מעלין בקודש

מעלין בקודש דאורייתא או אסמכתא??? >>> מה ההבדל בין קדשי בדק הבית וקדשי מזבח??? >>> האם ציצית קודם או תפילין??? >>> האם מותר לקנות תשמיש קדושה באותו קדושה??? >>> מה סדר קרשי הסוכה??? >>> האם צריך לסמן את כיוון לבישת הטלית??? >>> האם יכול לשנות עצי חיים מצד ימין לשמאל??? >>> האם מותר לשנות את מקום הבימה וארון הקודש??? >>> האם אפשר לשנות תפילין רבינו תם??? >>> מדוע בית המקדש השלישי הוא משום מעלין בקודש???

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. אֱמֹר אֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְיָרֵם אֶת הַמַּחְתֹּת מִבֵּין הַשְּׂרֵפָה וְאֶת הָאֵשׁ זְרֵה הָלְאָה כִּי קָדֵשׁוּ. אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם וְעָשׂוּ אֹתָם רִקֻּעֵי פַחִים צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ כִּי הִקְרִיבֻם לִפְנֵי ה' וַיִּקְדָּשׁוּ וְיִהְיוּ לְאוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּקַּח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֵת מַחְתּוֹת הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ הַשְּׂרֻפִים וַיְרַקְּעוּם צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ. זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנֵי ה' וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ. (במדבר יז, א - ו)
וכתב רש"י, כי קדשו, המחתות ואסורים בהנאה, שהרי עשאום כלי שרת, ומבואר ברש"י שהמחתות היו כלי שרת ולכך צריך להעלותם מקדושתם.
אמנם ברש"י במגילה (כו, א) כתב, שמעלין בקדש ולא מורידין, והביא מדברי התוספתא, מעלין בקדש שנא' (שמות מ, יח) 'ויקם משה את המשכן', שבצלאל עשה, ומשה שהיה גדול ממנו הקימו, ולא מורידים שנאמר 'את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם רקועי פחים צפוי למזבח כי הקריבום לפני ה' ויקדשו וגו' כיון שהוקדשו הוקדשו.
וברמב"ן (במדבר יז, ב) הקשה על פירוש רש"י בטעם האיסור, שהרי הקריבו קטורת זרה וזר שעשה כלי שרת להקריב בחוץ באיסור אינו מקודש, וכתב לבאר, כי בעבור שעשו כן על פי משה היו קודש, כי הם הקדישו אותם לשמים לפי שחשבו שיענה אותם האלקים באש ותהיינה המחתות האלה כלי שרת באהל מועד לעולם, ועוד כתב לבאר, כי יאמר הכתוב 'כי הקריבום לפני ה' ויקדשו ויהיו לאות לבני ישראל', כלומר אני הקדשתי אותם מעת שהקריבו אותם לפני כדי שיהיו לאות לבני ישראל, שהקב"ה הקדיש אותם.
ובחדושי הגרי"ז (סי' קלב) כתב בביאור הפסוקים, דהנה יש לעיין אם היה לקטורת שהקטירו שם דין קטרת והקרבה, ונפקא מינה במה שמצינו בגמ' ביומא (מו, ב) שהמוריד גחלת מעל המזבח וכיבה חייב, ומבואר שרק באופן שהורידו את הגחלת למחתה או למנורה שהוקבעה למצוה אחרת ופקע האיסור כיבוי של הגחלת, וא"כ אם היה לזה דין קטרת הרי פקע איסור כיבוי מהגחלת שלקחו מהמזבח, וגם נפ"מ אם התקדשו המחתות להיות כלי שרת שאין מתקדשים אלא בעבודה, וגם נפ"מ אם זר חייב ע"ז שהרי"ז עבודה.
וזהו ביאור הפסוקים שה' אמר שהיה לזה דין קטרת, וממילא 'את האש זרה הלאה' שיכול לכבות את האש שפקע האיסור, 'כי קדשו' וחל עליהם דין כלי שרת ולכן עשו אותם ריקועי פחים למזבח, וגם 'זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב זר להקטיר קטרת' שזה עבודה וחייב עליה זר, והיינו שע"י הציווי שנצטוו להקריב הקטרת הרי"ז נחשב עבודה וקטורת, ולכך נאמר בזה את כל דיני העבודה.

