ישמעאל הצדיק
סוף סיפור של אבינו אברהם הוא במעשה קבורתו. בשלב זה נתקיימה הבטחה נוספת שקיבל. "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום, תקבר בשיבה טובה" (בראשית טו טו)- דהיינו שיזכה אברהם לראות את בנו הגדול ישמעאל חוזר בתשובה[1]. ואכן, בשעת הלוייה ישמעאל מניח ליצחק להקדים אותו. הוא כבר איננו אותו נער "מצחק". הוא לא הילד "היורה זיקים". לא ניכרים בו אותות "פרא-אדם". ישמעאל חזר בתשובה!וכך עד מיתתו עבד ישמעאל את הקב"ה ורק אותו! ובפטירתו בזקנה מופלגת נאמרה בו לשון "גויעה". לשון ייחודית שמיועדת לפטירת צדיקים.[2] את תהליך התשובה הזה הוא עבר הרחק מבית אבא. אי שם במדבר לבוא חמת. כל שכן שכך היה מתנהג בבית אביו.
אל לנו לטעות ולסבור כי בראשית ימיו הכל הכירו בו כליסטים. אפילו אביו, המחנך הענק, זה שה' מעיד עליו שסיבת אהבתו אליו היא דרכו החינוכית. "כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'". אפילו הוא אינו שם לב להתנהגות בעייתית של הנער, ורק שרה מבחינה בכך, וה' הסכים עימה.
אברהם מתחנן לה' "לו ישמעאל יחיה לפניך" אינו סבור שלהקים את כלל ישראל דרך הצינור הישמעאלי הינו דבר מופקע. וכשה' מצוה עליו לעקוד את בנו היחיד והאהוב ישמעאל בהחלט עומד כאופציה הגיונית.
וכעת נעמוד ונבין, מדוע א"כ ישמעאל בכל זאת כל כך... ואילו יצחק כל כך...
ואין צורך להקדים שאין לנו שום סרך של השגה.
אך תורה היא וללמוד אנו צריכים!
וזאת יש לנו לומר שאמנם ההבדל לא היה ניכר, אך זה בגלל שההבדל היה דק על דק, אך הוא היה... זהו כחו של "חוט השערה".
מעמד השחיטה
לעתיד לבוא, אהה... לעתיד לבוא...(סוכה נב, א) "לעתיד לבא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכין, והללו בוכין. צדיקים בוכין ואומרים: היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה! ורשעים בוכין ואומרים: היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה! ואף הקדוש ברוך הוא תמה עמהם, שנאמר כה אמר ה' צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיני יפלא."
מעמד השחיטה הענקי. היצר הרע שעל פי התיאורים נדמה כמו אריה אימתני עשוי אש. וכעת הוא כבול ומושפל, מובל בשלשלאות. אך לא! התיאור אינו מדוייק... לא כולם רואים אותו כמו אריה עשוי אש.
אכן, הצדיקים רואים אותו ונבהלים מהגודל. אבל הרשעים. להם הוא נראה כמו "חוט השערה". והם עומדים ומתפלאים על עצמם, בעיניים נוזלות דמעות בטקס השחיטה ההיסטורי. והשאלה זועקת!!!
איך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה???
ונתבונן נא. אם מדובר כאן על מחללי שבת וחייבי כריתות, ודאי שאין זה הבדל כה דקיק. מדובר כאן על אנשים שנראים אברכים לעילא, אבל... אבל...
כי ההבדל בין גן עדן לגהינם הוא בחוט השערה הדקיק הזה.
ההבדל הוא- "יצחק"
ואת התשובה להבדל שבין יצחק לאברהם עונה הקב"ה בכבודו ובעצמו.אבל!!! נכון. "לו ישמעאל יחיה לפניך." נכון. נכון מאוד. הוא נראה נהדר. "אבל... [לשון אמיתת דברים. רש"י שם] שרה אשתך יולדת לך בן וקראת את שמו יצחק!!!" דע לך אברהם אוהבי, כי בכדי להקים את כלל ישראל צריך אחד שיצחק. שיבוז לחלוטין!!! שיעשה צחוק מכל העבודה זרה[3]. לזה ישמעאל לא מספיק.
זה אמנם "חוט השערה" אבל זה הכל!
