האם האבות קיימו את כל התורה כולה??? >>> איך יעקב הקים מצבה??? >>> מדוע יעקב נשא שתי אחיות??? >>> האם קיימו את המצוות רק בארץ ישראל??? >>> האם גר שנתגייר כקטן שנולד??? >>> מדוע אברהם קיים עירוב תבשילין??? >>> האם שמר אברהם על בשר וחלב??? >>> מדוע קיים אברהם מצות מילה רק לאחר ציווי הקב"ה??? >>> איך קיימו מצות ספר תורה תפילין ומזוזות??? >>> האם היתה תורה קודם מתן תורה??? >>> מדוע עסק התורה נקרא משמרת???

עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי. (בראשית כו, ה)

אברהם קיים את כל התורה כולה

והנה מצינו במשנה בקידושין (פב, א) מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה, שנאמר 'עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי', והנה בגמ' ביומא (כח, ב) אמר רב, קיים אברהם אבינו כל התורה כולה, שנאמר 'עקב אשר שמע אברהם בקלי וגו', אמר ליה רב שימי בר חייא לרב, שמא קיים שבע מצות של בני נח, א"ל שהצטוה גם מצות מילה שאינה בכלל שבע מצוות, ושמא שבע מצות ומילה, א"ל אם כן מדוע נאמר 'מצותי ותורתי', אמר רבא או רב אשי, קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר 'תורתי' אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה.
ובמהרש"א הקשה, שהגמ' מביאה בשם רב שאברהם קיים את כל התורה והרי מצינו כן בדברי המשנה בקידושין ומה חידש רב בזה, ותירץ שעדיף להקשות מדברי רב כיון שמהמשנה היה מקום לומר שקיים רק מצוות עשה ובלשון רב משמע שקיים גם את כל הלאוין של התורה.

היה משמר אפי' דקדוקי תורה

וברש"י (בראשית כו, ה) ביאר, 'שמע אברהם בקולי' כשנסיתי אותו, וברשב"ם כתב, בנסיון העקידה, 'וישמר משמרתי' גזרות להרחקה על אזהרות שבתורה, כגון שניות לעריות ושבות לשבת, 'מצותי' דברים שאילו לא נכתבו ראויין הם להצטוות כגון גזל ושפיכות דמים, 'חקותי' דברים שיצר הרע ואומות העולם משיבין עליהם כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז שאין טעם בדבר אלא גזירת המלך וחקותיו על עבדיו, 'ותורתי' להביא תורה שבעל פה, הלכה למשה מסיני.
רמב"ן בראשית כו, ה (פרשת תולדות) כתב, שכל דברי רש"י משום שקיים ומשמר את התורה עד שלא נתנה, וכך אמרו (בראשית רבה צד ג) בפסוק 'ויתן להם יוסף עגלות', שפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה שהיה עוסק בתורה כשם שהיו אבותיו, ועד עכשיו לא נתנה תורה, והרי כתוב 'וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי' ושם אמרו שהיה משמר אפילו דקדוקי תורה והיה מלמד לבניו.

איך הקים מצבה ונשא שתי אחיות

והקשה הרמב"ן, אם כן איך הקים יעקב מצבה ונשא שתי אחיות, וכדעת רבותינו (ב"ר עד, יא) ארבע, ועמרם נשא דודתו, ומשה רבינו הקים שתים עשרה מצבה, והאיך אפשר שיהיו נוהגים היתר בתורה במה שאסר אברהם אביהם על עצמו וקבע לו ה' שכר על הדבר, והוא יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ללכת בדרכיו, וביעקב דרשו (ב"ר עט, ו) ששמר את השבת וקבע תחומין, ואפשר שיהיה זה בשבת מפני שהיא שקולה ככל התורה כולה (ירושלמי ברכות פ"א ה"ה), שהיא מעידה על מעשה בראשית.
ושמא נאמר שקיים שבע מצוות בני שהצטוו בני נח, והרי מצינו שניות לעריות של בני נח, גזל ושפיכות דמים, אבר מן החי וכלאים של הרבעת בהמה והרכבת אילן ודינין ואסורי עבודה זרה, והוא שמר ועשה רצון בוראו אפילו בדקדוקין וחומרות במצות שלהן, וכמו שמצינו בגמ' בעבודה זרה (יד, ב) שמסכת עבודה זרה של אברהם אבינו היתה ארבע מאות פרקים, ודרשו במדרש (ב"ר סד, ו) על יצחק 'במאה שערים' שמדדוה למעשרות, כי היו האבות נדיבי עמים לתת מעשרות לעניים, או לכהני ה', כגון שם ועבר ותלמידיהם, כענין שנאמר (לעיל יד יח) 'והוא כהן לאל עליון'.

