הניגון האמיתי שבלב: על ערכו של אדם בעולמו
האם עצרנו פעם לחשוב מה באמת מגדיר את הערך שלנו? כיצד אנו מודדים את ההצלחה, את השווי ואת המעמד הפנימי שלנו בעיני עצמנו ובעיני הסובבים אותנו? בעולם תחרותי והישגי, שבו אנשים נמדדים לעיתים קרובות לפי השגים נראים לעין, לפי הספקים כמותיים, או לפי מידת ה'רעש והצלצולים' שהם מייצרים בסביבתם – מתבקש לשאול: מה מקומו של העמל השקט? מה דינו של אותו ניגון פנימי, עדין ונעלם, המתנגן בנפשו של אדם פנימה, מבלי שאיש מן החוץ יבחין בו?
כדי להשיב על השאלות הנוקבות הללו, כדאי להתבונן בסיפורו של חפץ אחד, סיפור המהווה אספקלריה מדויקת לסיפורו של כל אחד ואחד מאיתנו.
משל הכינור וארון הזכוכית
באחד המוזיאונים הגדולים והמפורסמים בעולם, עמד לו במרכז האולם כינור עתיק ונדיר. הכינור לא הונח סתם כך על מדף; הוא נשמר בתוך ארון זכוכית משוריינת, תחת אבטחה קפדנית ומערכות הגנה מתקדמות. מחוץ לארון נקבע שלט מוזהב, ועליו נחרט באותיות בולטות מחירו המדהים של הכלי: שמונה מיליון דולרים.
אנשים מכל קצוות תבל, שמילאו את אולמות התערוכה, נהרו בהמוניהם ועמדו משתאים מול אותו ארון זכוכית. הם הביטו בכינור שוב ושוב, ניסו לבחון את פיתוחיו, את צבע העץ שלו, ולפענח את סוד חשיבותו המופלגת. מה הופך חתיכת עץ ומיתרים ליקרה כל כך?
באחד הימים, נקלע אל המוזיאון כנר רחוב פשוט. לא היה זה מאותם מנגנים העוברים בשווקים הסואנים ומחפשים תשומת לב זולה, אלא אדם שכל חייו היו קודש למוזיקה. הוא ניגש אל הארון, התבונן בכינור ארוכות, ופניו הביעו התרגשות עצומה מהולה בפליאה עמוקה.
אדם שעמד בסמוך אליו, והבחין במבטו המרותק, שאל אותו בסקרנות: "האם אתה מבין בכינורות?"
הכנר הנהן בראשו ואמר: "כן, אני מבין. אך דווקא משום כך, דבר אחד מפריע לי ומציק למחשבתי. כיצד ייתכן שגובים מחיר כה אסטרונומי על כינור שעומד לו כך, דומם, ללא תזוזה? הוא אינו מנגן, איש אינו שומע את קולו, ואין לנו שום דרך לדעת האם הוא בכלל עובד ותקין! על כלי שאינו משמיע שום צליל מוכנים לשלם מיליונים?!"
מנהל המוזיאון, שעמד בקרבת מקום, שמע את דבריו של הכנר וחייך. הוא הבין מיד את עומק הקושיה ואת נקודת המבט התרבותית שממנה היא נובעת. הוא ניגש אל השניים, פנה אל כנר הרחוב והסביר לו בנועם: "טעות בידך, ידידי. המחיר של הכינור הזה אינו נקבע לפי מה שהוא עושה בהווה, אלא לפי מה שהוא נושא בתוכו. מדובר בכלי עתיק יומיומי שעבר תלאות רבות לאורך מאות שנים. הוא ספג לתוכו מיליוני שירים, ליווה רגעי שמחה ויגון היסטוריים, וידו של אמן עילאי עיצבה אותו. הערך שלו מותאם לעברו, למהות הפנימית שלו ולקדושת ההיסטוריה הגנוזה בו. וזה שווה כל הון שבעולם."
אין אנו יודעים האם אותו כנר רחוב הפנים את התשובה והבין את המסר. אך עבורנו, לומדי התורה ומבקשי האמת, חיוני וקריטי להבין את עומקו של המסר הזה.
הנמשל: הערך הסגולי של הנפש
הכינור העתיק והדומם הזה הוא בעצם הסיפור של כולנו. הוא המשל המדויק למציאות החיים של האדם בעולם.
לדאבוננו, אנו מסתובבים בעולם, עוברים בין כותלי בית המדרש ומסלולי החיים, ולעיתים קרובות מוצאים את עצמנו מחכים – בין במודע ובין שלא במודע – לציון, להערכה או למילה טובה ממישהו מבחוץ. אנו מחכים שמישהו יביט בנו ויזכיר לנו שאנו שווים משהו. וכאשר מגיע אדם, ומתוך חוסר הבנה או חוסר רגישות מבקר אותנו בצורה פוגעת או לא נעימה, המחשבה המדכדכת עלולה לחדור אל תוך הלב פנימה: "תכלס, מה אני שווה בעולם הזה? הרי לא הספקתי את מה שרציתי, לא למדתי מספיק דפים, לא השבתי בתבונה כמו שציפו ממני, ולא הגבתי בצורה המושלמת".
