הלכה לתשב"ר - ד

איתא בגמ' (ברכות ל"ה) "כל הנהנה מהעוה"ז בלא ברכה כאילו נהנה מקדשי שמים".

ועוד שם: "כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, כאן קודם ברכה וכאן לאחר ברכה".

ועוד שם: "ת"ר אסור לאדם שיהנה מן העוה"ז בלא ברכה, וכל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה מעל, מאי תקנתיה (מעיקרא) ילך אצל חכם וילמדנו ברכות כדי שלא יבוא לידי מעילה".

ובגמ' ב"ק "האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דברכות".

וכתב הריטב"א (הלכות ברכות פ"א) "לכן תחילת כל דבר ראוי לאדם ללמוד וללמד לבניו ותלמידיו סדר ברכות כדי שלא יבוא לידי מעילה, וישחיתו ויתעיבו עלילה מפני שזה דבר חמור מאוד".

וכתב המרח"ו (בשער רוח הקודש) וז"ל "אמר לי מורי ז"ל, כי עיקר השגת האדם אל רוח הקודש תלויה ע"י כוונת האדם וזהירות בכל ברכות הנהנין וכו' והזהירני מאוד בזה".

העולה מכל הנ"ל, שהבורא ב"ה נתן לנו את עולמו הנפלא וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ושאר דברים טובים ונפלאים כדי להנות בהם בני אדם.

אלא שכאשר רוצה האדם להנות מן העוה"ז צריך הוא לברך ולהודות למי שנתן לנו וברא את עולמו בצורה כ"כ נפלאה.

וזה שאינו מברך הרי"ז כאילו גוזל רח"ל שלא ברשות, ומרובה מידה טובה, היודע הלכות ברכות ונזהר בהם ככל יכלתו הרי שזוכה להביא את העולם לתיקונו, ומזכה לו ולכל העולם.

ועל כן תיקנו חז"ל הקדושים על כל סוגי ההנאות שבעולם לברך קודם שנהנה, ויש אף אחר שנהנה, (אמנם שכמובן לא נזכה להקיף את כל דיני הברכות, אך פטור בלא כלום אי אפשר).

והנה ברכות הנהנין כמה ענפים לה, ואלו הם:

ברכות הטעם, והיינו ברכות שמברך על אכילה, והם ברכות על דברים שנהנה מטעמם בעת אכילתו, ואלו הם:

על פרי הארץ מברך - בא"ה אמ"ה בורא פרי האדמה.

על פרי העץ מברך - בא"ה אמ"ה בורא פרי העץ.

על דבר שאין גידולו מן הארץ או דבר שגידולו מן הארץ ונשתנה צורתו וכגו' בשר עוף חלב וכדו' מברך - בא"ה אמ"ה שהכל נהיה בדבריו.

על היין מברך - בא"ה אמ"ה בורא פרי הגפן.

על תבשיל מחמשת מיני דגן וכן פת הבאה בכיסנין מברך - בא"ה אמ"ה בורא מיני מזונות.

על הפת מברך - בא"ה אמ"ה המוציא לחם מן הארץ.

ברכות הריח, והיינו ברכות שמברך על דבר שהנשמה נהנית ממנו, ואלו הם ברכות הריח:

על ריח עץ מברך - בא"ה אמ"ה בורא עצי בשמים.

על ריח עשב מברך - בא"ה אמ"ה בורא עשבי בשמים.

על ריח בשמים מברך - בא"ה אמ"ה בורא מיני בשמים.

(על ריח טוב שבפירות מברך - בא"ה אמ"ההנותן ריח טוב בפירות, על שמן אפרסמון בא"ה אמ"ה בורא שמן ערב)

ועוד תיקנו חז"ל לברך "ברכה אחרונה" והיינו שאחר ההנאה נברך ברכה נוספת, ואלו הם:

על הפת מברך – "ברכת המזון", וברכת המזון הם ד' ברכות אשר מברכים אותם אחר אכילת הפת.

על היין, ועל מיני מזונות, ועל פירות ארץ ישראל מז' מינים מברך - ברכת מעין שלוש, והיא ברכה המקוצרת מג' ברכות ראשונות של ברכת המזון.

ועל שאר הדברים שתיקנו חז"ל לברך ברכה אחרונה מברך - בא"ה אמ"ה בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי, ברוך חי העולמים.