למד תורה ברוח הקודש וקיימה בארץ ישראל

לכך כתב הרמב"ן, שלמד אברהם אבינו את התורה כולה ברוח הקדש ועסק בה ובטעמי מצותיה וסודותיה, ושמר אותה כולה כמי שאינו מצווה ועושה, ושמירתו אותה היה בארץ בלבד, ויעקב בחוצה לארץ נשא האחיות, וכן עמרם, כי המצות משפט אלקי הארץ הן, אף על פי שהוזהרנו בחובת הגוף בכל מקום (קדושין לו, ב) וכן מובא בספרי (דברים מג), ואיסור הקמת מצבה התחדש רק לאחר מתן תורה, כמו שדרשו (בספרי) ששנאה אחר היותה אהובה בימי האבות.
וביוסף דרשו במדרש (בראשית רבה צב, ד) שהיה משמר את השבת אפילו במצרים, מפני שהיא שקולה כנגד כל המצות, לפי שהיא עדות על חדוש העולם, והיה עושה כן ללמד את בניו אמונת בריאת העולם להוציא מלבם כונת עבודה זרה ודעות המצרים.
וביאר את משמעות הפסוק, 'משמרתי' אמונת האלקות שהאמין בשם המיוחד ושמר משמרת זו בלבו, וחלק בה על עובדי העבודה זרה, וקרא בשם ה' להשיב רבים לעבודתו, 'מצותי' ככל אשר צוהו בלך לך מארצך, ועולת בנו, וגרישת האמה ואת בנה, 'חקותי' ללכת בדרכי השם להיות חנון ורחום ועושה צדקה ומשפט ולצות את בניו ואת ביתו בהם, 'ותורותי' המילה בעצמו ובניו ועבדיו ומצות בני נח כלן, שהן תורה להם.
והקשה במהרש"א על דברי הרמב"ן, שאם אין המצות חובה רק בארץ לבדה, מדוע אמרו בגמ' בפסחים (קיט, ב) שכשאמרו לו ליעקב אבינו טול ברוך, אמר איני מברך מפני שנשאתי שתי אחיות, והלא לא חטא בזה כלום, כיון שנשאן בחוצה לארץ.