דאורייתא או אסמכתא

והנה בגמ' במנחות (צט, א) מבואר שהיו שלשה שולחנות במקדש, שנים שהיו באולם מבפנים לפתח הבית, אחד של כסף ואחד של זהב, על של כסף נותן לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו, שמעלין בקודש ולא מורידין, אחד של זהב בפנים שעליו לחם הפנים תמיד, והיכן מצינו שאין מורידין, אמר רבי שנאמר 'ויקם משה את המשכן ויתן את אדניו וישם את קרשיו ויתן את בריחיו ויקם את עמודיו', והיכן מצינו שמעלין, אמר רבי אחא בר יעקב שנאמר 'את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם רקועי פחים ציפוי למזבח כי הקריבום לפני ה' ויקדשו ויהיו לאות לבני ישראל', בתחילה תשמישי מזבח ועכשיו גופו של מזבח.
והנה בגמ' ברכות (כח ע"א) מצינו שרבן גמליאל ציער את ר' יהושע, והורידוהו לר"ג מנשיאותו והעלו את רבי אלעזר בן עזריה במקומו, ואחר שנתפייס רבן גמליאל עם ר' יהושע, אמרו שהרי למדנו שמעלין בקודש ואין מורידין, ולכך אמרו שר"ג ידררוש שלש שבועות ובשבוע הרביעי ראב"ע ידרוש, וכ"כ הרמב"ם (פ"ד מהל' כלי המקדש הכ"א) שמעלין משררה לשררה גדולה ממנה ואין מורידין אותו לשררה שהיא למטה ממנה, שמעלין בקודש ולא מורידין, ואין מורידין לעולם משררה שבקרב ישראל אלא אם סרח. וכ"כ בפירוש המשניות במנחות (סוף פרק יג) שכל העולה במעלה ממעלות התורה אין מורידין אותו לעולם אלא בסיבה שיתחייב מחמתה להורידו, ובמסורת הש"ס ציין לדברי הגמרא במנחות (צט, א) ולכאורה הרי זה פסוק מפורש ולא לימוד כדברי הגמ', ובירושלמי ביכורים (פ"ג ה"ג) לא נזכר שום פסוק בענין זה, וכתב, שמעתי שמעלין בקודש, ולכן צ"ל דלעולם כל דין זה שמעלין בקודש הוא רק מדרבנן, והפסוק הוא אסמכתא בעלמא.
ובשו"ת עטרת פז (חו"מ סי' א) כתב, שיש לחלק בין מעלין בקודש שנאמר לגבי שררות שהוא נלמד מאסמכתא ואינו אלא מדרבנן לבין מעלין בקודש שנאמר בקדושה לגבי כלי הקודש, וכ"כ בס' ארעא דרבנן (למהר"י חאגיז מערכת מ, שפה) שכתב, ואף על גב שמעלין בקודש ולא מורידין בענין כלי שרת הוא מדאורייתא, מ"מ בענין שררה הוא מדרבנן, ועוד כתב לחלק שזה מדין הלכה למשה מסיני, והביא שהרמב"ם בפי' המשניות נקט שגם בשררות הוא מדאורייתא.

