרי נשאל שם, אם יברך האב ברוך שפטרני בברכהמ"ז כשלא הי' בנו בביתו ביום הקריאה, והשיב דשפיר מברך האב ברוך שפטרני כשמזמנין על הבן ע"ש. ולא העיר להשואל כלל דלאו שפיר עביד במה שלא בירך ביום הקריאה אף שבנו לא הי' בביתו. ומשמע דכיון שבנו ל"ה בביתו שפיר עביד האב שלא בירך לפי שאין לברך ברכה זו שלא בפני הבן. וא"כ מה לי אם הבן אינו בביתו ומה לי אם האב אינו בביתו, כל שלא בפני הבן אין לברך.

ונראה שכן מסתבר גם לפי מנהגנו עכשיו לברך דוקא בשעה שהנער מתפלל כש"צ [עיי' מ"ב שם סק"ו וכ"ה גם במקור הדין בס' לחם חמודות פ"ט דברכות אות ל'] או בשעה שהוא קורא בתורה בשבת ראשונה "לפי שאז נודע לרבים שבנו נעשה בר מצוה" כמבואר במג"א שם [סק"ד] ע"ש. והרי במקום המצאו של האב בעיר האחרת גם עתה אינו נודע כלל שהבן נעשה בר מצוה, וא"כ איך יברך. - ומ"מ אפשר דשפיר מברך האב במקום המצאו ע"י שנודע לרבים במקום הבן שקרא שם בתורה. ובפרט כי לפי עיקר הדין בלא"ה נכון לברך מיד כשנעשה הבן בר מצוה אף כשלא נודע עדיין לאחרים כלל כאשר יבואר בס"ד לקמן (אות י"ג). ובעובדה של החתן סופר אפשר שהבן שלא הי' בביתו לא קרא בתורה כלל, דהיינו שגם במקום שהי' שם ג"כ לא קרא, וממילא שלא נודע לרבים כלל, לכן שפיר לא בירך האב באותה שבת.

אולם אפשר לומר דזה רק לכתחילה צריך האב לברך ברכת ברוך שפטרני בפני הבן דוקא, ולא לעכובא. ואפי' לענין לכתחילה נראה דלאו כו"ע הוא. דעי' בשו"ת רבי טיאה ווייל [חאו"ח סוסי' ט"ז] שמעיד בגודלו שכאשר הוא בעצמו נעשה בר מצוה לא שמע מפי אביו הגאון [בעל קרבן נתנאל] זצ"ל מתי שהי' מברך ברוך שפטרני ע"ש. ואף שאביו הגאון זצ"ל הי' אתו עמו באותו פרק זמן ע"ש. מוכח דעת הגאון בעל קרבן נתנאל שאפי' לכתחילה א"צ לברך ברכה זו בפני הבן באופן שהבן ישמע את הברכה מפי אביו. וכ"נ גם דעת בנו הגאון רבי טיאה זצ"ל ממה שהורה שם, כי בלילה שנעשה הבן בן י"ג יברך ברוך שפטרני "בלחש" וכשיעלה לס"ת בשבת יברך שנית ברבים ע"כ ע"ש.

וכן מורים גם דברי הגאון בשו"ת יד יצחק [ח"ג סי' ר"ל] שכ', שאם רוצה לברך ברוך שפטרני בשם ומלכות, יברך כך לעצמו ויאמר אחרי' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כמו בתפילין של ראש שאין לענות אמן אחרי' ע"ש. הרי שמברך רק "לעצמו" והיינו בלחש שלא בפני בנו כברכת תפילין של ראש. - ומש"כ הוא בעצמו בשו"ת יד יצחק (ח"ג סי' ש"ג) לברך בפני הבן כדי לעוררו שידע להזהר בנפשו עיי' לעיל (אות ב'), יקויים כאשר יברך אח"כ בצבור בלי שם ומלכות כנהוג וכמבואר שם להדיא לברך אח"כ בצבור. עכ"פ מבואר שמותר לברך ברכה זו ואפי' בשם ומלכות שלא בפני הבן, ואפי' לכתחילה.

