הלכה לתשב"ר - חלק א'

"ברוך הוא אלוקינו שבראנו לכבודו, והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת".

בורא עולם ברא את עולמו בששה ימים, וביום השישי ברא את האדם, וכל מה שהבורא ברא הכל הוא ברא בשביל האדם, כדי לשמש את האדם.

והאדם עצמו נברא, כדי לשמש את יוצר כל, על ידי לימוד התורה וקיום המצוות.

והנה, לא ככל הגוים בית ישראל, כי רק בנו - עם ישראל בחר ה' להיות לו לעם סגולה, ממלכת כהנים וגוי קדוש, ובנו בחר ה', ואותנו ציווה ה' לעשות את כל החוקים והמשפטים כדי להיטיב לנו כל הימים, בעולם הזה ובעולם הבא.

ולא זו בלבד שאבינו אב הרחמן הוציאנו ממצרים - מבית עבדים, וקנה אותנו שנהיה לו לעם, אלא אף נתן לנו את תורתו, תורה שבכתב, ותורה שבעל פה.

"ותורה שבכתב" היינו, החמשה חומשי תורה, והם נקראים "תורה שבכתב" על שם שהם כתובים בספר התורה, "ותורה שבעל פה" היינו, דינים והלכות שבורא עולם לימד את משה רבנו בהר סיני, ומשה רבנו לימדם ליהושע, ויהושע לימדם לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרו את אותם הדינים לאנשי כנסת הגדולה.

ואת דינים אלו עם ישראל תמיד למדו בעל פה, ולא מתוך הכתב.

וכך היה עד ימי התנא הקדוש רבי יהודה הנשיא, שהוא חשש שעקב הגזירות והצרות שהיו לעם ישראל, הרי שחלילה עלולים לשכוח את דינים הללו, ולכך כתבם בספר, הלא הם "ששה סדרי משנה".

לאחר שנים, כשכבר נתרבו המחלוקות בדיני התורה הקדושה בא האמורא הקדוש רב אשי, וחיבר את ה"תלמוד בבלי", ובו כתב וסידר וערך את כל שיטות התנאים והאמוראים בדיני התורה הקדושה.

וכך דור אחר דור, באו גדולי הדורות שלמדו את דרכי הפסיקה איש מפי איש, ולימדו לתלמידיהם לתלמידי תלמידיהם ותלמידי תלמידיהם לתלמידיהם עד דורנו אנו, וביניהם היו אף גדולי ישראל שכתבו ספרים קדושים בפסקי דינים שבתורה הקדושה.

ועל מנת שיהודי יזכה לדעת הצורה שבה הוא צריך לנהוג ע"פ דיני התורה הקדושה הרי שהוא צריך לעמול וללמוד אותה כדי שהוא ידע את דיניהם, וכשם שאדם שצריך להגיע למקום מסויים, אך הוא אינו יודע את הדרך, הרי שלפני שהוא יוצא לדרך הוא לומד היטב את כל פרטי הדרך שבה הוא רוצה ללכת, כי אם הוא לא ילמד, הרי שהוא יתבלבל בדרכו, ולא יגיע למחוז חפצו, ורק אם הוא ילמד את הדרך, הוא ידע איך צריך ללכת בה.

וכמו"כ היהודי שכל תכליתו בעולם הוא לעשות את רצון הבורא ב"ה בלבב שלם, ואת זה הוא יכול לעשות רק ע"י שילמדו ללכת בדרך התורה הקדושה לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי התורה הקדושה אשר ציוונו מלכנו האהוב, הרי שחייב האדם ללמוד את הדרך בה ילך בכל הנהגותיו בעולם.

ולימוד זה, של קיום המצוות, נקרא בפי חז"ל "הלכות", והיינו מלשון "הילוך".

וע"י שאדם לומד את ההלכות, הרי שהוא יודע איך צריך יהודי להתנהג בכל הליכותיו.

ואשרינו, מה טוב חלקנו, ומה נעים גורלינו, שאבינו מלכנו הורה לנו בתורתו הקדושה את הדרך בה נלך לטוב לנו כל הימים, בזה ובבא.

א' ב"ה זכינו שאנחנו יהודים! לא כל אחד זוכה להוולד יהודי, וזה כמו שיש כאלה יחידים שנולדים למלך, ומי שנולד למלך הרי הוא "נסיך" הנסיך יודע שהוא צריך להתנהג בצורה שונה משאר האנשים, הוא לא יכול להתנהג כמו כל אחד.