קדשי בדק הבית וקדשי מזבח

והנה מצינו בגמ' בכתובות (קו, א) ששאל רב הונא את רב, האם מותר לעשות כלי שרת שמשרתים בהם בבית המקדש מקדשי בדק הבית, האם הם צורך מזבח ובאים מקדשי בדק הבית, או שהם צורך קרבן ומתרומת הלשכה היו עושים אותן, א"ל שאין נעשים אלא מתרומת הלשכה.
והקשה בחידושי ההפלאה, שהרי מצינו במחתות של עדת קרח שנעשה מהם ציפוי למזבח נחושת ומבואר שכלי שרת הם כמזבח, שאם תאמר שכלי שרת הם לצורך הקרבנות הרי הם בקדושת קרבן וא"כ הרי"ז הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה, וכתב לבאר, שאמנם עשו ציפוי למזבח אבל לא היה חלק מהמזבח שלא בטלוהו למזבח, כמו שמצינו בגמ' בחגיגה (כו, ב) שמחלקים בין ציפוי העומד לציפוי שאינו עומד, והוכיח כן שהרי מצינו בחולין (פג, ב) שאסור להוסיף על מדת המזבח, אלא ע"כ לא בטלוהו למזבח.
ובשו"ת בית יצחק (או"ח סי' כד, ד) הקשה על ההפלאה, שהרי מצינו במנחות שם שמעלין בקודש שאם היה תשמיש מזבח ועכשיו גוף מזבח ולומדים מעדת קרח, ומשמע שבטלו את המחתות למזבח, והרי הכל היה בנבואה עפ"י ה', וכתב ליישב את דברי רש"י במגילה (כו, א) שלומד ממה שנאמר 'ויקם משה', ולא כדברי הגמ' שלומדים מהמחתות, ואפר לבאר שסבר רש"י שהמזבח לא יכל להיות קדוש יותר ממה שהיה, ולכך אי"ז מעלה בקדושה ולומדים רק שאין מורידין, וכתב לבאר את קושיית ההפלאה, ע"פ דברי הגמ' בזבחים (ס, א) שדנים כלי מכלי ואין דנים כלי מבניין, א"כ מזבח נחושת הוא גם כלי, והרי הוא כלי שרת משא"כ מזבח אבנים, ומה שמצינו בכתובות שמזבח העולה בא מבדק הבית היינו מזבח אבנים משא"כ במזבח נחושת.
וכתב לבאר עוד בזה, שאין נחשה מעלה מכלי שרת למזבח נחושת, והגמ' במנחות נקטו כדברי הרמב"ן בפירוש השני, שאי"ז כלי שרת כיון שהקטיר בהם זר, וכן הקטרת הקטורת אינה במחבת [כמ"ש תוס' ישנים יומא מז] רק שהוא תשמיש מזבח כיון שנשתמשו בו למזבח אבל לא התקדש, ולכך למדו שמעלין בקודש, והתוספתא שהובא ברש"י במגילה סבר שהוא כלי שרת כמו שפירש רש"י על התורה, ואי"ז העלאה בקודש מכלי לכלי, ולכך אין לומדים מזה שמעלין בקודש, ולומדים שאין מורידים לפי שלא רצה משה להורידן מקדושתן.

האם ציצית קודם או תפילין

בטור (או"ח כה) כתב, אחר שנתעטף בציצית יניח תפילין, ובבית יוסף כתב בשם הנימוקי יוסף (יב, א) ורבינו יונה (ספר היראה) ב' טעמים, משום שמצינו (מנחות מג, א) שמצות ציצית שקולה כנגד כל המצוות ראוי להקדימה, ועוד שהיא תדירה, וכתב עוד בשם האגור (סי' פד) בשם הזוהר, (במדבר קכ, ב), והביא בשם גדולי מקובלי ספרד, שמי שאין לו טלית קטן ודאי ילבוש טלית ואחר כך תפילין אבל מי שלובש טלית קטן יניח תפילין תחילה ואחר כך טלית ונהגו העולם להתעטף בציצית תחילה.
והנה בשולחן ערוך (או"ח כה, א) כתב, אחר שלבש טלית מצוייץ יניח תפלין, שמעלין בקודש, וקשה מנין לדין זה, ועוד לפי דברי השו"ע משמע שהדין של מעלין בקודש נלמד מאסמכתא, שאם לא כן מדוע פסק שכשנוגע תחילה בתפילין צריך להניחם לפני הטלית, וכ"כ בלבושי שרד (סק"א), והרי מצינו במנחות (צט, א) למדו מהפסוק דין מעלין בקודש ולא מורדין.
ועוד הקשו בדגול מרבבה והשאגת אריה (סי' כח), מה שייך דין זה למעלין בקודש שכל הדין הוא בעצם הדבר להעלותו מקדושה קלה לקדושה חמורה, אבל להקדים דבר על דבר הרי מצינו בזבחים (דף פט, א) שכל המקודש מחברו קודם מחברו, וא"כ היה ראוי להקדים תפילין, כמו שמפורש במגילה (כו, ב) שטלית היא תשמישי מצוה ונרתיק תפילין והרצועות הם תשמישי קדושה, והגם שטלית תדיר, הרי הסתפקו בזבחים (צ, ב) בתדיר ומקודש מה מהם קודם, ונשארו בספק.
ובשו"ת יש מאין (סי' ג) כתב שהשו"ע נקט כדברי הזוהר שיש מעלה בגוף מקדושה לקדושה, וסבר שמה שמצינו בזבחים שכל המקודש מחברו קודם אינו רק כשאין עצם דבר מחברם, אבל כשיש עצם מחבר ומשתף שניהם יחד כגון שגוף אחד לובש טלית ותפילין באופן זה מתחיל בשאינו מקודש ומסיים במקודש משום מעלין בקודש שמעלים את הגוף מקדושה לקדושה.
וכן מצינו במנחות (לט, א) לגבי קשירת הציצית שכשהוא מתחיל יתחיל בלבן משום שהקדים הכתוב הכנף מין כנף לתכלת ואחר כך קושר בתכלת, וכשהוא מסיים יסיים בלבן משום שמעלין בקודש, ופירש רש"י כיון שהקדים הפסוק למין כנף משמע שהוא חשוב, ולכך אם יסיים בתכלת הרי הוא מוריד בקדושה, הרי שהגם הלבן מקודש מ"מ צריך להקדים משום הציצית שהוא משתפם ולגבי הציצית צריך להעלות בקודש לכך מסיים בלבן.

