מעשה בידיים וגרמא

הלכות מעשיות רבות תלויות בהגדרת החילוק שבין מעשה ממש לגרמא, כיון שבדיני תורה רבים רק מעשה ממש אסור מדאורייתא, וגרמא אסורה רק מדרבנן, ולפעמים אף מותרת לגמרי, ועידן מרוצת הטכנולוגיה משריץ שאלות מעשיות רבות חדשים לבקרים, ויש לעיין על כל שאלה מבחינה טכנית ומבחינה תורנית, וכמעט בכל שאלה טכנולוגית עולה הנידון האם זה נחשב כמעשה או כגרמא, ונידון כללי זה הוא מהנידונים האפורים ביותר בהלכה המעשית, מחמת שאין על הנידון סוגיא אחת מסודרת בתלמוד, אלא כמה שברי סוגיות זעיר פה זעיר שם, ואף הרמב"ם לא סידר את הדברים כחטיבה אחת אלא הניח את מקום כל הלכה כפי הנושא שדנו לגביו שם בבבלי, ובספרי הפסיקה שמהרמב"ם ואילך, השתיקה עוד יותר רועמת, כי לא הרבו לפסוק מה נחשב דאורייתא ומה דרבנן, וגם מחמת שרוב הלכות מעשה וגרמא נאמרו בתלמוד בענין חיוב מיתה לרוצח - דבר שנחשב כמעט כהלכתא למשיחא. אבל כמנהגו של עולם גלגל חוזר בעולם, וההתפתחות הטכנולגית הפכה נושא זה לאבן פינה של הנידונים המעשיים, ואם נבוא לעיין בספרי אחרוני המאות האחרונות נמצא מבוכה רבה - קושיות וסתירות רבות, ועליהם גל של חילוקים דקים ותירוצים רבים המתחלקים לדרכים רבות כפטיש יפוצץ סלע. על כן במאמר זה לא אכנס להסתבך בסבך זה, אלא אנסה לפרוס לפני המעיין את המחלוקות ראשונים על היסודות העיקריים של סוגיא זו, ועם יסודות אלו נוכל לקבל רקע כללי על כל מקרה ומקרה.

הזורק חפץ לכותל וחזר ופגע באדם חשיב מעשה וחייב. הכי איתא בסנהדרין עז:, גבי רציחה, ופסק כן הרמב"ם בהל' רוצח ג,יב, ובגמרא שם מבואר דזה חשיב מעשה בכל התורה כגון גבי מקדש מי חטאת או גבי הזאה.

המגלגל חפץ על הקרקע האם חשיב מעשה בכל התורה או חשיב גרמא. ראבי"ה בסי' תתקסז ד"ה והא דגרסינן, כתב שאם דוחף בלא הפסק וידיו מסייעות בגלגול בלא הפסק חשיב מעשה בכל התורה ואם עשה כן ד' אמות ברשות הרבים בשבת חייב, אבל אם דוחף פעם אחת והחפץ מתגלגל מכוחו ברשות הרבים או מרשות לרשות הוי גרמא בין אם הקרקע מדרון ובין אם הקרקע שוה, כי רק היכא שזורק באויר חשיב מעשה, וכתב דכמדומה שכך נמי סבר אביו רבינו יואל, ע"כ, ומאידך הרא"ש בשבת א,טז, כתב דאף אם דוחף פעם אחת והחפץ הולך מכוחו חשיב מעשה ולא גרמא. ראבי"ה שם כתב דאף השופך מים על כותל והמים שותתים על הכותל עד למטה חשיב גרמא ולא מעשה.
​

בידקא דמיא בכח ראשון חשיב מעשה בידים בכל התורה אבל בכח שני חשיב גרמא. בסנהדרין עז:, אמרינן גבי רוצח, האי מאן דכפתיה לחבריה ואשקיל עליה בידקא דמיא בכח ראשון גירי דידיה הוא וחייב אבל בכח שני גרמא בעלמא הוא, ובחולין טז., מבואר שהוא הדין גבי שחיטה דהשוחט על ידי בידקא דמיא בכח ראשון הוי מעשה והוי שחיטה אבל בכח שני לא חשיב מעשה אדם ולא הויא שחיטה וכדאמרינן גבי רוצח, ע"כ, וכן פסקו הטוש"ע והב"י גבי שחיטה ביו"ד סי' ז, ומבואר מזה שדין זה אינו דוקא ברוצח אלא בכל התורה, וראבי"ה בסי' תתקסז ד"ה וראייה, הביא כן אף לגבי מלאכה בשבת. בסנהדרין עו:, אמר רבינא דמה שחשיב מעשה גבי רוצח כל שכן דחשיב מעשה גבי נזיקין וחייב, ופסקו הטוש"ע בסי' שפג,ה, כוותיה.