גר שנתגייר כקטן שנולד

במהרש"א ביאר מדוע יעקב נשא שתי אחיות, כיון שהאמהות היו בנות נכרים וכשנשאו ליעקב התגיירו הרי לא נאסרו על יעקב שהרי הם כקטן שנולד, ואפי' לר"א שאמר שכל ערוה שהוא משום שאר אם כנס יוציא משום שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה, אפשר לו שהאמהות לא היו אחיות מן האם אלא מן האב, שאם היו אחיות מהאם שהרי נאסר לבני נח בשאר ואיך נשאם יעקב, וכן מוכח ממה שאמר אברהם על שרה 'אותי היא' ומבארים שהיא אחותו מאביו ולא מאמו, וקשה שהרי אברהם קיים את כל התורה ואיך נשאה שהרי שעתדה להאסר עליו שאפי' ערוב תבשילין שהוא מדרבנן קיים, אלא כיון שהתגיירו אברהם ושרה כשנימול וקיבלו עליהם לקיים כל התורה הרי אברהם היו כקטן שנולד.
ומה שנשא אברהם את הגר שהיתה מצרית שנית, אף על גב שהוא דבר שעתידה התורה ליאסר היינו משום שכבר נשאה קודם שנימול שאז לא קיים עדיין כל התורה, שוב לא גירשה אחר שנימול משום דעתידה תורה ליאסר כיון דלא היה מצווה, וא"כ אפשר ליישב שאברהם נשא את שרה קודם שנימול והותרה לו אחותו מן האב וכשנימול אח"כ שוב לא גירשה משום דבר שעתידה תורה ליאסר כיון שלא נאסרה לבן נח, וכן אפשר לומר ברחל ולאה כיון שנשא את רחל בהיתר כיון שנתקדשה לו בעבודת שבעה שנים ולאה נשאה בערמת לבן, לא הוציא שוב אחת מהן משום שהוא דבר שעתידה תורה ליאסר כיון שלא היה מצווה אז, אמנם בבלהה וזלפה א"א לומר כן לפי דעת מי שאומר שהיו אחיות.
ומה שעמרם נשא יוכבד דודתו נראה שנשאה ע"פ רוח הקודש אפי' שהיתה דבר שעתידה התורה ליאסר, כי ידעו מתחלה בנבואה שתלד בן המושיע, כמ"ש בסוטה שמרים הנביאה אחות אהרן ולא אחות משה מלמד שהיתה מתנבאה כשהיתה אחות אהרן ולא אחות משה ואמרה שתלד אמי בן המושיע את ישראל, ומה שהקים יעקב מצבה אפי' שנאמר 'לא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלוקיך' לפי שהאיסור נהיה רק אח"כ שעשאוה הנכרים חוק לעבודה זרה.
ובהגהות חשק שלמה תמה על מהרש"א, הלא בשילוח הגר כתיב 'שם על שכמה ואת הילד וישלחה', וכתב בתרגום יונתן שפטרה בגט, וזה היה אחר המילה, ואיך חזר ולקחה שנית שנאמר 'ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה' ופירש"י דקטורה זו הגר.

גוי ששבת ולמד חייב מיתה

ומקשים העולם, היאך קיים אברהם את כל התורה כולה והרי גוי ששבת חייב מיתה, והביא הגרי"ש אלישיב לתרץ, שקודם מתן תורה הלילה הלך אחר היום, שנאמר לאחר המבול 'יום ולילה לא ישבותו', א"כ היה שובת יום אחר הלילה, נמצא שבלילה שאחר היום עשה מלאכה, ואם היה גוי הרי לא שבת, לפי שהלילה הולך אחר היום, וחילל שבת, אבל מצד יהודי שבו קיים דין שבת, והגאון ר"נ אדלר כתב, שבשבת רגילה הוא לא שמר שבת לפי"ז, רק שקשה שהרי שמר גם יו"ט ואם חל ביום ראשון הרי יוצא ששמר גם במוצ"ש שזה שבת עבורו והרי שמר שבת שלימה, ובחתם סופר (ח"א עג) כתב, שמוכח מזה שכיון שקיים את כל התורה הריחל עליו דין ישראל גם להקל עליו.
ברבינו בחיי (בראשית כו, ה) כתב לגבי מה שהיה יוסף שומר שבת במצרים והיה חוצה לארץ ולדברי הרמב"ן לא קיימו את התורה בחו"ל, לפי שהשבת שקולה ככל המצות והיא מעידה על חידוש העולם.
ומהרי"ל דיסקין כתב, שיש משיבים בדרך חדוד שבטלית המצויצת שהיו לובשים כדי לקיים מצות ציצית היו עוברים בו דרך רשות הרבים שמצד מצות ישראל יצאו ידי חובה שהמצוה מחשבת את הציצית למלבוש, וכמובא בשו"ע (או"ח סי' יג), ומצד מצות בני נח שאינם מחויבים בציצית הרי הציצית משא, ונתבטל שביתת שבת ולא מקרי נכרי ששבת.

