'מעמיד' ו'מעמיד' ד'מעמיד' בדבר המקבל טומאה

'מעמיד' ו'מעמיד' ד'מעמיד' בדבר המקבל טומאה​

ומעתה לאחר הדברים האלה, יש לנו לדון בדעת המתירים [ואולי אף מכריחים] להעמיד ולהדק הסכך בדבר שאינו מקבל טומאה, מה דינה היכא שהידוק הסכך נעשה ע"י דבר המקבל טומאה:

ראשית, מקור דין זה הוא במשנה (סוכה כא:), שם נחלקו חכמים ורבי יהודה בדין הסומך את הסכך בכרעי המיטה, שרבי יהודה מחמיר שאם אין הסכך יכול לעמוד בפני עצמו פסול. והגמרא דנה מה טעמו, יש האומרים משום שאין לסכך זה קבע, ויש האומרים מפני שמעמידה בכרעי המיטה שהוא דבר המקבל טומאה. ובגמ' העמידו דנ"מ בינייהו היכא שסומך הסכך ע"ג שיפודים של ברזל, שהרי יש קבע לסיכוך הנסמך על ברזל, אבל הברזלים הם דבר המקבל טומאה.

ובטעם הדבר שאין להעמיד הסיכוך בדבר המקבל טומאה נחלקו הראשונים, ברש"י (שם) כתב, כי מאחר והוא המעמיד של הסכך, גם הוא בכלל דין הסכך וצריך להיות כשר לסיכוך, וכ"כ הרא"ש (שם פ"ב סי' א'). ולכן הקשה שא"כ כיצד מותר לסכך בנפחתה תקרת הבית והרי התקרה פסולה לסיכוך. מאידך הראב"ד (כתוב שם, רי"ף שם י.) כתב, שאין הטעם לפי שגם המעמיד בכלל הסיכוך, 'אלא גזירה שמא יסכך בהם, אומרים זה עומד וזה מעמיד, כמו שראויים לכך ראויים לכך', וכ"כ שאר ראשונים שם (רמב"ן במלחמות ה', רא"ה, ריטב"א, ר"ן, ועוד). גם בעיקר הטעם שאין לו קבע נחלקו הראשונים, דעת רש"י שם: שהרי כל הסוכה מטלטלת על ידי הוזזת המיטה, ומאידך דעת הראב"ד: מאחר והאדם עתיד ליקח המיטה משם, נמצא שאי"ז סיכוך המתקיים, ודומה לסכך העתיד לעוף ברוח מצויה. דעה נוספת דעת הרא"ש שם, וכן מבואר בירושלמי, שהחסרון מצד שהתחתית של המיטה ממעטת בגובה הסוכה, אבל כאשר הסכך עומד על הקלונסאות העומדות על הקרקע, ורק המיטה בכדי לשמש כדפנות, אין תחתית המיטה ממעטת בגובה הסוכה.

ולדינא, בדעת הרי"ף (סוכה י.) כתבו ראשונים רבים (השלמה, אורחות חיים, ועוד) שהלכה כחכמים שאין איסור בדבר, וכן היא דעת הרמב"ם בפיהמ"ש, ולכך השמיט דינו של ר"י ב'יד החזקה', וכן דעת בעל המאור, ופסקי רי"ד, ועוד (עיי' שעה"צ סי' תר"ל סק"ס). אמנם בעל המאור והרא"ש שם למדו בדעת הרי"ף שפסק כרבי יהודה, וכתב הרא"ש: שעיקר הטעם משום שאין לסכך קבע, וכן מבואר בירושלמי, וכ"פ בטוש"ע (תר"ל, י"ב), ולכך הכשירו כאשר הסכך גבוה למעלה מי"ט מהמיטה, ומוכיח שאין איסור להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה.

ובדעת השו"ע הקשו האחרונים, שבמקו"א (תרכ"ט, ז') פסק, דיש להסתפק אם מותר ליתן סולם על הגג כדי לסכך על גביו. וכתב הרמ"א: ולכן אין לסכך עליו ואפילו להניחו על הסכך להחזיקו אסור. והרי הסכך הוא רק מעמיד של הסוכה, ולהכרעת השו"ע (סי' תר"ל) מותר להעמיד במקבל טומאה. והוסיפו להקשות, שהרי בסמוך (תרכ"ט, ח') פסק, שאין קפידא לחבר את הסיכוך במסמרים של ברזל אפי' שאינם ראויים לסיכוך, ומוכח שאין איסור להעמיד בדבר שאינו ראוי לסיכוך.

ונאמרו בזה ב' דרכים מרכזיות, ראשון הוא לכם, ביאור הט"ז (וכ"כ המג"א בדרכו הא'), שאכן דעת השו"ע שאין קפידא בדבר המעמיד את הסכך, והבעיה עם הסולם הוא לפי שיש ברוחבו ד' טפחים, וסכך פסול פוסל ומפסיק כל שיש בו שיעור ד"ט. ובמג"א הביא דרך נוספת להעמיד ד' השו"ע, שאכן בדיעבד אין פסול במעמיד בדבר המקבל טומאה, אלא שלכתחילה יש לבנות את הסיכוך באופן שאין מעמיד, ומה שכתב השו"ע (סעי' ח') דאין קפידא לחבר הסיכוך במסמרים של ברזל ודבר המקבל טומאה, היינו באופן שהמסמרים משמשים רק כמעמיד דמעמיד ולא מחזיקים את הסיכוך באופן ישיר, וסיים שכן הוא עיקר, ולדבריו הסכים הגר"א בביאורו לשו"ע שם.

במשנה ברורה (שם ס"ק כ"ב) הביא לשיטת הט"ז והמג"א ביישוב הראשון, ושוב הביא לדברי המג"א ביישוב הב', וכתב שכן העתיקו כמה אחרונים (דרך החיים, הגר"ז, בגדי ישע, חיי אדם) לדינא דלכתחילה יש להזהר שלא להעמיד הסכך בדברה המקבל טומאה. ומזה למדנו שלא להעמיד הסכך על גבי דבר המקבל טומאה, אמנן מעמיד דמעמיד שרי, ולכן מותר לחבר את הדפנות מברזל או באזיקונים, וכן את הקורות עליהם מניחים את הסכך, מותר לחבר לדפנות ע"י ברזלים או אזיקונים.

אמנם, כידוע, דעת מרנא פאר הדור החזון אי"ש (סי' קמ"ג סק"ב) שלפי מה שנהגו המדקדקין להחמיר שלא להשתמש במעמיד הפסול לסיכוך, אין לחלק בין מעמיד ובין מעמיד דמעמיד ושניהם צריכים להיות מדבר שאינו מקבל טומאה. אלא שגדולי הפוסקים (מרנא הגריש"א קובץ תשובות ח"ד סי' פ"א, מנחת שלמה תניינא סי' נ"ה, שבט הלוי ח"ז סי' ס', ועוד) הקשו על ראיות החזון איש, ועוד הביאו ראיות הפוכות מדברי הראשונים שמוכח מהם כחילוק של המג"א והגר"א, וגם רוב הקהילות ישראל לא נהגו מעולם להחמיר כן.