לקנות תשמיש קדושה באותו קדושה

והנה בבית יוסף (או"ח סי' קנג) הביא את דברי הר"ן במגילה (כה, ב) שכתב לגבי אם מכרו ס"ת לא יקחו ספרים משום שאין מורידין בקדושת דמים, ומשמע שספר תורה כיוצא בו לוקחים, והסתפקו אם מותר לכתחילה למכור ס"ת ישן ליקח בו חדש או שאסור כיון שאין מעלה יותר בזה, ונקטו בזה הראשונים לחומרא, ומשמע שבכל קדושה אם אין בזה מעלה אין למכור, ומהר"י אבוהב כתב, שמדברי הטור שכתב אבל להורידן מקדושתן לא, משמע שלא מקפידים אלא שלא יורידם מקדושתן, אבל לקנות כיוצא בהם מותר, וכן מצא כתוב בשם הר"ר יונה, ובשו"ע (קנג, ד) הביא את ב' הדעות, אם הותר לקנות בדמי קדושה אחת קדושה אחרת כיוצא בה יש אוסרים ויש מתירים. ובפשטות הלכה כיש אומרים.
ובט"ז (סק"א) הקשה שהרי פסק השו"ע (יו"ד רע, א) לגבי ס"ת שאסור למוכרו אפילו לקנות ס"ת כיוצא בו דהוא קדושה שוה, וכן הק' המג"א (סק"ד), והביא את דברי הב"ח, שאין חלקו הראשונים ומה שהר"ן שאוסר בקדושה שוה היינו לכתחילה, והטור דיבר בדיעבד לאחר שמכרם שמותר לקנות דבר קדושה כיוצא בראשון, וכן מבואר בדברי המאירי שם, והביא שבדברי הרמב"ם (פי"א הל' ס"ת) מבואר שבני כפר שרצו למכור ביהכ"נ שלהם או לבנות בדמיה ביהכ"נ אחרת כיוצא בה, אמנם ביעב"ץ (ח"א סי' ד) כתב, שאפילו בתשמיש קדושה חמור אין צריך לעלותו בקדושה ויכולים לשנותו לדבר אחר שקדושתו כיוצא בו ואי"ז הורדה, ומשמע שמותר לכתחילה.

קרש שניתן בצפון לא ינתן בדרום

והנה מצינו בירושלמי (שבת פי"ב ה"ג), שנדרש מהפסוק (שמות כו, ל) 'והקמת את המשכן כמשפטו' שהיה סדר מדוקדק לקרשי המשכן שאסור היה לשנותו, ובשל כך הוצרכו לסמן את הקרשים, וכי יש משפט לעצים, אלא קרש שזכה להינתן בצפון ינתן בצפון, בדרום ינתן בדרום, ומבואר שקרש שניתן בצפון צריך להיות לעולם בצפון ואין ליתנו בדרום, כיון שקדשי קדשים נשחטים בצפון הרי הוא יותר מקודש.

סדר קרשי הסוכה

מהרי"ל (הל' סוכה סי' ו) כתב בשם רבו שהיה מסמן את קרשי הסוכה כדי לא לשנות מסדר עמידתם בסוכה משנה לשנה, ובבאר היטב (או"ח תרל, סק"ו) הביא את דבריו וכתב שמקור דין זה בדברי הירושלמי מדין קרש שניתן בצפון ינתן בצפון לעולם, ובביכורי יעקב (סקט"ז) הקשה, שאין דין זה דומה לקרש שניתן בצפון, לפי שבצפון יש קדושה יותר, שקדשי קדשים נשחטים בצפון דווקא, ושלחן בצפון, וכן לדרום יש קדושה שמנורה בדרום, ולכך אין מורדים מקדושה, אבל בציצית וברוחות הסוכה, שאין קדושה לאחת יותר מחברתו, אין מקפידים לסמן, ובביאור הלכה נקט, כדברי הביכורי יעקב שאין לחוש לדברי המהרי"ל.