אברהם ויצחק לא שמרו שבת אלא שמחו שיעקב שמר

והנה ר"י בר יקר מפרש, מה שאומרים בתפילת מנחה בשבת, אברהם יגל יצחק ירנן יעקב ובניו ינוחו בו, שאברהם ויצחק שמחו על שבת בלב או בפה אבל לא נחו בו שאין כתוב שמירת שבת, אבל יעקב נח ועשה בו מנוחה שקבע תחומין שלא ילך בשבת יותר מן התחום אף על פי שלא ניתנה תורה (וכעין זה מפרש האבודרהם).
והנה לפירושו למה אברהם ויצחק לא שמרו שבת אלא רק שמחו על שיעקב ובניו ישמרו, הנה כתב בנפש החיים (ש"א, כא) שלפני מתן תורה היו מקיימים את הדינים שלא נצטוו כפי שראו שעושים תיקונים בעולם, א"כ יתכן דיעקב ראה שיעשה תיקונים ע"י שמירת שבת אבל אברהם ויצחק לא ראו שיעשו תיקונים ע"י זה ולכן לא שמרו, ומ"מ הם שמחו על מה שיעקב יזכה לזה, ויתכן שאנשי כנסת הגדולה תיקנו רק רצה במנוחתנו וכו', והגאונים הם שתיקנו את הפיוט הזה של אתה אחד, והם סברו שאברהם ויצחק לא שמרו שבת.
ומה שלמד תורה למרות שגוי שלמד חייב מיתה, לפי שכל האיסור לגוי ללמוד תורה הוא משני טעמים, א. צוה לנו מורשה אל תקרי מורשה אלא מאורסה, ב. מטעם שהיא מורשה מלשון ירושה, והגוי שלומדה הרי הוא גוזל את ישראל, וכל זה לאחר שניתן למשה, אבל קודם לכן אין שום איסור בדבר, שעדיין לא היתה מאורסה ולא מורשה שעדיין לא ניתנה לישראל.

אברהם קיים עירוב תבשילין

והנה מצינו בגמ' שם שקיים אברהם גם מצות עירובי תבשילין, והקשה בתוספות רי"ד, מדוע הזכירו מצוה זו יותר משאר מצוות דרבנן ובמה מצוה זו קלה יותר משאר מצוות, ותירץ הריטב"א, שהיא מצוה קלה שאינה אלא לזכר שיברור מנה יפה לשבת, והקילו בה בדינים שמספיק רק כזית לכל העומדים בתוך התחום, וכן כתב שאברהם עשה הכל לפנים משורת הדין ולכך לא היה מכין מיו"ט לשבת ומ"מ עשה עירוב תבשילין לפי שיש כזו מצוה.
הבעל הטורים (תולדות כו, ה) כתב 'עקב אשר שמע אברהם' בגימטריא 'קיים אף עירובי תבשילין'.
בעיון יעקב הביא מחכם אחד, שנקט דוקא עירובי תבשילין שמצינו בגמ' בפסחים (דף מז) שהמבשל מיו"ט לשבת פטור כיון שאם יבואו לו אורחים ביו"ט הרי מבשל לצורך יו"ט, ולכך היה צד כיון שאצל אברהם אבינו שהיו מצויים אצלו אורחים לא יצטרך לעשות עירובי תבשילין.

עירוב תחומין

והנה גירסת הרשב"א (שו"ת סי' צד) אפילו עירוב 'תחומין', וכתב שנלמד ממה שנאמר 'עקב אשר שמע אברהם וגו' והוא עירובי תחומין שהוא מצוה שאדם דש בעקביו, וכן מבואר בקול אליהו להגר"א שכתב, שהיה כתוב ע"ת בראשי תיבות, וטעו וחשבו שהוא ר"ת עירובי תבשילין, ואינו כן אלא ר"ת עירובי תחומין.
וכתב הדברי יציב (או"ח סי' רסב) שאפשר לבאר את מה שמארו שקיים עירוב תחומין ע"פ דברי המדרש(בראשית רבה מג, ב) שפסיעותיו של אברהם אבינו היו מיל או ג' מילין, וא"כ היה מקום לומר שלאברהם אבינו שפסיעותיו גדולות יש לו תחום יותר גדול, ולכך אמרו שמ"מ קיים עירוב תחומין בשיעור הרגיל של אפיים אמה.