אולם עיי' בס' לקט יושר, מנהגי רבינו בעל תרומת הדשן (חאו"ח דף מ"א) שכ' וז"ל, ושאלתי לו כשבני יחי' בא אצלי שכבר הי' בר מצוה אם אני צריך לברך אז או לאו, ואמר אינך צריך לברך עכ"ל. מוכח כי השואל תלמידו של רבינו התרוה"ד לא בירך במקומו בשעה שנעשה בנו בר מצוה לפי שבנו ל"ה אצלו. ומוכח דאפי' באי אפשר בענין אחר הוי לעיכובא ולא יברך. - ואם כי אפשר הי' לומר כי באמת בירך אותו תלמיד ביום שנעשה בנו בר מצוה ואף שבנו ל"ה אצלו, ושאל את רבו אם יחזור ויברך כאשר יבא בנו אליו, וכאשר הורו באמת בשו"ת רבי טיאה ווייל ובשו"ת יד יצחק הנ"ל לברך שתי פעמים (עיי' לעיל אות ד'). אבל זה דוחק, דא"כ הי' לאותו תלמיד להזכיר בפני רבו שכבר בירך פעם אחת ושואל אם לחזור ולברך, כי אולי עי"כ ישתנה הדין. א"ו לא בירך עדיין וע"כ מטעמא דל"ה בנו אצלו בעת שנעשה בר מצוה. ומוכח עכ"פ דעתו של אותו תלמיד השואל בלקט יושר, שאם אין בנו אצלו לא יברך, כי לברך בפני הבן דוקא, הוי לעיכובא.

ברם עיי' בשו"ת נהרי אפרסמון (ח"ב סי' מ"ח אות ב') שכ' ואודות בר מצוה ואביו במדינה אחרת לענין שפטרני, ודאי דאיכא חזקת חי, לכן שפיר מצי לברך ע"ש, דלא נחית כלל לדון על לשון הברכה שאומר מעונשו של "זה", דמשמע שצריך לאומרה בפני הבן כמש"כ בשו"ת יד יצחק (אות ב') ועכ"פ מוכח שצריך שיהי' האב עומד במקום הבן ביחד, ואילו לדעתו יכול לברך גם כשהוא רחוק מן הבן ואינו רואהו.

ולענ"ד לולא שאיני כדאי הייתי אומר דודאי לשון הברכה שפטרני מעונשו של "זה" מוכח שצריך שיהי' האב עכ"פ ביחד עם בנו ויראנו בשעה שמברך, אם כי אינו מוכח שצריך לאומרה בפני הבן כדי שישמע הבן כשאביו מברך כמש"כ בשו"ת יד יצחק. - עיי' שו"ע או"ח (סי' קל"ד סעי' ב') שכ', מראה פני כתיבת ס"ת לעם העומדים לימינו ולשמאלו וכו' ולומר וזאת הברכה וגו' ע"כ. וכ' עלה בבאה"ט (שם סק"ד) שאין לומר וזאת הברכה רק נגד הכתב של הס"ת. מבואר שכל שאומר ו"זאת" - ופשוט דה"ה כשאומר "זה" - צריך שיהי' אותו דבר לנגד עיניו. ובאמת כי כזה נמצא מפורש גם בברייתא (מנחות כ"ט א'), תנא דבי ר"י שלשה דברים היו קשין לו למשה עד שהראהו לו הקדוש ברוך הוא באצבעו ואלו הן וכו' מנורה דכתי' "וזה" מעשה המנורה, ראש חודש דכתיב החודש "הזה" לכם שרצים דכתיב "וזה" לכם הטמא, ויש אומרים אף הלכות שחיטה דכתיב "וזה" אשר תעשו. הרי דמדכתיב "זה" מוכח שהראהו. - ובמקום אחר הארכתי בזה (עיי' לקמן סימן הסמוך).