מה פירוש בידקא דמיא בכח ראשון וכח שני. רש"י בסנהדרין עז: ד"ה בכח ראשון, ובחולין טז. ד"ה בכח ראשון שקשרו, פירש גבי רוצח, שמדובר שהרוצח הסיר את מחיצת המים והמים יצאו והרגו את האיש ואם הנרצח היה סמוך למחיצה ומיד שהוסרה המחיצה באו עליו המים חשיב כח ראשון, אבל אם הנרצח לא היה סמוך למקום המחיצה ולא נפלו עליו המים מיד אלא הלכו עד המקום שהוא שם חשיב כח שני, ע"כ, וגבי שחיטה פירש רש"י בחולין שם ד"ה בכח ראשון מיד, שהסיר את מחיצה המים ובאו המים וסיבבו את הגלגל שהיה מחובר בו סכין ושחט, ובין בכח ראשון ובין בכח שני איירי שהמחיצה שהסיר סמוכה לגלגל אלא שבכח ראשון איירי שהבהמה נשחטה בתחילת סיבוב הגלגל וכח שני שנשחטה בסיבובים השניים, ע"כ, ומבואר מכל זה שרש"י סובר דכח ראשון היינו מיד וכח שני היינו שאינו מיד, ואפילו במים הראשונים אינו חייב אלא אם עשו מעשה מיד, וכ"כ ראבי"ה בסי' תתקסז ד"ה וראייה, שאינו חייב בבידקא דמיא אלא כשהאיש היה כפות ממש אצל הקילוח אבל אם היה מרוחק ונתגלגלו המים ובאו עליו פטור, ומדבריו שם מבואר שאפילו נתגלגלו המים קצת נחשב גרמא ולא הוי מעשה ממש אלא כשהקילוח נשפך מיד עליו, וכן מדברי תלמיד רבינו יונה בברכות קיא ד"ה ואומר מורי, מבואר שהוא מפרש כרש"י, וכתב כן להלכה בשם מורו (רבינו יונה), ומאידך הרמ"ה בסנהדרין עז: ד"ה אמר רב פפא, חלק על פירוש זה וכתב שאין חילוק בין מיד לאחר זמן, אלא כל שהזיקו המים הראשונים חייב אף אם הוא לאחר זמן, וכתב שכח שני אפשר לפרש דהיינו המים השניים שבאו אחר המים הראשונים, וכן אפשר לפרש דהיינו המים הראשונים וכגון שאחרי שיצאו מגדרותיהן וירדו היה דבר המעכבם ולאחר מכן נמשכו מאיליהן, והנהו תרי פירושי אמת לענין דינא, ע"כ, ומה שכתב 'דבר המעכבם' היינו כגון בור או דבר שהם נספגים בו ועוברים אותו לאט, ונמצא שאם המים הראשונים הלכו ולאחר זמן הזיקו, לרש"י וראבי"ה ורבינו יונה הוי גרמא, ולרמ"ה הוי בידים, ואם המים השניים שאחרי המים הראשונים הזיקו, הוי גרמא לכולי עלמא, לרש"י כי הוא לאחר זמן, ולרמ"ה כי אין זה המים שעשה בהם מעשה, ואם המים הראשונים ירדו ונתעכבו בדבר המעכבם והמשיכו מאיליהם הוי גרמא אפילו לרמ"ה, ולפי זה הפותח מים לתוך חבית או בור ולאחר שמתמלאת החבית יוצאים המים ומזיקים או משקים בשבת הוי גרמא לכולי עלמא ולא מעשה בידים.

רש"י בב"מ קיז. ד"ה איני והאמר, כתב שאדם השופך מים בעליה והמים יורדים שם לבית ומזיקים חשיב אדם המזיק ולא גרמא, אבל אם המים נמשכים על הרצפה ויורדים לבית במקום אחר חשיב גרמא, וכן פירש שם הנמוקי יוסף בב"מ קצב ד"ה הני מיא, וזה דמי קצת לדברי רש"י הנזכרים גבי בידקא דמיא, אמנם כאן בבית ועליה יש צד חומרא שהוא שופך בעצמו את המים ולא רק מסיר מחיצה, וגם מבואר מדברי רש"י גבי בית ועליה, שאם המים נשפכים על התחתון באותו מקום ששופכם שם - חייב, והיינו אף על גב שהם צריכים לרדת ממקום ידיו של העליון עד ראשו של התחתון ודומיא דהכי בבידקא דמיא אם הנרצח יהיה רחוק מהמחיצה כמו מרחק העליה מהבית נראה דחשיב כח שני לרש"י, והטעם כיון שכאן הוא שופך ממש ולא מסיר מחיצה[2].

