חובת בדיקת ד' מינים כל יום

עמדתי ואתבונן אי אית לן חובת בדיקה לד' מינים בכל יום מימות החג, ואעלה הנראה לעניות דעתי בקצירת האומר:

תחילה וראש עלינו להביא מקור הענין בהלכות ציצית, ולדון בטעמים המובאים שם אי שייכים הם לענין ד' מינים: בטור (או"ח סי' ח') כתב: 'ויעיין הציצית קודם לכן שיהיו שלמים, שאם נתקלקל אחד מהם היא ברכה לבטלה'. וכתב שם הב"י שמקור הדברים הם מהרא"ש, ואף שבתשו' (כלל ב' סי' ט') כתב שהעולם לא נהגו לבדוק בכל שעה שמתעטף משום דמוקמי' לה בחזקת כשרות, מ"מ בפסקיו כתב: 'והחרד אל דבר ה' יבדוק הציצית קודם עטיפה, כדי שלא יברך ברכה לבטלה'. ומשמע מדברי הב"י, שהבין שדעת הרא"ש בפסקיו היא שמדינא יש לבדוק הציצית בכל יום. אמנם הב"ח הבין בדעת הרא"ש שס"ל שמדינא אי"צ לבדוק בכל יום ומשום דמוקמי' להו בחזקת כשרות, אך ממידת חסידות היא שיהא חרד פן יברך ברכה לבטלה יבדוק כל יום אם כשרה ציציתו, אמנם הב"ח עצמו כתב, שלדעתו מדינא יש חיוב לבדוק.

ויש לדון בזה, מדוע שונה מצוות ציצית מכל המצוות שלא מצאנו שצריך לבודקם דבר יום ביומו, ומשום שעד שיוודעו לנו שנפסלו, הרי הן בחזקתם לכשרות, ומדוע איפה נגרעה הציצית שלא מעמידים אותה בחזקת כשרות. והן אמת דנו בזה הפוסקים, ונאמרו בזה מספר יישובים: א. הב"ח כתב בזה דבר חידוש, שחזקת כשרות נאמרה רק בדבר שחזקתו מגיעה ממילא מצד 'טבע העולם', וכגון בהמה שהיא בחזקת כשרות מטבע העולם מאז שנולדה שהיא כשרה. משא"כ ציצית שהבגד מתחילתו הוא בעל ד' כנפות ללא ציצית, וע"י מעשה האדם שתיקן הציצית הוכשר למצוה, בזה לא אמרי' דאית ליה חזקת כשרות. והביא כן מד' הר"ן בקידושין גבי 'רוב', וה"ה לענין חזקה. ב. אמנם המג"א (שם סקי"א) הקשה ע"ד ממקוה שהמשיכו לתוכה מ' סאה, שמבואר בקידושין (עט.) שאי"צ לבדקה בכל עת שטובל בה. וכן דחה ראיית הב"ח מ'רוב', משום שברוב התלוי במעשה אכן חיישי' שמא לא אירע המעשה, אך בחזקת כיון שאחר שהכשיר את המצוה ודאי שיש בה חזקה, לא חיישי' שמא תפסיק פתאום. ולכך העמיד המג"א, דהטעם שלא סומכים על החזקה, הוא מפני שלא סמכי' אחזקה היכא דניתן לבררה. ג. טעם נוסף הביא המג"א, שזה נקרא חזקה העשויה להשתנות, ומכיון שהם חלשים ועשויים להיקרע, וכל' המשנ"ב (סקכ"ב): "דחזקה גרועה היא". ד. הט"ז הביא טעם אחר, בהקדם קושיא, מדוע נקטו הפוסקים בעקבות דברי הרא"ש שטעם חיוב הבדיקה הוא משום ברכה לבטלה, ולא חשו משום בגד ד' כנפות בהעדר ציצית, שמבטל בזה מצוה דאו' של "גדילים תעשה לך". והסיק, דאה"נ סמכי' אחזקה, ועל אף שהוא דבר העשוי להשתנות, ואף ניתן לבררו בקל, מ"מ מכיון שבדק פעם א' די לן, אך הכא משום חומר ברכה לבטלה ד'לא תשא' - החמירו. וחידש עפי"ז דהיכא שלובש כמה ציציות ואז לא מברך על כולם, אי"צ לבדוק. אלא שהעתיק דברי הנימוק"י 'שהוותיקין כל זמן שמתעטפין מעיינין בחוטין ומפרידין אותן יפה, ורואין אם לא נעקר חוט אחד מעיקרו'.