לכן רק אחרי שאברהם שואל "לו ישמעאל יחיה לפניך" מקבל הוא את הציווי "וקראת את שמו יצחק". ולא מיד אחרי ההבטחה (בראשית יז, טו-כד) וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־אַבְרָהָ֔ם שָׂרַ֣י אִשְׁתְּךָ֔ וגו' (טז) וּבֵרַכְתִּ֣י אֹתָ֔הּ וְגַ֨ם נָתַ֧תִּי מִמֶּ֛נָּה לְךָ֖ בֵּ֑ן וּבֵֽרַכְתִּ֙יהָ֙ וְהָֽיְתָ֣ה לְגוֹיִ֔ם מַלְכֵ֥י עַמִּ֖ים מִמֶּ֥נָּה יִהְיֽוּ:
בשלב זה, טרם מתקבלת ההוראה לקריאת השם. רק (יז) וַיִּפֹּ֧ל אַבְרָהָ֛ם עַל־פָּנָ֖יו וַיִּצְחָ֑ק וַיֹּ֣אמֶר בְּלִבּ֗וֹ הַלְּבֶ֤ן מֵאָֽה־שָׁנָה֙ יִוָּלֵ֔ד וְאִ֨ם־שָׂרָ֔ה הֲבַת־ תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה תֵּלֵֽד: ואברהם אבינו הזקן, פונה לבורא, מתחנן: (יח) וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָהָ֖ם אֶל־הָֽאֱלֹהִ֑ים ל֥וּ יִשְׁמָעֵ֖אל יִחְיֶ֥ה לְפָנֶֽיךָ... מה רע בישמעאל?
ועל זה מתקבל המענה: (יט) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים אֲבָל֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתְּךָ֗ יֹלֶ֤דֶת לְךָ֙ בֵּ֔ן וְקָרָ֥אתָ אֶת־שְׁמ֖וֹ יִצְחָ֑ק וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת־ בְּרִיתִ֥י אִתּ֛וֹ לִבְרִ֥ית עוֹלָ֖ם לְזַרְע֥וֹ אַחֲרָֽיו: (כ) וּֽלְיִשְׁמָעֵאל֘ שְׁמַעְתִּיךָ֒ הִנֵּ֣ה׀ בֵּרַ֣כְתִּי אֹת֗וֹ וְהִפְרֵיתִ֥י אֹת֛וֹ וְהִרְבֵּיתִ֥י אֹת֖וֹ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד שְׁנֵים־עָשָׂ֤ר נְשִׂיאִם֙ יוֹלִ֔יד וּנְתַתִּ֖יו לְג֥וֹי גָּדֽוֹל:
וחוזרת ההדגשה: (כא) וְאֶת־בְּרִיתִ֖י אָקִ֣ים אֶת־יִצְחָ֑ק אֲשֶׁר֩ תֵּלֵ֨ד לְךָ֤ שָׂרָה֙ לַמּוֹעֵ֣ד הַזֶּ֔ה בַּשָּׁנָ֖ה הָאַחֶֽרֶת. כי ישמעאל לא מספיק. צריך דוקא "יצחק".
בני הפליגשים מקבלים את שם הטומאה כדי...
מעשה תמוה בעינינו הקטנות עושה אברהם לקראת סוף הפרשה, עם כל זרעו וילדיו הפחותים מיצחק. המכונים "בני הפילגשים". לכל הזרע הזה אברהם מעניק מתנה משונה. "שם טומאה מסר להם". למה? למה לטמא את הצאצאים שלך?וגם על תמיהה זו, זו התשובה.
אברהם אבינו המודע להבדל הדק של חוט השערה. ומודע גם לאפשרות של הטעות. ובכדי שלא יטעו הוא מוצא פתרון, לגרום להם לחדד ולהדגיש את ההבדל. הם יגיעו להשגות גדולות. הם יעשו מופתים. יחזו עתידות. אך כל זה ייעשה על ידי "שם טומאה".[4] וכך כולם יידעו את האמת.
שה' יעזור שנכבוש את חוט השערה וההר הגבוה.
[1] רש"י בראשית כה, ט יצחק וישמעאל - מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו, והיא שיבה טובה שנאמר באברהם
[2] רש"י בראשית כה, יז ויגוע - לא נאמרה גויעה אלא בצדיקים
[3] ע"פ חי' הרי"ם.
[4] דומה לכך מצינו באליהו הנביא שקרא שלא לפסוח על שתי הסעיפים, ואמר "ואם הבעל לכו אחריו..." ואכן היו שבאותה הכרזה נטו אחר הבעל. וכפי שיש שפירשו במדרש (ספרי זוטא כז א) שהנערה שנשבתה על ידי גיחזי היתה ממשפחה כזו. ואכן כיון שהבינה שאין אפשרות של אמצע ושיתוף, היא עצמה כן חזרה בתשובה. וידוע חי' הגרי"ז בזה, ששיתוף אינו נקרא כלל אמונה.