מה החילוק בין מסיר תריס שעמד בפני חץ שזה נחשב גרמא לבין בידקא דמיא בכח ראשון שנחשב מעשה. בסנהדרין עז:, אמרינן שהמסיר תריס העומד בפני החץ והלך החץ והרג פטור, ומאידך אמרינן שהמסיר את גדר המים והלכו המים והרגו בכח ראשון חייב, וישוב סתירה זו תלוי במחלוקת שהבאתי בסמוך מה הוא בידקא דמיא בכח ראשון, דלרש"י שפירש דדוקא אם המיד באו מיד על האדם חשיב כח ראשון וכגון שהיה האדם סמוך לגדר שהוסרה, הכא בחץ שפיר פטור כי איירי שהתריס אינו סמוך לאדם הנהרג, אבל לרמ"ה שפירש דאף כשאינו סמוך למים חשיב כח ראשון קשה, ואכן הרמ"ה בסנהדרין שם עז: ד"ה אמר רב פפא, הקשה כן, ותירץ דבבידקא דמיא המים נוגעים במחיצה שהסיר וחשיב שעושה מעשה במים אבל בתריס אין החץ נוגע בתריס ועל כן לא חשיב מעשה בחץ ועל כן הוי גרמא.

מה הטעם שזורק חץ עם קשת חשיב מעשה בידים. בסנהדרין עז:, מבואר שהזורק חץ חשיב מעשה, וסתם זורק חץ היינו עם קשת שפותח את ידו ומיתר הקשת מעצמו זורק את החץ והחץ לא נזרק מכוחו, והרמ"ה בסנהדרין עז: ד"ה אמר רב פפא, כתב שהטעם דחשיב מעשה כיון דעשה מעשה בחץ עצמו ולא דמי למסיר תריס שעומד בפני חץ שלא עשה מעשה בחץ עצמו, ע"כ. אמנם לעיל גבי בידקא דמיא, הבאתי דרש"י והנמוקי יוסף בב"מ כתבו דהשופך מים והלכו המים למקום אחר ונפלו חשיב גרמא, ויש להקשות שהרי בדבריהם שם לא איירי שמסיר את מחיצת המים אלא איירי ששופך בידים את המים, ומאי שנא מזורק חץ שהוא גם הולך למקום אחר ומזיק דחשיב מעשה אף על גב שאינו הולך מכוחו, ויש לומר שבחץ עשה מעשה במיתר הקשת וכיון שהחץ הולך מכח המיתר חשיב כהולך מכוחו ממש, אבל הכא המים הולכים שלא מכוחו כלל אלא מחמת כובדם ומשיכתם לקרקע.
​

בהמה או חפץ שהכניסום לתוך המים ואדם אחר החזיקם במים שלא יצאו האם חשיב מעשה. בסנהדרין עו:, קרינן לזה 'מצמצם', וילפינן מקרא דברוצח חייב, ונחלקו האמוראים אם יש ללמוד בקל וחומר מרוצח לנזיקין או לא, והטוש"ע בסי' שפג,ה, פסקו שלומדים בקל וחומר לנזיקין ואף בנזיקין חייב, ומשמע דבשאר התורה 'מצמצם' לא הוי מעשה, ומכל מקום מדברי תוס' בסנהדרין עז. ד"ה סוף, מבואר דסבירא להו דדוקא היכא שהיה שם חבירו כבר ובא הוא וצמצמו חשיב מצמצם, אבל אם הביאו בידים לשם וצמצמו שם הוי כמקרב אדם אל אש דחייב לפי מאי דקיימא לן דאשו משום חיציו, ע"כ, ומדברי הנמוקי יוסף בב"ק כה ד"ה ואי קשיא לך, מבואר דס"ל דדין אשו משום חיציו הוא בכל התורה כולה וגם לגבי שבת חשיב מעשה, ומלשון הנמוקי יוסף שם שהיא ארוכה וכולה בארמית, מבואר שלשון זו היא העתקה של לשון הרמ"ה, כמו קטעים אחרים שהביא שם הנימוקי יוסף וכתב להדיא שהם מהרמ"ה. לפי כל זה המביא דבר למקום ומצמצמו שם חשיב מעשה בכל התורה, אבל אם כבר היה שם ורק צמצמו שם, כנראה לא חשיב מעשה בכל התורה.

כפת את חבירו או בהמתו וניזוקו בשהייתם שם. בסנהדרין עז., אמרינן גבי רוצח, כפת חבירו ומת ברעב פטור, כפתו בחמה או בצינה ומת חייב, כפתו במקום שעתידה החמה או הצינה לבוא ובאו ומת פטור, ופסק כן הרמב"ם בהל' רוצח ג,ט-י, ולפי מה שכתבתי לעיל בסמוך, דין מעשה גבי נזיקין הוי כדין מעשה ברציחה.