אך האמת התורנית והאנושית היא אחרת לחלוטין. אף אדם בעולם – שום גורם חיצוני, שום מבקר ושום שופט – אינו יכול לקבוע מהו הערך האמיתי שלך! הכוח הזה מסור אך ורק לך וליוצרך.
אנשים ששופטים אותך, או חלילה ממעיטים בערכך, עושים זאת מסיבה אחת פשוטה: הם בשר ודם, והם מסוגלים לדבר אך ורק על פי מה שעיניהם רואות באותו רגע. "האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב". אותם מבקרים אינם יודעים, ואין להם שום דרך להעריך, את כל הדברים שהם לא ראו בך.
הם אינם מכירים את המלחמות הפנימיות שניצחת בהן בחדרי חדרים. הם אינם מודעים לקשיים, לניסיונות, לחשק שלא היה ובכל זאת גברת עליו כדי לפתוח ספר. הם לא ראו את החסדים הקטנים והנסתרים הללו, את אותם רגעים שבהם ויתרת, מחלת על כבודך, או היית שם בשביל חבר בדיסקרטיות מוחלטת, כשרק אתה וריבונו של עולם הייתם שותפים לסוד. את המאמצים הללו הם לא ראו, ואת עומק הלב שלך הם אינם יודעים. ואת הלב הטוב הזה, את הרצון הכנה והטהור שלך – אף אחד בעולם לא יכול לקחת ממך, ולא משנה אילו סערות יתחוללו בחוץ.
סיכום ומסקנה למעשה
הערך הסגולי שלך אינו נקבע ולא ייקבע לעולם לפי מדדים חיצוניים של רעש, צלצולים או מחיאות כפיים של קהל מצפה. בדיוק כמו אותו כינור עתיק במוזיאון, שדווקא העובדה שהוא עומד בשקט, ומה שגנוז בתוך ההיסטוריה והמבנה שלו, הם אלו שהופכים אותו ליקר וחשוב לאין ערוך.
מכאן שלוחה אליכם בקשה אישית מעומק הלב: קחו את הדברים הללו, עצרו לרגע את מרוץ היום-יום, ועבדו אותם במחשבתכם. תזכרו תמיד, גם ברגעים של חושך או של ביקורת, שאתם טובים, מוצלחים, אהובים וראויים. הערך שלכם עצום ורב, דווקא בגלל אותם אוצרות פנימיים, אותם ניגונים דוממים ואיכויות נפלאות שאנשים מבחוץ אינם רואים, אך הם קיימים בכם במלוא תפארתם.
כדי להשיב על השאלות הנוקבות הללו, כדאי להתבונן בסיפורו של חפץ אחד, סיפור המהווה אספקלריה מדויקת לסיפורו של כל אחד ואחד מאיתנו.
משל הכינור וארון הזכוכית
באחד המוזיאונים הגדולים והמפורסמים בעולם, עמד לו במרכז האולם כינור עתיק ונדיר. הכינור לא הונח סתם כך על מדף; הוא נשמר בתוך ארון זכוכית משוריינת, תחת אבטחה קפדנית ומערכות הגנה מתקדמות. מחוץ לארון נקבע שלט מוזהב, ועליו נחרט באותיות בולטות מחירו המדהים של הכלי: שמונה מיליון דולרים.
אנשים מכל קצוות תבל, שמילאו את אולמות התערוכה, נהרו בהמוניהם ועמדו משתאים מול אותו ארון זכוכית. הם הביטו בכינור שוב ושוב, ניסו לבחון את פיתוחיו, את צבע העץ שלו, ולפענח את סוד חשיבותו המופלגת. מה הופך חתיכת עץ ומיתרים ליקרה כל כך?
באחד הימים, נקלע אל המוזיאון כנר רחוב פשוט. לא היה זה מאותם מנגנים העוברים בשווקים הסואנים ומחפשים תשומת לב זולה, אלא אדם שכל חייו היו קודש למוזיקה. הוא ניגש אל הארון, התבונן בכינור ארוכות, ופניו הביעו התרגשות עצומה מהולה בפליאה עמוקה.
אדם שעמד בסמוך אליו, והבחין במבטו המרותק, שאל אותו בסקרנות: "האם אתה מבין בכינורות?"
הכנר הנהן בראשו ואמר: "כן, אני מבין. אך דווקא משום כך, דבר אחד מפריע לי ומציק למחשבתי. כיצד ייתכן שגובים מחיר כה אסטרונומי על כינור שעומד לו כך, דומם, ללא תזוזה? הוא אינו מנגן, איש אינו שומע את קולו, ואין לנו שום דרך לדעת האם הוא בכלל עובד ותקין! על כלי שאינו משמיע שום צליל מוכנים לשלם מיליונים?!"
