הלכה לתשב"ר - ב

לפני שאנחנו מברכים, אנחנו צריכים לשים לב איזה ברכה אחנו עומדים לברך, וכאשר אנחנו מברכים, צריך לברך בצורה ברורה, ולהוציא את המילים מהפה, ולא לברך רק ב"מחשבה".

וכאשר אנחנו מברכים אנחנו מוציאים מהפה את שם השם, וצריך לדעת שאסור להגיד סתם את שם השם, אלא רק בברכות, או בתפילה או מתי שלומדים אבל אסור סתם לומר את שם ה'.

וגם אסור סתם לברך ברכות, אלא רק מתי שצריך לברך רק אז מותר לברך, אבל לא להוציא סתם ברכה מהפה.

וכאשר אנחנו שומעים מישהו מברך, צריך לאחר שהוא מסיים את הברכה לענות "אמן" וזה חיוב גמור, ופירוש המילה "אמן" זה שאנחנו מסכימים עם מה שבירך המברך, ואנחנו מאמינים בזה.

וגדול מאוד הזכות של מי שעונה אמן, ואפי' יותר מן המברך עצמו, ולכן צריך תמיד להקפיד לענות אמן אחרי כל ברכה שאנחנו שומעים.

וגם את "האמן" צריך להוציא מהפה, ולהגיד בקול, אבל צריך לשים לב לא להגיד יותר בקול ממי שברך.

ואת ה"אמן" צריך להגיד בקול ברור, ולהזהר שלא להבליע את האל"ף או את הנו"ן של ה"אמן", שלא ישמע אָמֵ או מֵן אלא אָמֵן.

סדר ברכות השחר ניתקן ע"פ סדר הקימה והלבישה של הבוקר, ומעיקר הדין הבגד הראשון שצריך ללבוש הוא הבגד הקדוש הציצית, ולכן דבר ראשון אנחנו מברכים על הציצית.

ובברכה זו אנו מברכים ומודים לה' שנתן לנו את המצווה היקרה הזו, "מצות ציצית".

בשעת השינה שורה על האדם רוח רעה של טומאה, ולכן צריכים ליטול ידיים בבוקר ולברך על נטילת ידיים (והנה, ישנם גוים שגם הם שוטפים ורוחצים את ידיהם בבוקר לאחר שקמו משנתם) אבל היהודי כאשר הוא "נוטל ידיים" הוא מקדש אותם כדי לעבוד את הבורא ית"ש בקדושה ובטהרה, ומקיים בזה מצוה, לקדש ולזמן את ידיו לעבודת השי"ת, והוא נוטל (מהם ולוקח) את ידו לעבודת הבורא ברוך הוא.

ואחרי ברכה זו אנחנו מברכים ברכת "אשר יצר", בה אנו מודים לה' על שברא אותנו בצורה כ"כ מופלא, והסיבה שבגללה אנחנו מברכים את הברכה הזו בבוקר, זה בגלל שע"פ רוב בבוקר אנחנו הולכים לבית הכסא.

ואחרי ברכה זו אנחנו מברכים "אלוקי נשמה שנתת בי" ובברכה זו אנחנו מודים ומשבחים את הבורא ית"ש שנתן בנו נשמה קדושה וטהורה לעבדותו יתברך ובלילה כאשר אנחנו ישנים נשמה זו עולה למעלה לתת דין וחשבון לבורא ית"ש, ובבוקר השי"ת מחזיר לנו אותה כדי שנוכל להמשיך לעשות את רצונו ב"ה, ולעבוד אותו בשלימות, ואשרנו שזכינו שאנחנו יהודים, והנשמה שבתוכנו היא חלק אלק ממעל, ובשונה מהגוי שאין בו נשמה, אלא רק נפש, ואילו אנחנו הנשמה שלנו היא מאוד גבוהה, והשם נתן לנו אותה כאשר היא טהורה ונקיה, ואנחנו צריכים להמשיך לשמור עליה וח"ו ח"ו לעשות עבירות כדי שנזכה שהיא תשאר בתוכנו.

וגם על זה אנחנו מודים ומברכים את מלכנו האהוב, שנתן לנו את אותה נשמה יקרה! ועל כך שהחזיר לנו אותה בבוקר, וכך אנחנו חיים!

אחרי שהודינו להשי"ת על הגוף, שהוא הכלי המופלא שאיתו אנחנו מקיימים את מצוות השי"ת, ועל הנשמה הטהורה שהיא הקשר שלנו אל אבינו האוהב, הבורא ב"ה, אנחנו באים להודות למלכנו על המתנה הכי גדולה שהוא נתן לנו.