(ויש עוד ברכות הנהנין אך אכ"מ)

והרבה פרטי דינים ישנם בהלכות ברכות, וה' יזכנו שנזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות, ובעז"ה בשבועות הבאים נלמד יותר פרטים ופירושי הברכות.

לפני אכילה ושתיה אפילו אם הכמות מועטת מאוד, צריך לברך "ברכה ראשונה".

את המאכל או המשקה שעליו מברכים צריך להחזיק ביד ימין, (ואיטר יד, דהיינו השמאלי) מחזיק ביד שמאל, ומברך בשעה שהמאכל או המשקה בידו.

אסור להפסיק בין הברכה לאכילה, ואם הפסיק בשתיקה בין הברכה לאכילה ולא הסיח דעתו מהאכילה אינו צריך לברך שוב, אך אם הסיח דעתו, או דיבר דיבורים שאינם לצורך האכילה בין האכילה לשתיה צריך לחזור ולברך.

על ירקות ופירות הגדלים על האדמה, או בתוכה או על שיח, כל זמן שלא גדל על העץ מברך בא"ה אמ"ה בורא פרי האדמה.

ובכלל זה, מה שאנו מכנים ירקות, וכגו' מלפפונים, עגבניות, תפו"א, אבטיח, מלון וכדו', וכן על הבננה מברכים בורא פרי האדמה, ואע"פ שהוא נראה עץ דינו הוא כשיח.

פירות הגדלים על העץ, מברכים עליהם בא"ה אמ"ה בורא פרי העץ.

"בורא מיני מזונות" מברכים על מאכלים הנעשים מחמשת מיני דגן.

וחמשת מיני דגן הם, חטה, שעורה, כוסמין, (לא כוסמת), שבולת שועל, ושיפון.

וכגון עוגות, עוגיות, קרקרים, חטיפים העשויים מחמשת מיני דגן וכדו'.

גם על האורז (מלבד במקרים בודדים) מברכים בורא מיני מזונות.

על דבר שאינו גודל מן הארץ וכגו' חלב בשר עוף דגים ומשקאות וכדו', וכן מה שגדל מן הארץ אך נשתנה צורתו עד שאין ניכר כלל צורתם הקודמת, וכגו' פירות או ירקות המרוסדקים לגמרי, וכן דבר הנאכל שלא כדרך אכילתו הרגילה, וכגו' תפוח אדמה חי (שלא בישלו או אפו וכדו' כלל), בכל אלו ודומיהם מברך בא"ה אמ"ה שהכל נהיה בדברו.

גם על פטריות ונבטים, שאינם גודלים מן הארץ (ואע"פ שגדלים על הארץ אינם מן הארץ אלא מהמים והלחות) מברך ברכת "שהכל".

על היין ומיץ ענבים, שהוא משקה חשוב, נתייחד עליו ברכה מיוחדת שהיא ברכת "בא"ה אמ"ה בורא פרי הגפן".

על הפת, והיינו מאכל העשוי מקמח ומים מברך ברכת "המוציא לחם מן הארץ", ובכלל זה מצות חלות לחמניות פיתות וכדו'.




כאשר יש לפני המברך כמה מאכלים שעליהם הוא צריך לברך, יש דיני קדימה בברכות, ו"דיני קדימה" היינו שצריך להקדים ברכה מסוימת לפני ברכה אחרת.

והנה, אם יש לפניו מאכלים שברכותיהם שונות יש לברך לפי סדר זה:

א' מזונות, ב' גפן, ג' עץ, ד' אדמה, ה' שהכל, והסימן הוא מג"ע א"ש, שהם ראשי תיבות של סדר הברכות: מזונות גפן עץ אדמה שהכל.

וזה הדין כאשר יש לפניו כמה סוגי ברכות, וכאשר יש לפניו כמה מאכלים עם אותה הברכה, כגון שתי עוגות, או שני פירות, אז יש כמה סוגי קדימה, ואלו הם:

שלם: והיינו אם מאכל אחד הוא שלם והשני אינו שלם.

חביב: והיינו אם מאכל אחד חביב עליו יותר מהמאכל השני.

גדול: היינו אם מאכל אחד גדול יותר מהמאכל שני.