ולאור האמור נראה דאף בד' מינים יש לבדוק לפי כל א' מדרכי האחרונים, זולת מטעם הב"ח המחודש.[1]

והפלא הגדול שראיתי מביאים ממרנא הגריש"א, וכ"כ שו"ת מנח"י (ח"י סי' מ"א סק"ב), שאי"צ לבודקם כל יום, והוא צע"ג.

---

[1] הנה נפסק בשו"ע (או"ח ח', ט'): 'קודם שיברך יעיין בחוטי הציצית אם הם כשרים כדי שלא יברך לבטלה', [ומעודי תמהתי בזה: מ"ט - הא מילתא דלא שכיחא הוא כל עיקר, ושאלתי זה לגאון האדיר מרן ר"א וייס שליט"א, ונקט דניתן להקל. אך מורה"י הגרנש"ק מחמיר בזה, וכן החמיר מרנא שה"ת זיע"א. וע"ע להגרע"י בשו"ת יחו"ד (ח"ו סי' א') שהקל בזה - מספרים וסופרים כדרכו]. וילה"ק בזה, מדוע לא אמרי' דהחיוב לבדוק הציצית הוא משום חשש שמא ילך עם בגד של ד' כנפות בלא ציצית - ויבטל מ"ע של ציצית (כן הקשו רבים מרבותינו: הב"ח שם, הט"ז שם, הכת"ס שם, שו"ת מחנה חיים או"ח ח"ג סי' ג', משנ"ב שם סקכ"ב, ועוד טובא).

ונאמרו בזה כמה דרכים: נ"מ לשי' המרדכי דליכא מצוה להטיל ציצית היכא דא"א ליה, מה יהא הדין בשבת (הב"ח שם). עוד י"ל, דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן הוא אך היכא דאחר הבירור יהיה ברור לגמרי, דלטעם של ד' כנפות עדיין יש לחוש שמא אח"כ ינתק (שו"ת מהרש"ג ח"א סי' כ"ח סק"ג), ואכ"מ.

ורבינו המשנ"ב כתב לבאר בזה: 'אף על גב דבלא"ה יש חשש איסור שילבש בגד של ד' כנפות בלי ציצית, מ"מ מוקמי ליה אחזקתיה שהיה כשר, רק משום חומר דלא תשא שיש על ברכה לבטלה - החמירו לבדקו', ורבו הקושיות על יישוב זה, חדא: דהא לרוב הדעות ברכה לבטלה דרבנן, ועוד, דמצינו גבי מילי טובא דלא חשו לברכה לבטלה כדוגמת לולב וכה"ג, ועוד.

אכן ילה"ק בעיקר הך מילתא: דהא מצינו סוגיות ערוכות דסמכי' על רוב לברך ולא חיישי' לברכה לבטלה: א. בגמ' (יבמות קכא:): רב נחמן נשבע על אדם ששמו 'חסא' במים שאין להם סוף, אע"ג דבמים שאין להם סוף אשתו אסורה דחיישי' למיעוטא, והיינו משום דעל שבועה סמכי' על רוב, וה"ה נמי גבי ברכה לבטלה, (כן הקשה בשו"ת דובב מישרים ח"ב סי' י"ח), ב. בגמ' (ברכות מה.): מזמנין על שאכל דמאי, הרי שסמכי' על רוב אף לענין ברכה לבטלה, (כן הק' בשו"ת יד יצחק ח"ג סי' ר"א סק"ג), ג. בגמ' (ברכות נג.): 'היה מהלך חוץ לכרך וראה אור, אם רוב נכרים - אינו מברך, אם רוב ישראל – מברך', הרי דסמכי' על רוב אף לענין ברכה לבטלה, ואיכא עוד טובא כהך מילתא, וצ"ע.

ואולי י"ל עפ"י המבואר בכ"ד (עיי' קידושין פ.) 'רובא וחזקה – רובא עדיף', ויל"ע.