הלכה לתשב"ר - ה

ברכת "המוציא" שמברכים על הלחם בתחילת הסעודה, פוטרת מברכה את המאכלים והמשקים הבאים מחמת הסעודה, ולכן לא מברכים ברכה נוספת לפני אכילתם.

ומאכלים הבאים מחמת הסעודה, הם מאכלים שרגילים לאכול אותם עם הלחם, או מאכלים שאוכלים אותם כדי לשבוע, וכגון, בשר, דגים, ביצים, ירקות, גבינות, ועוד כגון מאכלים אלו.

יוצא מן הכלל היין, שמחמת חשיבותו מברכים עליו גם כאשר שותים אותו בתוך הסעודה, וכמו כן, מאכלים הנאכלים בתוך הסעודה, אך אינם באים להשביע, וכן אין רגילות לאכול אותם עם לחם, צריך לברך עליהם גם בתוך הסעודה, וכגון גלידה הבאה לקינוח הסעודה, שאינה באה להשביע, וכן אין רגילות לאכול אותה עם לחם, צריך לברך עליה גם בתוך הסעודה.

וטעם הדבר היא, שברכת "המוציא" שבתחילת האכילה באה על הסעודה ולא רק על הלחם, אך מה שאינו מוגדר כחלק מהסעודה צריך לברך עליו בנפרד.

לעיתים קרובות ישנם מאכלים שקשה לדעת אם הם מאכלים הבאים מחמת הסעודה, או שהם באים רק לקינוח, ובכגון זה צריך לשאול תלמיד חכם הבקי בהלכות אלו.



לפני אכילת לחם נוטלים את הידים במים ומברכים אק"ב וציוונו על נטילת ידים.

ודוגמאות לדברים המצריכים נטילת ידים: לחם, חלות, פיתות, לחמניות וכדו' מברכים 'המוציא'.

ועל כל דבר מאכל שברכתו "המוציא" צריך ליטול ידים, וכן אם אוכל פת הבאה בכיסנין שבדרך כלל ברכתו מזונות, בשיעור של קביעת סעודה, צריך ליטול ידיו ולברך "על נטילת ידים" ו"המוציא", ויש מחלוקת כמה הכמות הנצרכת לאכול כדי שברכתו תהיה "המוציא" ולא "מזונות", וכל אחד יעשה כאביו.

(ולמעשה פסק המשנ"ב שאין לברך "על נטילת ידים" ו"המוציא" אלא אם כן אכל מיני מאפה כשיעור סעודה קבועה של בוקר וערב, ולכן אם רוצה לאכול כמות שמסופקת אם מחייבת ברכת המוציא יאכל רק בתוך הסעודה כדי שלא להיכנס לספק).

וכאשר אוכל מאכל שברכתו "המוציא" צריך לברך "המוציא" ואפי' על כל שהוא.

אמנם "על נטילת ידים" מברכים רק בשיעור כביצה או יותר ואמנם ראוי ליטול ידים גם על אכילה פחותה מזו, ולא מברך "על נטילת ידים".



נוטלים את הידים מכלי דוקא, ולא מספיק לשטוף את הידים במים.

הכלי שממנו נוטלים את הידים צריך להיות שלם, ללא חורים, וכן השפה העליונה שלו צריכה להיות ישרה וללא פגימות.

צריך שהכלי יכיל לכה"פ רביעית מים, ומהדרים ליטול עם הרבה מים.



צריך להקפיד שהידים יהיו נקיות כדי שלא תהיה חציצה (דבר החוצץ ומפסיק) בין הידים למים ולכן אמא מורידה את הטבעות וכדו' לפני נטילת ידים.

שופכים את המים על כל כף היד עד פרק הזרוע.

טוב ליטול את יד ימין תחילה ואח"כ את יד שמאל, לכתחילה יטול על כל יד שיעור רביעית (ובכך אין צריך להיזהר בדינים רבים הנוגעים לנוטל בפחות מרביעית).

לכתחילה אם יש לו מספיק מים יטול כל יד שתי פעמים ובכל פעם ישפוך רביעית על כל יד.

אחר הנטילה צריך לשפשף ידיו זו בזו.

צריך להקפיד שיד שכבר נטל אותה במים, לא תגע ביד שעוד לא נטלה במים.

אחר הנטילה והשפשוף מברכים "בא"ה אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים", ואחר הברכה מנגב את הידים, והניגוב הוא חלק מהמצוה.



מי שיש לו תחבושת או פלסטר על כף ידו, צריך להסיר אותה קודם לנטילה.

אם אין הוא יכול להוריד אותה מחמת הפצע, יטול את שאר היד שאין עליה תחבושת, ואע"פ שאינו נוטל את כל היד, עדיין צריך הוא לשפוך מים בכמות של רביעית על ידו בבת אחת.

אם הוא לא הוריד את התחבושת מחמת הפצע, והיא נפלה באמצע הסעודה, צריך הוא ליטול פעם שניה את כל היד כדין.

מי שאינו יכול כלל ליטול את ידיו מחמת חולי או פצע, או שאין לו כלל מים, יעטוף את היד במפית או שקית וכדו'.

מים שנשתנה הצבע שלהם בגלל חפץ או נוזל שנפל בתוכם, פסולים לנטילת ידים (אך אם התערבב בהם חול ועפר הם כשרים לנטילה).