לסמן את כיוון לבישת הטלית

כתב השל"ה (חולין, פרק נר מצוה סעי' כא), שראוי שאותן ציציות שבאו ראשונה בצד הראש, שיהיו לעולם בצד הראש, וכיון שזכו להיות למעלה אין ראוי שירדו ממעלתן, ועל כן נהגו לעשות עטרת תפארת להיכר שהוא חלק הראש, שלא יחליפנו ולא ימיר אותו עליונים למטה ותחתונים למעלה, והביא ראיה מדברי הירושלמי מדין קרש שניתן בצפון ינתן בצפון לעולם, והסמיך לדין זה את דברי המהרי"ל בשם רבו לא לשנות את סדר קרשי הסוכה משנה לשנה, ובמשנה ברורה (או"ח ח, סק"ט) הביא את דברי השל"ה ומ"מ האר"י לא הקפיד בזה, ואמנם מקשים בדברי המשנה ברורה, שלא הזכיר את דברי המהרי"ל בנדון קרשי סוכה ומ"מ נקט כדברי השל"ה בנדון ציצית, ויש שחילקו בין סוכה שאין חשיבות לצד אחד יותר מהשני, ובין ציצית שיש עדיפות לצד הראש, וע"כ יש להקפיד בזה יותר.
ועל פי דברי השל"ה הביא בפסקי תשובות (ח, יג) שיש להקפיד לכתחילה לא ללבוש טלית קטן כשהצד הפנימי בחוץ, וכן מבואר בבאר משה, שיש קדושה בציציות שלפניו שהם בשעת התפילה לצד ארון הקודש, מאשר הציציות שמאחוריו שהם כנגד אחוריו של אדם, ועל פי זה כתב לחדש שצריך לקשור קודם את הציציות שלפניו.
ובערוך השלחן (ח, י) כתב, שיש שעושים עטרה של כסף בראש הטלית ואינו כדאי, שבזה נראה שהעיקר הוא מה שעל הראש, ובאמת העיקר הוא מה שעל הגוף, ולכן יש הנוהגים מטעם זה לשום גם עטרה של כסף באמצע הטלית, אבל גם זה אינו כדאי, ורבים וגדולים מונעים עצמם מזה, וכן נכון לעשות, שלא יהיה בטלית רק צמר, ומה לכסף וזהב בטלית, אבל בפסקי תשובות הביא מדברי הפוסקים שצידדו בשבח מנהג זה, ויש שנהגו גם במזוזות שבבית שאם הסירם כגון לבדיקה וכדו' שיש להחזירם לאותו חדר מדין שאין לשנות את מקום הקרשים.

עצי חיים בצד ימין ושמאל

בשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' עה) כתב לגבי ספר תורה שנשבר העץ חיים של ימין, ולאחר התיקון נתקטן ואי אפשר ליתנו עוד בימין, האם רשאים להחליף של ימין לשמאל ושמאל לימין, האם יש לדמות זה לדברי הירושלמי קרש שזכה להנתן בצפון לא ינתן בדרום, והביא את דברי השל"ה לגבי טלית ואפי' שהוא רק מתשמישי מצוה שנזרקים, מ"מ בשעת מצותן אסור לבזותן, ואם כן, כל שכן בעמודי עץ חיים שהם תשמישי ונוי הקדושה שנוכל ללמוד מקרשים דאין לשנות, וכן פסקו להחמיר כשהם שוים בקדושתן, ומ"מ נקט להתיר, כיון שלצורך תיקונו ואי אפשר להניחו כמו שהיה, רשאים לשנותו, ועל של שמאל ליתן לימין יש מעלה לשנות, ובתשב"ץ למד מדברי הירושלמי, כי ספר תורה שנהגו לקרוא בו מידי שבת, וכעת רוצים להפסיק לקרוא בו ולקרוא בספר אחר אין לו לעכב בזה, כדאמרינן בירושלמי, שכיון שזכה שיקראו בו כשאר הספרים, זכה בו מן הדין לעולם.

