הלימוד ממעשה רחל

בס"ד


כשנבא להתבונן במעשה דרחל ולאה שהחליפם לבן,
נתאר לעצמינו במה מדובר, הלא כל עבודתם של האבות היתה ליסד ולבנות את עם ישראל,
אברהם, יצחק, ויעקב ממשיך את עבודתם, וכל מעשיהם לשם זה, במסירות לעבוד את ה',
בהתמסרות מוחלטת, עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו,
נסיונות עצומים, נוראים, בכוחות על אנושיים, ומעשה העקדה, הנורא, בו גם יצחק היה שותף,

וכך לאורך כל הדרך בעמל ויגיעה,
במטרה לבנות עם לה',

יעקב גם הוא אחרי י"ד שנה בבית המדרש של שם ועבר, בעמל התורה ביגיעה בלי לתת שינה לעיניו,
ואז כחלק מהתכנית, ברוח קדשו מבין יעקב שהאפשרות לבנות את עם ישראל היא על ידי רחל,
וילך חרנה, ללבן הארמי, ועבדו שבע שנים, במסירות, ביום אכלני חורב וקרח בלילה, ותידד שנתי מעיני,

כל זה למה???
לְמה כל אלו השבע שנים?? מאות שבועות, אלפי ימים, עשרות אלפי שעות, ביום ובלילה!!
בשביל מה?? לשם מה כל העמל הזה?

בשביל לבנות עם ישראל, עם רחל אמנו דייקא, כי כך הבין ברוח קדשו,

ככלות שבע שנים, אחרי הטירחה העצומה, עמל נורא, מגיע היום, שבו יגיע לתכלית הזאת, לבנות את כלל ישראל,
הרי מהשבטים ואילך כבר יש כלל ישראל, יעקב ניגש לבנות עם לה',


אחרי השקעה כבירה!!, עצומה!!, שלא ניתנת לתיאור במילים,
של יעקב, ולמעלה ממנו, יצחק ואברהם, רצו לפני ה' כסוסים בין בצעי המים, בלי מנוחה, בלי עייפות,
בנקודה הזאת שכולם נושאים עיניהם, מצפים כבר להתייסדות האומה, עם לה',

שם מתייצב לבן לשטן,

לבן הארמי, הרמאי,

מבקש לעקור את הכל,
לשבש את הכל, להרוס את כל התכנית,
ולכארה מה שנראה בעינינו, הוא מצליח!!
לבן מצליח לשבש את כל התכנית!!



מה קורה כאן???
כל העבודה של שנים, של אברהם, של יצחק, של יעקב,
הכל נגדע, ברגע!
ברמאות של רשע אחד, הכל משתבש[1],


כל היגיעה, כל ההשקעה, מסירות הנפש, הכל יורד לטמיון ברגע!!


בשעה קשה של חורבן בית המקדש, אמר הקב"ה לירמיה לקרוא לאבות העולם[2],

בא אברהם לפני הקב"ה ואמר מפני מה נשתניתי מכל אומה ולשון שבאתי לידי כלימה זו,
אמר אברהם לפני הקב"ה, רבש"ע מפני מה הגלית את בָּני ומסרתן בידי אוה"ע, והרגום בכל מיתות משונות, והחרבת את בית המקדש מקום שהעליתי את יצחק בְּנִי עולה לפניך,

והקב"ה עונה, אמר לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו ועברו על כל התורה ועל עשרים ושתים אותיות שבה,

פתח אברהם לפני הקב"ה ואמר רבש"ע למאה שנה נתת לי בן וכשעמד על דעתו והיה בחור בן שלשים ושבע שנים אמרת לי העלהו עולה לפני, ונעשיתי עליו כאכזרי ולא ריחמתי עליו, אלא אני בעצמי כפתתי אותו, ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בָּנַי,

פתח יצחק ואמר רבש"ע כשאמר לי אבא אלוקים יראה לו השה לעולה בני, לא עיכבתי על דבריך ונעקדתי ברצון ליבי על גבי המזבח ופשטתי את צווארי תחת הסכין, ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בָּנַי,

פתח יעקב ואמר רבש"ע, לא עשרים שנה עמדתי בבית לבן וכשיצאתי מביתו פגע בי עשיו הרשע ובקש להרוג את בני, ומסרתי עצמי למיתה עליהם, ועכשיו נמסרו ביד אויביהם כצאן לטבחה, לאחר שגידלתים כאפרוחים של תרנגולים וסבלתי עליהם צער גידול בנים כי רוב ימי הייתי בצער גדול בעבורם, ועתה לא תזכור לי זאת לרחם על בני^[3],

אבל מה אפשר לעשות, בניכם חטאו ועברו על התורה וכ"ב אותיות שבה.

עם כל הזכויות העצומות, אברהם יצחק ויעקב, העקידה וכל המסירות, אבל בניכם חטאו ועברו על התורה,

באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה רבונו של עולם, גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים, וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נישואי לבעלי, יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי, והוקשה עלי הדבר עד מאד כי נודעה לי העצה,

והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפיני, ולאחר כן ניחמתי בעצמי וסבלתי את תאוותי וריחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חילפו אחותי לבעלי בשבילי ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי, כדי שיהיה סבור שהיא רחל, ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המיטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת ואני משיבתו על כל דבר ודבר, כדי שלא יכיר לקול אחותי, וגמלתי חסד עמה, ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה,

ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה,

ואתה מלך חי וקיים, רחמן, מפני מה קִנֵאתָ לעבודת כוכבים שאין בה ממש, והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בהם כרצונם,

מיד, נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן,

הדא הוא דכתיב, כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על על בניה כי איננו,

וכתיב כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך ושבו מארץ אויב,

וכתיב ויש תקווה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם.


בזמן הכי קשה, הכי חשוך, בזמן שתחנוני האבות כולם לא מתקבלים,

אז זכותה של רחל עומדת להם לישראל,


והקב"ה מבטיח, ושבו לגבולם!! עד הסוף,


באיזה זכות??


בזכות לבן... הקב"ה השתמש בו בשביל כל התכנית!

מה שבזמנו היה נראה ההסתר הכי גדול, חושך, אפילה, יאוש,

עכשיו מובן שהיה כאן עצה עמוקה, הי"ת הכין בזה, על ידי שלבן יחליף ורחל תרחם על לאה,

בזה הקב"ה מכין יסוד שיעמוד לכלל"י, העם שיעקב עמל לבנות, בשעתם הקשה,

כששום זכות לא תעמוד להם,


הפוך! דווקא אז נבנה יסוד שיעמוד גם שהכל מתמוטט,

---

[1] והרי הכל היו אומרים גדולה לגדול וקטנה לקטן, ואם גדולה היתה לקטן אז קטנה לגדול... רחל תהיה לעשיו...
[2] איכה רבה בפתיחתא כד
[3] מבואר שם שגם משה מבקש עיי"ש באורך.