מדברי תוס' שם ד"ה סוף חמה, מבואר דסבירא להו דהא דחייב בכפתו בחמה ומת אינו משום דחשיב מעשה בכל התורה אלא משום דהוי בכלל הא דדרשינן ברציחה שמצמצם חייב, ע"כ, ולפי זה אפשר שבשאר התורה לא חשיב מעשה, ומכל מקום תוס' שם כתבו דהיינו דוקא כשהיה שם חבירו וכפתו שם, אבל אם כפתו והביאו בידים לשם חייב אף בלא דינא דמצמצם כיון דהוי כדין אשו משום חיציו, ועל כן חייב אף כפתו והביאו למקום שסוף חמה או צינה לבוא, ע"כ, ולעיל בסמוך הבאתי שדין אשו משום חיציו הוא בכל התורה.
​

גרמא במלאכות שבת אינו אסור מדאורייתא. הכי איתא בשבת קכ:, דדרשינן לא תעשה כל מלאכה, עשיה הוא דאסור, גרמא שרי, וכן מדברי ראבי"ה בסי' תתקסז, מבואר שהמוציא מרשות לרשות בגרמא לא הוי איסור דאורייתא.

האם גרמא באיסורי שבת מותר אף מדרבנן. בשבת קכ:, נחלקו התנאים האם 'גרם כיבוי' מותר או אסור, ואמרינן טעמא דמאן דאסר משום שאדם בהול על ממונו ואתי לכיבויי, ומשמע דבשאר איסורי שבת מותר לכולי עלמא, והטוש"ע והב"י באו"ח סי' שלד,כב, פסקו כמאן דאמר דאף בכיבוי מותר, וכן כתבו נמי סמ"ג בלא תעשה סה, גבי מכבה, וראב"ן בסי' שסב, וראבי"ה בסי' רנד, וכן המרדכי בשבת סי' שצט, והביא דכן דעת ר"ת.

אמנם הדרכ"מ והרמ"א באות ד, הביא מהמרדכי שזה שהתירו 'גרם כיבוי' הוא רק במקום היזיקא ופסידא אבל בלא פסידא אסור, ע"כ, אמנם המרדכי שם בשבת סי' שצט, הביא בזה מחלוקת, והביאה הב"י באו"ח סי' תקיד,ב-ג סוף ד"ה ואפילו, וכתב המרדכי שם דרבי קלונימוס ב"ר עובדיה בשם ה"ר יו"ט התיר אף שלא במקום פסידא, ומאידך רבינו יואל (אביו של ראבי"ה) סבירא ליה שמותר רק במקום היזק.

לכאורה יש להביא ראיה שגרמא אסור דהא אמרינן בשבת שם דלכולי עלמא אסור לפתוח דלת בפני הרוח כנגד המדורה משום מבעיר, ע"כ, ואף על גב דהוי גרמא כסילוק תריס בגמרא בסהנדרין עז:, אמנם בלאו הכי קשיא שהרי בסנהדרין שם נמי אמרינן גבי בידקא דמיא דחייב ואע"ג שהוא רק מסלק תריס בפני המים מכל מקום בכח ראשון חייב, ובמסלק תריס מלפני חץ אמרינן שם דפטור ולא חילקנו בין כח ראשון לכח שני, ולעיל גבי מסלק תריס, הבאתי מהרמ"ה שתירץ דשאני בבידקא דמיא שהמים נוגעים במחיצה והוי כמעשה במים עצמם, ולפי זה אפשר דהוא הדין ברוח שהיא כנוגעת בדלת, ושפיר אסרנו כיון דלא הוי גרמא, ומכל מקום יש מקומות בשבת שגזרו חז"ל גזירה מיוחדת אף בגרמא כגון במבטל כלי מהיכנו, בשבת מב:, דאסרינן ליתן כלי תחת הנר לקבל שמן או תחת התרנגולת לקבל ביצתה.


​

[1] מאמר זה מקורו בספרי 'אור חדש' שהוא הרחבת הבית יוסף לאורך כל הבית יוסף, ונאספו בו רבבות של שיטות ראשונים שלא נזכרו בבית יוסף. ניתן לקבל מהדורה דיגיטלית שלו על ידי שליחת בקשה למייל – A0583234688@GMAIL.COM
[2] בספרי 'אור חדש' בחו"מ סי' קנה,ד אות ז, הבאתי ששאר הראשונים גבי בית ועליה לא פירשו כרש"י אלא פירשו דחשיב גרמא רק אם המים מתעכבים במעזיבה ואחר כך יורדים למטה.​