לשנות את מקום הבימה וארון הקודש

ובשו"ת חתם סופר (ח"א סי' כח) כתב לגבי מי שהרחיבו את בית הכנסת ורצו לשנות את המקום של הבימה,
והביא שהרמב"ם (פי"א הל' תפלה ה"ג) כתב, שבונים תיבה באמצע ביהכ"נ כדי שישמעו כולם בשוה, וכ"כ הטור ורמ"א (סי' קנ) וכל המשנה ידו על התחתונה. ומסברא כיון שאנו מחזיקים הבימה שבה קורין פרשת הקרבנות כמו מזבח שמפני כן מסבבים הבימה בחג הסוכות כמו שסבבו המזבח, ואותו המזבח שעמד בהיכל לפני ארון הקודש שהוא מזבח מקטר קטרת היה עומד באמצע הבית מכוון בין מנורה לשולחן וכפירש"י (שמות כו, לה) ע"כ ראוי להעמידו באמצע בהכ"נ לדמותו לבהמ"ק בכל האפשרי ואין לשנות במקדש מעט שלנו, וכתב שאם הוא בית כנסת חדש יש להקל ואם כבר היה מקום קבוע לבימה יש לאסור מדין קרש שזכה להנתן בצפון לא ישתנה לתנו לדרום, וכשם שלא שינו את המקום מבית ראשון לבית שני.
ובאגרות משה (או"ח ח"ב סי' מז) כתב לדון, שרצו לבנות את ארון הקדש בתוך הכותל באופן שכותל המזרח יהיה שוה ונמצא שמקום הארון שהיה עומד שם עד עתה ישאר חלק מבית הכנסת, שפיר כתב כתר"ה דאף מקום הארון הוא רק בקדושת ביהכ"נ וממילא אין בהמקום שום הורדה מקדושה בזה שיסירו משם הארון, וכתב, שמ"מ אין באותו מקום קדושת ארון אלא קדושת ביהכ"נ ואין בזה משום שינוי קדושה, אך שיש מקום לאסור אף בלא שינוי קדושה מדין קרש שזכה להנתן בצפון לעולם בצפון, אבל כיון שיש צורך בזה כמו להגדיל ביהכ"נ או אפילו לנוי בעלמא מסתבר שיש להתיר, שגם למקפידים בטלית שיהיה תמיד צד שהיה למעלה למעלה, מודים שאם נקרע למעלה ורוצה להפוך ממטה למעלה מותר.

לשנות תפילין רבינו תם

בשו"ת רדב"ז (ח"ו סי' ב אלפים רפו) כתב לגבי מי שיש לו תפילין של רבינו תם ורוצה לעשותם לדעת רש"י אם יש בדבר חשש איסור, שמ"מ יש בדבר איסור מצד שמזלזל במי שסבר שהם כשרים ופוסל אותם ומורידן מקדושתן ואין לך איסור גדול מזה,וכתב עוד משום שקרש שניתן בצפון אין לשנותו, והנה שיטת תשובת הגאונים ר"ת רב שרירא גאון והרב הברצלוני ור"ת ובעלי הקבלה, שצריך הויות להדדי ויש להם בזה סוד, ונשאל ע"ז והורה שהדבר מותר ובאותה הלילה הראוני בחלומי שלא הוריתי יפה וחזר בו ועיין בדבר וראה שיש בזה זלזול בכל גאוני עולם ולכן גזר שאסור לעשות כן מן הדין.

בית המקדש השלישי – מעלין בקודש

ובנצח ישראל (פרק כו) כתב המהר"ל, כתב לבאר שהחורבן שהיה בבית ראשון ושני הוא משום הוא וכמו שהיה בריאת האור, שהיה נמצא העדר בבריאה, שהיתה הארץ תוהו ובוהו עד שהיה כאן העדר המציאות לגמרי, ואז נברא האור להשלים הבריאה, ואז מעלין בקודש אל המדריגה היותר עליונה, ולכך היה נמצאו שני הבתים הקודמים, כי אף אם חרב הבית, אל תאמר שזה הוא כאילו לא היה כלל הבית בעולם, וקדושה זאת לא נתבטלה, וחורבן של בית ראשון הוא לקבל הויה אחרונה עליונה, הרי לך כי כל אדם, אשר נתן בו השם יתברך דעת וחכמה, מבין דברים אלו, כי מן השם יתברך, אשר מאתו מציאת העולם והוייתו, אין ראוי שיהיה חורבן והפסד, שהוא חורבן הבית, כי אם שיהיה מתעלה אל דרגה יותר עליונה, וזה באמת קשור המציאות להעלותו אל תכליתו, הוא שלימתו האחרון, והבן הדברים האלו.