התורה הקדושה.

התורה הקדושה, היא ההלכות הקדושות והדיבורים הקדושים של ממ"ה בורא העולם הקב"ה, והוא מאהבתו אותנו בחר בנו לעם, ונתן לנו את התורה הקדושה, והוא לא נתן אותה לשום אומה בעולם, אלא רק לנו עם הקודש עם ישראל.

והנה, גם לגוים יש ספרי חוקים, שאותם המציאו אנשים, אבל התורה שלנו איננה ככל ספרי החוקים של הגוים, אלא היא הדיבורים הקדושים של השי"ת, ולכן התורה היא כ"כ קדושה, ואנחנו כ"כ אוהבים את המתנה הזו, המתנה הכי נשגבה שקיבלנו מעודנו!

ולכן אנחנו מברכים ומודים לבורא ב"ה בשמחה גדולה ובהתרגשות עצומה "בא"ה אמ"ה אשר קידשנו במצוותיו, וצונו לעסוק בדברי תורה", הבורא ב"ה ציווה אותנו שה"עסק" שלנו יהיה בדברי תורה, וכמו כל בעל עסק השקוע כל כולו בעסקו, כן גם אנחנו צריכים להיות שקועים כל כולנו בדברי התורה הקדושה בלימודה ובקיומה.

ולאחר שבירכנו לבורא ב"ה על שקדשנו בעסק התורה הקדושה, אנחנו מבקשים ומתחננים מאת הבורא ב"ה, שימתיק לנו את עסקנו בתורה, ולא שח"ו נלמד כמי שרק מחוייב, אלא נלמד במתיקות, כי הרי יש שבעל עסק אינו אוהב את עסקיו, אך מכיון שחייב הוא לפרנס את אנשי ביתו עוסק הוא בעסקו אפי' שאינו אוהב אותם, כי אוהב הוא את הרווחים שירוויח מהעסקים שלו.

אבל אנחנו רוצים לאהוב את עצם לימוד תורתנו הקדושה, ולא רק בשביל להרוויח שנדע אותה, אלא שבעצם לימודה אנחנו מקיימים את רצון אבינו ית"ש, ואנחנו מבקשים מאבינו שימתיק לנו את העסק הקדוש והנשגב הזה.

"והערב נא ה' א' את דברי תורתך בפינו", ומוסיפים לבקש שלא רק בפינו, אלא "בפיות עמך בית ישראל", שכל עמ"י יאהבו את התורה המתוקה.

ומוסיפים ומתחננים לבורא ב"ה על הילדים שלנו, והנכדים שלנו וכל צאצאינו "ונהיה אנחנו, וצאצאינו, וצאצאי עמך בית ישראל כולנו יודעי שמך" דהיינו שע"י לימוד התורה הקדושה נזכה לדעת את שמו ב"ה (גר"א), "ולומדי תורתך", דהיינו שכולנו נלמד תורה, ולא בשביל להרוויח כבוד או כסף או משהו אחר, אלא "לשמה", דהיינו כי כך צריך לעשות, ואנחנו מסיימים את הברכה "בא"ה המלמד תורה לעמו ישראל", והיינו שרק ע"י שהקב"ה עוזר לנו להבין את התורה הקדושה אנחנו באמת זוכים להבין אותה!

ואחר שברכנו ברכה זו אנו מוסיפים לברך, "בא"ה אמ"ה אשר בחר בנו מכל העמים", ובזה אנו מודים ומשבחים לאבינו האוהב, על כך שמכל שבעים אומות העולם הוא בחר רק בעם שלנו! ועל כך אנו מודים לו, ולא רק שבחר בנו, אלא גם "ונתן לנו את תורתו", והיינו שהיה יכול לבחור בנו ולא לתת לנו את התורה, אבל הוא גם נתן לנו את תורתו הקדושה ומסיימים "בא"ה נותן התורה".



ברכות התורה יש לברך אותם בשמחה גדולה, וצריך להיזהר מאוד וליתן הודאה על שבחר בנו ונתן לנו כלי חמדתו.

ולפי שלומדים חייבים לברך ולכן מי שרוצה ללמוד חייב לברך קודם שילמד.

ולשי' הגר"א מווילנא אף קודם שמהרהר (אפי' שלא מוציא בפיו) חייב לברך ברכות התורה.