אם שמר אברהם על בשר וחלב

והדעת זקנים מבעלי התוספות כתבו לבאר, שנאמר (בראשית יח, ח) 'ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה וגו', שקיים אבהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, דהיינו תבשילין מעורבים שלא היה אוכל בשר בחלב וגם לא בשר ואח"כ חלב אלא חלב ואח"כ בשר, שנאמר 'ויקח חמאה וחלב' ואח"כ 'בן הבקר אשר עשה'.
וכתב החתם סופר (שו"ת יור"ד עג), שכשהיה צעיר אמר לפני רבו הגאון ר' נתן אדלר כץ, וישרו הדבריו בעיניו, שלכאורה קשה שאם כדברי הדעת זקנים, שהחידוש שלא אכל בשר וחלב, לפי שבן נח מצווה על אבר מן החי, וממילא נאסרה להם חלב עד שלא ניתנה תורה, דהרי החלב יוצא מן החי, וניתנה תורה והתחדשה ההלכה שחלב מותר לישראל, וגם בני נח מותרים, ואם נאמר שנתן להם חלב שחוטה, הא לא היה צריך להפרידו מהבשר כמש"כ הט"ז (יו"ד סי' צ) שזה תרי דרבנן, שגם אם ערבם ביחד אי"ז דרך בישול, וממה שהאכיל אברהם חלב הרי מבואר שכ"כ התעצם בשמירת התורה שלמרות שלא ניתנה הרי הוא כבר יצא מכלל בן נח, אפילו להקל ולא הוא לבדו אלא כל האורחים, ולכך אכל חלב וגם האכיל לאורחים, וזה הכוונה שקיים את כל התורה כולה ואפילו להקל.
והקשה עליו הגרי"ש אלישיב היכן נשמע שהיה יכול אברהם אבינו לקבל עליו דין ישראל קודם מתן תורה אפילו להקל, ומי התיר לו להאכיל לאורחים שהם בודאי דין בני נח עליהם, ועדיין איסור חלב עליהם, וצ"ע.

קיום מצות מילה לאחר ציווי הקב"ה

במהרי"ל דיסקין הקשה, מדוע לא עשה אברהם את מצות מילה עד שציוהו הקב"ה שהרי קיים את כל המצוות מעצמו, והביא שמתרצים שהיה יודע בנבואה שיהיה מצווה על המילה והיה רוצה לקיים מצות מילה כמצווה ועושה, כי גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה, משא"כ שאר מצות שידע שלא יהיה מצווה עליהם, והתירוץ הפשוט והנכון הוא שנכרי הבא להתגייר אי אפשר לו למול את עצמו שאינו בכלל המול ימול דדרשינן בגמ' בעבודה זרה (כז, א) שנאמר 'המל ימול' שרק המהול יכול למול, ולכן לא היה אברהם יכול להיות נמול ולא היה יכול לקיים מצות מילה כלל שלא היה לו מוהל מהול שהיה יכול למולו, אבל אחר אשר נצטוה על המילה היה יכול למול הוא את עצמו שישראל ערל יכול למול את עצמו שהוא בכלל המול ימול, כיון שהוא נצטוה על כך נקרא מהול.
ובהמקנה (קידושין פב, א) כתב, במה שלא קיים מצות מילה עד שלא נצטווה היינו מפני דאיתא במתני' בב"ק בפ' החובל, החובל בעצמו אף על פי שאינו רשאי פטור והוא איסור שנצטווה אף לבני נח שנאמר 'אך את דמכם לנפשותיכם' כפרש"י שם וא"כ לא היה יכול לעבור על מצות חובל שנצטוה בשביל מצוה שלא נצטווה.

איך קיימו מצות ספר תורה תפילין ומזוזות

ובאפריון הקשה, איך היה יכול לקיים מצות ס"ת תפילין ומזוזות, והרי מצינו בגמ' בגיטין (מה, ב) שס"ת תפילין ומזוזות שכתבן עבד ואשה וכו' פסולין שנאמר 'וקשרתם וכתבתם', מי שישנו בקשירה ישנו בכתיבה ומי שאינו בקשירה אינו בכתיבה, וא"כ אברהם אבינו שלא היה מוזהר עדיין על הקשירה מי כתבן לו, וכתב ליישב ע"פ הגמ' בסוטה (יז, א) שבזכות שאמר אברהם מחוט ועד שרוך נעל, זכו בניו לשתי מצות, מצות ציצית ומצות תפילין, ולפי"ז י"ל כיון שאברהם אבינו היה הגורם למצות תפילין, שייך בו וקשרתם וכתבתם, ואפשר לדרוש מי שגורם למצות קשירה ישנו בכתיבה.