מנהל המוזיאון, שעמד בקרבת מקום, שמע את דבריו של הכנר וחייך. הוא הבין מיד את עומק הקושיה ואת נקודת המבט התרבותית שממנה היא נובעת. הוא ניגש אל השניים, פנה אל כנר הרחוב והסביר לו בנועם: "טעות בידך, ידידי. המחיר של הכינור הזה אינו נקבע לפי מה שהוא עושה בהווה, אלא לפי מה שהוא נושא בתוכו. מדובר בכלי עתיק יומיומי שעבר תלאות רבות לאורך מאות שנים. הוא ספג לתוכו מיליוני שירים, ליווה רגעי שמחה ויגון היסטוריים, וידו של אמן עילאי עיצבה אותו. הערך שלו מותאם לעברו, למהות הפנימית שלו ולקדושת ההיסטוריה הגנוזה בו. וזה שווה כל הון שבעולם."
אין אנו יודעים האם אותו כנר רחוב הפנים את התשובה והבין את המסר. אך עבורנו, לומדי התורה ומבקשי האמת, חיוני וקריטי להבין את עומקו של המסר הזה.
הנמשל: הערך הסגולי של הנפש
הכינור העתיק והדומם הזה הוא בעצם הסיפור של כולנו. הוא המשל המדויק למציאות החיים של האדם בעולם.
לדאבוננו, אנו מסתובבים בעולם, עוברים בין כותלי בית המדרש ומסלולי החיים, ולעיתים קרובות מוצאים את עצמנו מחכים – בין במודע ובין שלא במודע – לציון, להערכה או למילה טובה ממישהו מבחוץ. אנו מחכים שמישהו יביט בנו ויזכיר לנו שאנו שווים משהו. וכאשר מגיע אדם, ומתוך חוסר הבנה או חוסר רגישות מבקר אותנו בצורה פוגעת או לא נעימה, המחשבה המדכדכת עלולה לחדור אל תוך הלב פנימה: "תכלס, מה אני שווה בעולם הזה? הרי לא הספקתי את מה שרציתי, לא למדתי מספיק דפים, לא השבתי בתבונה כמו שציפו ממני, ולא הגבתי בצורה המושלמת".
אך האמת התורנית והאנושית היא אחרת לחלוטין. אף אדם בעולם – שום גורם חיצוני, שום מבקר ושום שופט – אינו יכול לקבוע מהו הערך האמיתי שלך! הכוח הזה מסור אך ורק לך וליוצרך.
אנשים ששופטים אותך, או חלילה ממעיטים בערכך, עושים זאת מסיבה אחת פשוטה: הם בשר ודם, והם מסוגלים לדבר אך ורק על פי מה שעיניהם רואות באותו רגע. "האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב". אותם מבקרים אינם יודעים, ואין להם שום דרך להעריך, את כל הדברים שהם לא ראו בך.
הם אינם מכירים את המלחמות הפנימיות שניצחת בהן בחדרי חדרים. הם אינם מודעים לקשיים, לניסיונות, לחשק שלא היה ובכל זאת גברת עליו כדי לפתוח ספר. הם לא ראו את החסדים הקטנים והנסתרים הללו, את אותם רגעים שבהם ויתרת, מחלת על כבודך, או היית שם בשביל חבר בדיסקרטיות מוחלטת, כשרק אתה וריבונו של עולם הייתם שותפים לסוד. את המאמצים הללו הם לא ראו, ואת עומק הלב שלך הם אינם יודעים. ואת הלב הטוב הזה, את הרצון הכנה והטהור שלך – אף אחד בעולם לא יכול לקחת ממך, ולא משנה אילו סערות יתחוללו בחוץ.
סיכום ומסקנה למעשה
הערך הסגולי שלך אינו נקבע ולא ייקבע לעולם לפי מדדים חיצוניים של רעש, צלצולים או מחיאות כפיים של קהל מצפה. בדיוק כמו אותו כינור עתיק במוזיאון, שדווקא העובדה שהוא עומד בשקט, ומה שגנוז בתוך ההיסטוריה והמבנה שלו, הם אלו שהופכים אותו ליקר וחשוב לאין ערוך.
מכאן שלוחה אליכם בקשה אישית מעומק הלב: קחו את הדברים הללו, עצרו לרגע את מרוץ היום-יום, ועבדו אותם במחשבתכם. תזכרו תמיד, גם ברגעים של חושך או של ביקורת, שאתם טובים, מוצלחים, אהובים וראויים. הערך שלכם עצום ורב, דווקא בגלל אותם אוצרות פנימיים, אותם ניגונים דוממים ואיכויות נפלאות שאנשים מבחוץ אינם רואים, אך הם קיימים בכם במלוא תפארתם.
