האם מוטל עלינו לכבוש את כל ארץ ישראל מיד הגויים?

האם מוטל עלינו לכבוש את ארץ ישראל מיד הגוים[1]​

בה"ג והרמב"ם והחינוך וסמ"ג לא מנו מצות עשה לכבוש את ארץ ישראל מיד הגויים המחזיקים בה, אבל הרמב"ן בבמדבר לג,נג, ובדברים א,ח, ובהשגותיו לספר המצוות אחרי מצוות עשה, במצוות עשה שלא הזכיר הרמב"ם, מצוה ד, כתב שיש בזה ב' מצוות עשה מהא דכתיב בבמדבר שם והורשתם את הארץ, וכן מהא דכתיב בדברים שם, בואו ורשו את הארץ, וזה חשיב מלחמת מצוה, ובהשגות על ספר המצוות שם, כתב דהוא חובה על כל אחד ואפילו בזמן הגלות, ע"כ.

אמנם בכתובות קיא., אמרינן גבי הא דכתיב השבעתי בנות ירושלים וגו', שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא יעלו בחומה, ולא ימרדו באומות העולם, וכן השביע ה' את אומות העולם שלא ישתעבדו בישראל יותר מדאי, ואמר הקדוש ברוך הוא לישראל, אם אין אתם מקיימים השבועות אני נותן את בשרכם כצבאות ואיילות השדה, ופירש רש"י בד"ה שלא יעלו בחומה, דהיינו שלא יעלו יחד ביד חזקה, ע"כ, והיינו שהשביע ה' את ישראל שלא יעירו ולא יעוררו את האהבה עד שתחפץ, דהיינו עד שיחפוץ ה'.

ולפי זה מה שכתב הרמב"ן דאפילו בזמן הגלות נוהגת מצוה זו, היינו שמצוה וחובה לעשות כן כיחידים ולא כל האומה יחד או שיעשו כן יחד כל האומה אבל לא ביד חזקה, ואפשר עוד שכל שבועות אלו הם רק שלא יקומו ישראל למרוד באומות ולעלות לארץ ישראל כשאותם אומות חזקים יותר מהם, ולא יאמרו ישראל אנו נמסור עצמינו למען ארץ ישראל ולמען רצון ה' והקדוש ברוך הוא יצילנו, ועל זה אמרינן שאם אתם עושים כן לעורר את האהבה לפני שתחפץ, האהבה לא תתעורר וה' לא יעשה נס להצילם ויהיה בשרם כצבאים ואיילות השדה, אבל אם יש בכח ישראל לעלות ולהצליח שלא בדרך נס שפיר דמי, והרמב"ם והמאירי לא הביאו להלכה שבועות אלו.

ויש לדון, כעת שכבר עלו הרבה מישראל לארץ ישראל והקימו חרבותיה ונטעו כרמים וזרעו שדות ועלתה בידם עשרות שנים רבות, ועוד שעם השנים הרחיבו שלטונם עוד ועוד, האם יש לנו לומר שכבר נראה בעליל שכבר חפץ ה' להשיב את עמו, וכבר לא קיימות שבועות אלו, או לא, ואפשר גם ששבועות אלו הם רק שלא יעלו בחומה וימרדו באומות שמשתעבדות בהם, אבל אחר שכבר עלו ורוצים רק להרחיב גבולותיהם שפיר דמי.

מלבד מצות כיבוש הארץ, יש איסור לא ישבו בארצך, וכתבו הרמב"ם בהל' עבודת כוכבים י,ו, וכתב דבזמן שיד ישראל תקיפה אסור להם להניח עובדי כוכבים ביניהם, ואפילו יושב ישיבת עראי או עובר ממקום למקום לא יעבור בארצנו עד שיקבל עליו מצוות בני נח שנאמר ולא ישבו בארצך, והחינוך במצוה צג, ובמצוה צד, כתב דכל האומות עובדי עבודה זרה שאינם מז' עממים אם אין נלחמים עמנו אין מצוה עלינו להורגם אלא רק שלא ישבו בארצינו עד שיעזבו עבודת עבודה זרה, ע"כ, והיראים בסי' שטו, כתב דבכלל צוווי זה שלא יניחו ישראל בזמן שידם תקיפה לכל האנשים הרשעים והמחטיאים, ע"כ, והיינו דס"ל ליראים דמצוה זו נוהגת אפילו בישראל רשעים שלא ישבו בינינו, ומה שכתב דהיינו בזמן שידם תקיפה, נראה דהוא הדין בזמן שאין ידם תקיפה אבל כלפי רשע מסויים יכולים לגרום לו ללכת משם שהם מצווים בזה, דלגבי אותו רשע הוי ידם תקיפה, ומאידך הראב"ד בהשגות על הרמב"ם שם, כתב דאיסור לא ישבו בארצך הוא רק בז' עממים, אמנם הראב"ד בהל' איסורי ביאה יד,ח, כתב דגר תושב אסור להושיבו בתוך העיר אלא רק בסמוך לעיר דכתיב עמך ישב אבל לא בעיר עצמה, ע"כ, ולפי זה כל שכן דגויים גמורים אין להושיבם בתוך העיר.

הרמב"ם בהל' איסורי ביאה יד,ז, כתב דגר תושב נקרא תושב כי מותר לנו להושיבו בינינו בארץ ישראל, ובהלכה ח, כתב דאין מקבלים גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג, ע"כ, ומבואר מזה דס"ל לרמב"ם דאף גוי שאינו עובד עבודה זרה אין להושיבו בזמן הזה בינינו בארץ ישראל.

בריטב"א בפסחים כה: ד"ה וכתב עוד, כתוב בשם הריטב"א דאע"פ דהם מאמינים ביחוד ה' מכל מקום חשיבא עבודה זרה גמורה לגבי יהרג ואל יעבור שהרי המודה באמונתם כופר בתורת משה שאינה אמת כמות שהיא בידינו וכל כיוצא בזה עבודה זרה הוא, ע"כ, ולפי זה נראה דהוא הדין דלא יחשבו גר תושב וממילא הוו בכלל האיסור של לא ישבו בארצך.

מכל הנאמר מבואר שטוב להסיר מארץ ישראל את כל הערבים עובדי דת ישמעאל הנמצאים בה, אמנם פשוט שיש לעשות כן בדרך מועילה ולא בדרכים שיגרמו נזקים לישוב ארץ ישראל יותר מהתועלת.

---

[1] אגב, אני מציין שחיברתי ספר בשם 'אור חדש' שהוא הרחבת הבית יוסף לאורך כל הבית יוסף, ונאספו בו רבבות שיטות של ראשונים שלא נזכרו בבית יוסף, וניתן לקבל מהדורה דיגיטלית על ידי שליחת בקשה למייל – A0583234688@GMAIL.COM