ונראה כי גם הגאון בעל יד יצחק יודה כי נוסח הברכה מעונשו של "זה" מורה רק שיברך ברכה זו בשעה שהוא נמצא אצל בנו אבל לא שיצטרך לבורכה בפני בנו ממש וכדי שבנו ישמע הברכה. רק יען לא מצא הגאון ז"ל טעם נכון למה יצטרך להיות ביחד עם בנו בשעת ברכה זו, והרי לשני הפירושים בכוונת ברכה זו שפיר שייך לבורכה גם כשאינו ביחד עם בנו, (כלעיל אות א') על כן הי' מסתבר לו כי הטעם בזה כדי שישמע הבן ברכת אביו ויתעורר להזהר בנפשו כהנ"ל (אות ב'), וא"כ ממילא מוכח שצריך לברך בפני הבן ממש.

ואמנם אין סברה זו מוכרחת ולאו כו"ע היא שהרי הגאון בעל קרבן נתנאל ע"כ לית לי' הך סברא שהרי לא בירך ברכה זו בפני בנו במבואר לעיל (אות ד'). וכ"ה גם דעת בנו הג"ר טיאה שכ' לברכה ליל כניסת שנת י"ד "בלחש" וכמבואר (שם).

אחר כתבי כל זאת ואחר החיפוש מצאתי בס' שו"ת שאלת שלמה (ח"ב סי' ע"ה) שנסתפק בדין זה וכ' דמלשון הברכה מעונשו של "זה" משמע שהוא כשהאב עם בנו ביחד, אבל אין מזה הכרח דנראה הברכה היא כן משום דמסתמא האב עומד עם בנו, אבל י"ל שגם אם האב רחוק מן הבן צריך הוא לברך, שפטרני מעונשו של "בני פלוני", כמו בתפלה שמזכירין פב"פ, וכשהוא עומד אצל החולה א"צ להזכיר את שמו וכדכ' במשה, א' נא רפא נא לה. וה"נ אם הוא רחוק מבנו צריך להזכיר את שמו. שוב כ' דלשני הפירושים בכוונת הברכה של ברוך שפטרני הנזכרים במג"א, שייך שפיר לברכה גם כשהוא רחוק מן הבן וסיים בצ"ע ע"ש. - והנה מש"כ שאם האב רחוק מבנו ישנה נוסח הברכה ויברך, שפטרני מעונשו של "בני פלוני", עיי' מג"א (סי' י"ט) שכ' לשנות נוסח ברכת להתעטף בציצית ולברך לפי המצב לעשות ציצית וכ"כ גם בנוגע לנוסח ברכת לקבוע מזוזה ע"ש, שכ' לברך לפי המצב, לדור בבית שיש בו מזוזה. אבל הרבה אחרונים חולקים וס"ל דלעולם אין לשנות נוסח הברכה המבואר בדברי חז"ל וכ"כ המג"א בעצמו רסי' רי"ט בשם מהר"ם מינץ ע"ש. ועיי' ס' כף החיים (סי' י"ט סק"ג) ובמאסף לכל המחנות (שם סק"ב) דעת האחרונים הנ"ל. ולדעתם גם בנד"ד אין לשנות הנוסח לברך מעונשו של "בני פלוני" נגד המבואר בדברי חז"ל בב"ר לברך שפטרני מעונשו של "זה" עכ"ד בשו"ת בצל החכמה.

• האם מברכים ברכה זו על בת

מלשון המדרש משמע שחייב אדם להטפל בבנו ולא בבתו, וכן הרמ"א שהבאנו מדבר דווקא בבן ולא בבת, ודבר זה צריך ביאור מה הטעם שאין מברכים ברוך שפטרניי בבת, ונאמרו בזה כמה ביאורים.