מים שעשו בהם מלאכה, ולדוג' ששטפו בהם כלים או ירקות פסולים לנטילת ידים.

ישנם עוד הלכות בנטילת ידים, ובעז"ה כאשר הגדיים ייעשו תישים הם יזכו ללמוד וללמד לשמור ולעשות.



אין לשוחח או לעסוק בעסקים אחרים מתחילת נטילת ידים ועד לאחר הבליעה מהפת.

אחרי הנטילה צריך להזדרז ולברך "המוציא" ולאכול, וטוב להזהר ולמהר ולא להתעכב בין הנטילה לאכילה אפילו אם אינו מתעסק בדברים אחרים.

אוחזים את הלחם ומברכים "ברוך אתה ה' אלקינו מלך האולם המוציא לחם מן הארץ".

טוב שהמברך יאחז את הלחם בעשר אצבעות בשעת הברכה.

מברכים ברכת "המוציא" אפי' על כמות מועטת ביותר (כל שהוא) של פת.

מצוה להביא מלח לשולחן שאוכלים עליו.

מצוה לברך על מאכל "שלם" כי הוא יותר חשוב, ולכך אין מפרידים את הפת לשני חלקים, אך חותכים מעט את הפרוסה לפני הברכה כדי שלא יהיה הפסק בין הברכה לאכילה, וגומרים את החיתוך אחר הברכה.

(למדנו את דין דברים הבאים מחמת הסעודה, שאין מברכים עליהם ברכה נפרדת, אלא הם נפטרים ע"י ברכת המוציא).



אין לגעת בשעת הסעודה במקומות המכוסים שבגוף וכן אין לגרד בין השערות, ואם אדם נגע במקומות המכוסים, או שנפנה לעשות צרכיו באמצע הסעודה, עליו ליטול שוב את ידיו במים בלי ברכה.

"אין משיחין בשעת הסעודה שמא יקדים קנה לוושט", והיינו שבשעת אכילה אסור לדבר מחמת הסכנה, אך בין מנה למנה כאשר האדם אינו אוכל מצוה לעסוק בדברי תורה.

דינים רבים נוספים יש בהנהגת האדם בשעת הסעודה, וכגון שיש לאכול בדרך ארץ, וכן שלא לנהוג בבזיון במאכלים, ואין כאן מקומו.

אין לשנות מקום בשעת הסעודה, ופרטי הלכה זו מרובים הם, אימתי מותר, ומה יעשה מי שיצא, וישמע חכם ויוסף לקח.



ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך.

לאחר סעודה שאכלו בה פת, או אחר אכילת פת, (וכן אחר אכילת פת הבאה בכיסנין בכמות המצריכה ברכת המזון) מברכים "ברכת המזון".

שיעור הפת שלאחר אכילתו חייבים בברכת המזון הוא "כזית" ויותר, ובאופן שאכלו בתוך כדי אכילת "פרס".

צריך לשבת בזמן שמברכים ברכת המזון כדי שיוכל לכוין היטב בברכה זו.

צריך לברך את ברכת המזון במקום שבו אכל את הסעודה.

אדם שלא בירך מיד אחר האכילה, יכול לברך כל זמן שהוא עדיין שבע מאכילה זו, ובכל אופן יכול לברך תוך 72 דקות מסיום הסעודה.

ברכת המזון פוטר את כל סוגי המאכלים והמשקאות שנאכלו ונשתו בתוך הסעודה, ולכן אין צורך לברך ברכות אחרונות נוספות אם מברך ברכת המזון.



בסיום הסעודה לפני ברכת המזון נוטלים את הידים במים, ונטילה זו נקראת "מים אחרונים", ולא הארכנו בהלכות מים אחרונים.



בברכת המזון יש ארבע ברכות.

א' ברכת הזן: וברכה זו תיקן משה רבנו ע"ה, ובברכה זו אנו מודים ומברכים לבורא עולם על המזון שנתן לנו.

ב' ברכת הארץ: ברכה זו פותחת במילים "נודה לך ה' אלקינו"... ובברכה זו אנו מודים לבורא עולם על שנתן לנו את הארץ הקדושה - ארץ ישראל, ועל שהוציאנו ברחמיו מארץ מצרים, ושכרת עמנו ברית, ועל התורה הקדושה והמתוקה שנתן לנו באהבתו, ועל שמחייה אותנו ברחמיו, ועל עוד דברים נפלאים שהעניק לנו בטובו.

ג' ברכת בונה ירושלים: פותחת במילים "רחם נא ה' אלקינו וכו'" ובברכה זו אנו מתחננים לאבינו הרחמן שירחם עלינו ועל ירושלים עיר הקודש, וישוב אלינו ברחמים ויבנה לנו את בית המקדש וירושלים.

ובשבת קודש אנו מוסיפים "רצה והחליצנו" שהיא תוספת מיוחדת לשב"ק, ובראשי חודשים והמועדים מוסיפים "יעלה ויבא", כל חג לפי מה שהוא.

ד' ברכת הטוב והמטיב: ברכה זו פותחת במלים "בא"ה אמ"ה הקל אבינו מלכנו וכו', ובברכה זו אנו מודים לבורא עולם על הטוב שגמלנו, ומתפללים שימשיך לגמול עמנו טוב וחסד.

לאחר הארבע ברכות אנו מוסיפים ומבקשים בקשות נוספות מבורא עולם - הרחמן וכו'.