האם היתה תורה קודם מתן תורה

ובתוספות הרא"ש (קידושין פב, א) הקשה, שהרי מצינו בתחילת מסכת שבועות מצינו, שלגבי תורה נאמר 'ונעלמה מעיני כל חי' והרי נאמר 'לא ידע אנוש ערכה' משמע ששום אדם לא ידעה קודם מתן תורה, ואין לומר שנאמר קודם בריאת העולם שהרי נאמר שם 'מעיני כל חי ומעוף השמים' וזה לא שייך קודם בריאת העולם, וכתב שיש ליישב, שכל מה שמצינו שקיימו את התורה היינו בידיעת התורה והמצות, אלא בתורה עצמה שלא היתה כתובה למטה עד לאחר מתן תורה כי הלוחות וכתב התורה היה נעלם מעיני כל חי עד שנתנה למשה בסיני.

אברהם רק עסק בתורה שנקראת משמרת

העמק דבר ביאר, ש'וישמר משמרתי' היינו עסק התורה שנקראת משמרת, כדתנן בשלהי מס' קידושין שהתורה משמרתו מכל רע. ופירוש וישמר משמרתי, ששנה הרבה והעלה הלכות בעיונו, ומפרש הכתוב איזה הלכות, מצותי. היינו מצות התורה כמשמעו, והוכיח בהרחב דבר, שהרי במשנה זו לא מיירי אלא בעסק התורה ולא בקיום מצות, ועוד שאם במשנה מדובר בקיום המצוות מדוע הביא רב אשי בשם רב דבר זה שקיים את כל המצוות, הרי משנה מפורשת היא.
שהביאור 'וישמור משמרתי', היינו תלמוד תורה ועסק הגיונה בעיון עד שהעלה בעומק שקידתו ועיונו כל התורה כולה, משום שתלמוד תורה אינו דומה למצות, שכל מצות התורה המה מזון ותקון לעולם שנברא לכך, ולכך נקראו 'חקותי' על כונה זו שהם חקות שמים וארץ ולכך יש לכל מצוה זמן ידוע, משא"כ עסק התורה הוא נקרא חורב כמו חרב הוא בא לשמור מאדם המזיק כך כח התורה הוא משמר מכל רע, ולכך אמר רב אשי בשם רב שקיים את כל המצוות כיון שהשיג בלימוד התורה גם קיימם, וכ"כ במרומי שדה (קידושין פב, א) שאין לפרש ששמר לעשות, אלא עשה שיגע ועמד על פלפולה של תורה לידע פרטי דינים, וזה נקרא ג"כ שעשה.

האבות התפללו ג' תפילות ביום

בספר האשכול כתב, שוודאי קיים אברהם אבינו כל התורה כולה, והיה מתפלל שלש תפלות ערבית שחרית ומנחה, ומה שאמרו שאברהם תקן תפלת שחרית, היינו שתקנה לכל העולם ופרסמה לכל משום שנענה בה, ויצחק כמו כן תקן תפלת המנחה לכל משום שנענה בה, שנאמר 'ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב', 'וירא והנה גמלים באים', וכן יעקב תקן תפלת ערבית משום שנענה בה שנאמר 'והנה ה' נצב עליו וגו', וכן מצינו בפרקי דר"א (פכ"ז) שכשהרג אברהם את המלכים נאמר לו 'אנכי מגן לך' פתח ואמר ברוך מגן אברהם, ויצחק על גבי המזבח ששמע את המלאך שאמר 'אל תשלח ידך' פתח ואמר ברוך מחיה המתים, ויעקב כשראה את המלאכים עולים ויורדים ושכינה שהיתה עליו והיו מקלסין לפניו פתח ואמר ברוך האל הקדוש.