ומי שזוכה להוולד יהודי הוא הרבה יותר ממי שנולד נסיך, כי יהודי הוא בן של הקב"ה, ולכן הוא צריך להתנהג כמו בן מלך והוא לא יכול להתנהג כמו גוי.

ולכן אנחנו שזכינו להוולד יהודים, אנחנו מקפידים להתנהג שלא כמו הגוים, אנחנו לא מתלבשים עם בגדים שהם מתלבשים, אנחנו לא מדברים כמו שהם מדברים, אנחנו לא שומעים את מה שהם שומעים, ואנחנו לא אוכלים את מה שהם אוכלים, כי אנחנו חשובים ומיוחדים, אנחנו "יהודים"!

ומי שהוא יהודי, מקפיד תמיד ללבוש כיפה על הראש, כדי להראות שאנחנו יראים ממלכנו האהוב הקב"ה, ואותו דבר אנחנו מקפידים לא לספר את "הפאות" וזה מסמן ומראה לכל העולם שאנחנו יהודים.



וכאשר אנחנו מתלבשים אנחנו נוהגים בצניעות.

ומה זה צניעות?

צניעות זה אומר להקפיד שלא יראו לנו את המקומות המכוסים, והכוונה שכל מקום שתמיד אנחנו רגילים שהוא יהיה מכוסה בבגדים, אנחנו צריכים שתמיד הוא יהיה מכוסה, וצריך תמיד לשים לב שלא לגלות את המקומות האלו.

עוד הלכה חשובה אנחנו לומדים בהלכות הלבישה, שכאשר אנחנו מתלבשים אנחנו לובשים קודם כל את צד ימין ואח"כ את צד שמאל, כדי להראות שצד ימין חשוב יותר ובנעליים קודם נועלים את נעל ימין, ולא קושרים אותה, ואז את נעל שמאל וקושרים אותה, ואח"כ קושרים את נעל ימין, כדי לרמז על התפילין שקושרים על יד שמאל.

כאשר אנו מתלבשים אנחנו לא לובשים שני בגדים ביחד, כי מי שלובש שני בגדים ביחד עלול לשכוח את מה שלומד.

מי שהולך לבית הכסא, ועשה שם צרכיו אפי' מעט צריך אחרי שהוא יוצא מבית הכסא ליטול ידיים, (כשאין לו כלי ליטול אזי לפחות לרחוץ את הידיים) ואח"כ צריך לברך ברכת "אשר יצר".

בברכת "אשר יצר" אנו מודים לה' ומברכים אותו על החכמה הגדולה שבה הוא ברא את גופנו.

בגוף שלנו יש פתח שדרכו נכנס האוכל, ואז האוכל עובר מסע מופלא בגוף שלנו.

תחילה הוא נחתך, ואח"כ הוא נגרס ונטחן, אחרי זה הגוף נכנס ל"מערכת עיכול" מופלאה, שמעכלת את האוכל, ואת הדברים הטובים שבאוכל שהגוף נצרך להם, אותם הגוף מוביל אל הדם ואל שאר המקומות בגוף בהם נצרכים החלקים האלו, ואילו את הפסולת הגוף מוציא החוצה דרך פתחים מיוחדים.

אם נדמיין לעצמינו מה היה קורה אילו ח"ו הגוף היה משנה את המסלול של האוכל, או שח"ו נסגר אצלנו הפתח שדרכו נכנס האוכל - אז לא היינו יכולים לאכול, ואילו היה נחסם לנו האף לא נוכל לנשום! ואם יסתם לנו האוזניים לא נוכל לשמוע, וכן שאר הפתחים שבגופנו הם חשובים כ"כ, ועל זה אנו מודים לה', על החסד הגדול שהוא ברא את גופנו בחכמה כ"כ גדולה!

ידוע שמרן המשגיח רבנו ירוחם ממיר היה אומר שאם אדם היה יודע איזה מסלול עושה האוכל בגופו, אז כל פעם אחר שהוא ב"ה יוצא מבית הכסא הוא היה שולח "מברק" (מכתב) לביתו שב"ה הוא בריא ושלם!

ולכן אנחנו צריכים להקפיד להודות לה' ולברך ברכת 'אשר יצר' בכוונה גדולה.

וידוע שמרן הרב שך זיע"א היה מעודד את תלמידיו לקבל על עצמם לברך ברכת אשר יצר מתוך הכתב.

וכן ידוע (מקובל מבעל ה'סדר היום') שמי שמברך ברכת 'אשר יצר' בכונה ומתוך הכתב לא יצטרך לא לרופא ולא לרפואתיו.

ולכן אנחנו נקפיד בס"ד תמיד לברך 'אשר יצר' בכוונה בכל פעם שנצא מבית הכסא.