• בפמ"ג [רכה' ה'] כתב ליישב דלד' המג"א שהברכה היא הודאה ע"ז שנפטר ממצות חינוך לא קשה מדוע לא מברכים בבת משום שאין אצלה מצוות חינוך כמבואר בגמ' בנזיר [כט.] שאין האבא מחוייב לחנך בתו וממילא אינו נענש עליה, ולמ"ד שחייבות בחינוך אין כ"כ הרבה מצוות לחנך אותה בקטנותה אבל לטעם הלבוש אה"נ צריך לברך גם על בת משום דבנים קטנים נענשים מחמת אביהם זה קיים גם בבת, וכ"כ עוד פוסקים שלד' הלבוש צריך לברך בבת [עי' ישועות יעקב רכה', שו"ת מנחת עני או"ח סי' ג'] וכולם הוכיחו שמזה שאין מברכים ברוך שפטרני בבת יש להוכיח דהעיקר להלכה כהטעם של המג"א.
• וכן מבואר בשו"ת הלכות קטנות [ח"א סימן רכ"ב] שכתב לבאר ברכת 'ברוך שפטרני' בזה"ל: יש מפרשים כיון שאם מת פטור האב מעונשו וטעם זה יש בו ריח אבל היה לו לברך ג"כ כשגדלה הבת שבניו ובנותיו' מתים כשהם קטנים בעונו [שבת לב:] ולטעם המג"א שנענש האב לפי שלא למדו אפשר שכיון שהבת מתגדלת עם אמה אינה מוטלת עליו ללמדה מכל מקום קשיא שתברך האם עכ"ל, ומבואר בדבריו כמש"כ הפמ"ג דלפי הלבוש צריך לברך גם בבת אבל לפי המג"א אין לברך כיון שהבת מתגדלת עם אמה וא"כ חיוב החינוך מוטל על אמה ולא על אביה.
• בפי' הרד"ל למדרש הנ"ל כתב וז"ל: משמע דווקא בנו אבל בתו לא ולפי זה אין הטעם בשביל שעד עתה היה אביו נענש על מה שעובר הקטן באשר חשבו האחרונים ז"ל שאם כן גם בבתו כן אלא עיקר הכוונה על חיוב ללמד תורה לבנו עכ"ל, ומבואר מד' שהטעם הוא משום שנפטר מחיוב ללמד את בנו תורה וזה אין בבת, וכעי"ז מבואר בשו"ת ר' ידידיה טיאה וויל [סי' טז'] שכתב לבאר הטעם וז"ל: ויותר נראה שהעיקר הוא בשביל חינוך התורה ולא שייך זה בבת דכל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות [סוטה כ:] וכ"מ קצת במדרש דקאי לענין לימוד תורה ונלענ"ד דבעבור זה נהגו לברך ברכה זו בשעה שהבן עולה לתורה ומנהגן של ישראל תורה הוא עכ"ל, ולפ"ד הלשון מעונשו של זה מובנת כאם האבא לא מלמד את בנו תורה כמוש צריך עד גיל יג' הוא יענש על זה.
• בכף החיים [רכה' סקט"ו] כתב וז"ל: והא שאין מברכין על הנקיבה בהגיעה לתחילת יג' נראה לי הטעם משום דדרך העולם הבת ניזונת מבית אביה עד הנישואין וא"כ כיון שהיא תחת ממשלתו לזונה ולהשיאה יכול להוכיחה גם כן, וא"כ לא נפטר עד הנישואין עד אשר תהיה תחת ממשלת בעלה ואז הוא חייה להוכיחה עכ"ל. מבואר מד' שכיון שברכה זו תלויה בחינוך, הבת מצויה יותר זמן אצל האבא עד החתונה מאשר הבן לכן אין מברכים, וצ"ע א. דגם הבן מצוי אצל אביו עד החתונה ב. וביותר מדוע לא מצאנו שיברך בחתונה, וצ"ע.
• עוד כתב הכה"ח שם וז"ל: ולטעם השני של הלבוש משום שהיא נענשת בחטאו נראה בבת שיש לה ג"כ מזל של בעלה שבת פלוני לפלוני אפשר שיגבור המזל ולא תענש בחטא האב ועל כן לא תקנו לברך עכ"ל, מבואר בד' שאין מברכים גם לטעם הלבוש משום שאין הבת נענשת בחטאי אביה אף כשהיא קטנה משום שהיא תלויה גם במזלו של בעלה, וכעי"ז כ' בשו"ת ר' מלכיא [סי' א'] בתשובתו לשואל ומשיב עי"ש, אולם בפמ"ג [רכה' סק"ד] נראה שס"ל שבנות כן נענשות בחטאי האבא ולכן כ' דלפ"ד הלבוש אה"נ באמת יצטרכו לברך גם בבת, ויל"ע.
• עי' שו"ת ר"י טיאה וויל [סי' טז'] שכ' דהטעם דאין מברכין בבת וז"ל: ובלחם חמודות כ' הטעם דמברך בשעה שעלה הבן לתורה לפי שאז נודע לרבים שהוא גדול וכו' וכיון דלפי דבריהם אין מברכים ברכה זו רק כשנודע לרבים הן בתפילה ברבים או שקורא בתורה וזה לא שייך לגבי בת דאין שום היכר להודיע לרבים שהיא גדולה ומפני זה לא נהגו לברך ברכה זו אם נעשית גדולה ע"כ.
• בשו"ת קול מבשר [ח"ב סי' מב'] כתב וז"ל: ועוד יש לומר טעם אחר בזה דהא מברכים בשעת קריה"ת ולא אורח ארעא לאשה להיות שם דאפילו בברכת הגומל שהוא מדינא דגמ' כתבו הפוסקים [או"ח ריט'] שמנהג העולם שאין הנשים מברכות ברכה זו כיון דברכת הגומל צריכה להיות בפני עשרה ולאו אורח ארעא לאשה שתברך בפני עשרה וגם בברוך שפטרני יש לומר כן ע"כ.