וכמו כן, בפירות יש קדימה אם הפרי הוא משבעת המינים, והיינו אם פרי אחד הוא משבעת המינים, וכגון תמר, ופרי שני אינו משבעת המינים וכגון אבוקדו, צריך לברך על התמר ופוטר את האבוקדו.

ואם יש לפניו כמה פירות משבעת המינים, זהו סדר הקדימה ביניהם: חטה, זיתים, שעורה, תמרים, ענבים, תאנים, ורימונים.

וכן ישנם הלכות כאשר לכל אחד מן המאכלים יש מעלה אחרת, וכגון שיש לפניו תמר חצוי שהיא משבעת המינים, ותפוז שלם, ותפוח שחביב עליו יותר מאחרים, שבמקרים אלו יש דינים מיוחדים, ובכללותה דין הוא ששלם קודם לחביב (שאינו שלם), והחביב קודם לגדול, וכן השלם קודם לגדול, ועוד הלכות יש בזה אך לא הארכנו בהם, רק הבאנו את עיקרי הדברים כדי שהתלמידים הצדיקים יקבלו מושג מה הדינים אלו.




אם אדם ברך ברכה על מאכל, וטעה וברך ברכה אחרת ממה שצריך לברך, ישנם מיקרים בהם יצא ידי חובה, ("ויצא ידי חובה" ביאורו שאמנם הוא לא עשה את הטוב ביותר, אך אינו צריך לחזור ולברך פעם נוספת), וישנם מיקרים שצריך לחזור ולברך פעם נוספת את הברכה הנכונה.

ובעזרת ה' כאשר התלמידים הצדיקים יגדלו, הם יזכו ללמוד את כל ההלכות על בוריים, וכאן נציין רק חלק מהמיקרים השכיחים.

אם ברך ברכת "שהכל נהיה בדברו" על כל סוגי המאכלים (ואפי' על הלחם והיין) יצא בדיעבד ידי חובה, ואינו צריך לחזור ולברך, וכלל זה נקרא "שהכל פוטר הכל", והיינו שברכת "שהכל נהיה בדברו" פוטר את כל סוגי המאכלים.

וכן אם ברך ברכת "בורא פרי האדמה" על פרי שברכתו היא "בורא פרי העץ" יצא ידי חובה, ואינו צריך לברך ברכת העץ, וטעם הדבר הוא, שהרי כל הגדל על העץ גדל גם על האדמה, שהרי העץ עצמו גדל מן האדמה.

אך במקרה הפוך, והיינו אם טעה וברך על דבר שברכתו "אדמה", ברכת 'העץ' לא יצא ידי חובה וטעם הדבר שפרי זה שגדל מן האדמה לא גדל על העץ, ואם כן כאשר מברך ברכת 'העץ' על פרי זה לא יצא ידי חובה, כיון שאי אפשר לומר שפרי זה גדל על העץ.

כלל נוסף הקיים בהלכות ברכות (מלבד ברכות מדאורייתא) היא "ספק ברכות להקל", וביאור כלל זה, שכאשר מסתפק אם ברך או לא ברך, בכזה מקרה פסקו חז"ל הקדושים שמקל בהלכות ברכות, ואינו חוזר ומברך.

ועוד הלכות רבות יש בדיני טעות בברכות, והכלל הוא ילך אצל חכם וישאל, ולכן כאשר איננו יודעים את ההלכה כי עוד לא הספקנו ללמוד אותה, אז אנחנו נשאל את אבא או אמא או תלמיד חכם שיאמר לנו מה לעשות.




כאשר אוכלים שני מאכלים, שהאחד עיקר והשני טפל לו מברכים רק על המאכל העיקרי ולא על המאכל הטפל לו.

ו"עיקר וטפל לו" ביאורו, שמאכל אחד בא בשביל המאכל השני, ולדוגמא, כאשר אדם אוכל מלפפון ושם עליו מלח, הוא לא צריך לברך על המלח, ואפילו שכאשר הוא אוכל רק מלח הוא כן צריך לברך וטעם הדבר הוא, שהמלח בא רק בכדי לתת טעם למלפפון, ואם כך, המלפפון הוא עיקר האכילה, והמלח לא בא אלא כדי לתת טעם במלפפון, ורק בגלל המלפפון הוא אוכל את המלח.

ופרטי דינים ב"עיקר וטפל", ומתי אומרים כך ומתי אין זה גדר עיקר וטפל, צריך לשאול כל מקרה לגופו.