להלכה: הנה בשו"ת דברי ישראל [לאנדא אב"ד ערלין סי' לד'] הביא את הטעמים הנ"ל מדוע אין מברכים על בת וכתב שם וז"ל: מכל הנ"ל תראה שכל התירוצים שנדחקו לתרץ מנהג העולם שאין מבכים על בת כשנעשית גדולה, אין אלו מספיקים מלמנוע מלהודות לה' למי שליבו חפץ לברך ברוך שפטרני וכו' על בתו כשנעשית גדולה ובפרט שאין בזה משום ברכה לבטלה כיון שבלאו הכי פוסק הרמ"א לברך ברכה זו בלי שם ומלכות [ועיין בשו"ע או"ח סימן רי"ד במחבר דכל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות אינה ברכה וכו'] המברך ברוך שפטרני על בתו לא הפסיד כלום כיון שבלאו הכי לא אומר בה שם ומלכות ויראי השם דרכם להודות לה' על כל דבר ובפרט מי שליבו שמח בזה שנעשית בתו חייבת במצוות ששייך בה והכל לפי האדם עכ"ל.

• האם האמא יכולה לברך ברכה זו

אם ננסה להוכיח מד' המדרש נראה דדוקא האב חייב דאיתא 'חייב אדם להיטפל בבנו' דוקא אבא ולא האמא, וכן בש"ס נראה בכל מקום שהאבא הוא חייב בחינוך ילדיו ואולי האמא רק מסייעת לו, עי' מ"ש בהרחבה בריש מסכת סוכה בענין האם יש לאמא מצוות חינוך על המעשה בהילני המלכה עי"ש.

ולפי"ז תהיה נפק"מ אם יכולה לברך ברוך שפטרני דלדעות הסוברות שיש חינוך תוכל לברך, ולדעות הסוברות שאין חינוך לא תוכל לברך, וכ"ה בפמ"ג [א"א רכה' סק"ה] כתב דאין לאם לברך ברכה זו שהרי אליבא דהמג"א שהאב נפטר מחובת חינוך בנו הרי אין חובה על האם לחנך את בנה עי"ש.

ולענין הלכה למעשה כתב בלב מבין [פכ"ד מאישות הי"א] שדבר זה אם האם מברכת ברוך שפטרני הוא תלוי בפלוגתת האחרונים הנ"ל דלפי הלבוש או"ח רכ"ה שביאר דפירוש מעונשו של זה הוא שעד עתה נענש הבן בעון האב ועתה אינו נענש אלא רק באוחזין מעשה אבותיהן בידיהן א"כ לפי מי דס"ל דאין הבנים נענשין בעון האם אין האם מברכת ברוך שפטרני' שהרי גם עד עכשיו לא נענש הבן מחמתה אבל לדעות הסוברים שהבן נענש על עוונות האם א"כ גם האם צריכה לברך, [ויעוין בפתח הדביר או"ח סימן רכ"ה שתמה על דבריו שעשה בזה מחלוקת בין האחרונים כאילו חולקים בסברת עצמם שהרי סוגיא מפורשת היא דבעון נדרי האם בניה מתים עי"ש], ובסוף דבריו כתב שם דלמעשה טוב שתברך האם בלי שם ומלכות ולא תפסיד הברכה.

טעם נוסף מדוע אשה אינה יכולה לברך ברכה זו כתב בספר הדרש והעיון [ר' אהרן לוין תרפ"ח] וז"ל: אולם בגוף ספקו של הפמ"ג אם גם אשה צריכה לברך ברכת ברוך שפטרני נראה לדמות זאת לברכת הגומל שהדין שנשים אין מברכות [עי' מג"א ריט'] משום שצריך לברך בעשרה ולאו אורח ארעא דכל כבודה בת מלך פנימה עי"ש, וה"נ לענין ברכת שפטרני י"ל דאשה פטורה מה"ט ועי' שער אפרים שלכן תקנו את הברכה הזאת בשעה שהבן עולה לתורה משום שאז מתפרסם ברבים שהוא גדול כיון שמקודם לזה לא היה מעלין אותו לתורה עי"ש ולפ"ז י"ל דה"ט שאין האב מברך כן על בתו כשנתגדלה משום דבבת ל"ש זה שיתפרסם ברבים שהיא גדולה ולכן אין מברכין עכ"ל.

• נוסח הברכה בתאומים

הנה יש להסתפק בתאומים האם יברך ברכה אחת על שתיהם או יברך בנפרד לכל אחד, כמו שמצאנו נידון בפוסקים לגבי ברית מילה של תאומים האם מברך ברכה אחת לשניהם או לכל אחד דברמ"א ביו"ד [רסה' ס"ה] כתב ואם שני הילדים של אדם אחד האב אומר להכניסם בבריתו של אברהם אבינו וכן אומר קיים את הילדים וכו' עי"ש, ויש לדון האם אפשר לדמות מילתא למילתא.

ובשו"ת להורות נתן [ח"א סימן ז'] כתב עוד טעם שלא לברך ברכה אחת על שניהם דהנה מבואר בשו"ע או"ח סימן קמ"א ס"ו דלכתחילה ראוי שלא יקראו בתורה שני אחים זה אחר זה משום עין הרע אלא ראוי שיעלה אדם אחר להפסיק ביניהם וא"כ מאחר שיש הפסק ביניהם אינו יכול לברך לשניהם ברכה אחת דאף שאין זה לעיכובא לברך דווקא בשעת קריאת התורה אמנם מאחר שנהגו לברך בשעת קריה"ת צריך לכתחילה לברך סמוך לקריאה בלי הפסק, ואין זה דומה למש"כ בשו"ע אה"ע סימן ס"ב ס"ג שבשני חתנים יברך ברכה א' לשניהם וכן לגבי מילה יו"ד סימן רס"ה ס"ה בשני תינוקות דמברך ברכה א' לשניהם דהתם שפיר מברך לשניהם מאחר שאין הפסק ביניהם, וכן בשם הגרשז"א והגרח"ק ראיתי שמביאים לברך ברכת לכל אחד בנפרד מה"ט שאין לשנות ממטבע הברכות שטבעו חכמים.

---

[1] קו' זו הבאתי דרך אגב אבל רבים תמהו מה השמחה בכזה דבר שהאבא נפטר ממצוות חינוך וענו ע"ז כמה תי', א. עי' קצות השולחן [סי' סה' בבדה"ש יג'] דכ' ששמחת האב היא גדולה ע"ז שמעתה אם ימשיך לחנך יהיה לו שכר רב עי"ש, ב. בשו"ת דמשק אליעזר [סי' א'] דכ' דאה"נ מצוות חינוך הינה מצווה מאוד קשה דמי יצליח לעצור את היצר לב האדם רע מנעוריו וכשבנו חוטא האב נענש ולכן תקנו ברכה במצווה זו עי"ש, ויש עוד תי' ואכמ"ל, עי' בספר אוצר הבר מצווה [סי' כז'] שהרחיב בזה מאוד.