טעיות בשולחן ערוך

מתוקף מלאכתי בספרי 'אור חדש – הרחבת הבית יוסף'[1], לאסוף שיטות ראשונים שלא נזכרו בבית יוסף, יש פעמים רבות שאני מוצא ראשונים נגד דברי אחרונים, וכן פעמים רבות שאני מוצא שמאזן המחלוקת שהובאה בבית יוסף משתנה לחלוטין לאור ריבוי הראשונים שנוספו לאחד הצדדים, בין כשמדובר בראשונים שנוספו נגד הכרעת השו"ע, ובין כשמדובר במחלוקת בין השו"ע והרמ"א. אמנם ישנה גם תופעה נוספת, שהיא בפרט נוגעת לראשוני 'אשכנז - גרמניה'. לבית יוסף לא היו את רוב ספר הפסיקה העיקריים שנתחברו באשכנז, ובכלל זה ראב"ן ראבי"ה אור זרוע, וכל שכן שלא היו לו את ספרי אשכנז שגם אבדו מאיתנו, אבל פסקים רבים מתורתם משוקעים בשו"ע וברמ"א מחמת שהם אספו פסקים אלו מספר המרדכי.

יש ספרים שהם מוגדרים 'מועט המחזיק את המרובה', אבל במרדכי כל קטע וקטע שבו הוא מועט המחזיק את המרובה, וכולו יחד הוא מרובה המחזיק 'מים שאין להם סוף'. המרדכי קיצר בקצרנות נמרצת את פסקי גדולי אשכנז, ועל ידי שספר המרדכי נשתמר היו פסקי ראשוני אשכנז מצויים אצל גדולי הדורות במשך כל הדורות. מחמת קצרנותו של המרדכי יש בדבריו פסקים רבים שלא נתבאר טעמם היטב, והאחרונים עמלו רבות לפצח את צפונותיו, ולפעמים יש על דברי מרדכי מוקשים פירושים רבים ושונים בספרי האחרונים. אך במאתיים שנה האחרונות הקיצו ראשני אשכנז עצמם יחד עם ראשונים וגאונים רבים, והודפסו ספריהם והנם מצויים אצל כל החפץ בכך, והמעיין בגוף הדברים בפנים יכול להכריע בנקל בין מחלוקות האחרונים שנפלו בהסברת דברי המרדכי, ולפעמים רואה שטעות סופר של מילה במרדכי הטעתה את כל האחרונים כולם.

אך גולת הכותרת של התופעה היא שלפעמים אף הבית יוסף והרמ"א לא הבינו את דברי הראשונים המובאים במרדכי, ונתקשו בדבריהם והמעיין בגוף הספר של אותו ראשון רואה שלא קשה מידי, ודוגמא לדבר מחלוקת ראבי"ה ורבינו יואל המובאת בקיצור במרדכי, ומשם בב"י ביו"ד בסוף סי' קיז, (ובמרדכי והב"י כתוב בטעות רבינו יחיאל במקום רבינו יואל), והב"י דחה את דברי ראבי"ה בשתי ידיים וכתב דאין כן דעת הפוסקים, והאחרונים הוסיפו לתמוה על ראבי"ה שדבריו נגד משנה וסוגגיות ערוכות, ובדברי ראבי"ה בסי' תתקעד, באו דברי רבינו יואל וראבי"ה באריכות ומבואר שם שכל הקושיות על ראבי"ה מיושבות כבר על ידו על ידי כמה חילוקים. במקרים אלו פסקי ראשוני אשכנז נדחו מההלכה על ידי הבית יוסף ולא הובאו בשו"ע כי הם היו נראים מוקשים. אמנם יש גם מקרים אחרים בהם דברי ראבי"ה הובאו במרדכי בקצרה, והב"י הבינם בדרך אחרת מכוונת ראבי"ה עצמו, לפעמים מחמת טעות סופר במרדכי, ולפעמים מחמת הקיצור הנמרץ שבמרדכי, ואז דברי ראבי"ה הפכו להלכה פסוקה בשו"ע וברמ"א בצורה שלא עלתה אף על דעת ראבי"ה גופיה, וכל שכן שלא עלתה על דעת שאר הראשונים. כאן אני מצרף דוגמא אחת לדבר בנושא די חמור - כשרות מקוואות, וזה למי שרוצה לצלול אל עומק סוגיא זו כדי להבין היטב את התופעה. רק אעיר, טעיות כאלו אינן נפוצות הרבה, וזה בעיקר כי הבית יוסף היה לו 'חוש ראשונים' בצורה שאינה מצויה אצל האחרונים, וידע להבין את דברי הראשונים כפי כוונתם הם.

מטרת מאמר זה היא בכדי לעורר את לומדי ההלכה, שמי שרוצה להגיע אל חקר האמת, לא מיבעיא שאין לו ללמוד בספרי הדורות האחרונים בלי לעיין במקור הדברים בשו"ע, ולא מיבעיא שאין לו ללמוד בשו"ע וברמ"א בלא לעיין במקור הדברים בבית יוסף ובדרכי משה, אלא אף יש לו לעיין בדברי הראשונים עצמם, במקומות שדבריהם באו אל הבית יוסף והדרכי משה בקצרה דרך כלי שני או שלישי.
​

הב"י והשו"ע בסימן רא,נב ד"ה הבא, הביא מהמרדכי בשם ראבי"ה שכמה נקבים דקים מצטרפים לשיעור כשפופרת הנוד, אבל הני מילי במקוה חסר המתחבר על ידי נקבים אלו למקוה שלם אבל כששני המקוואות חסרים ורוצה לצרפם לשיעור מקוה, לא מהני חיבור על ידי נקבים אלא בעי שיהיה כשפופרת הנוד בנקב אחד, ע"כ.

מקור דברי המרדכי הוא בראבי"ה סי' תתקפח ד"ה תנן עירוב, וד"ה ואי קשיא, ושם בדברי ראבי"ה מבואר שמה שהוא חילק בין חיבור מקוה שלם וחסר לבין חיבור ב' מקוואות חסרים, אינו דוקא בחיבור על ידי נקבים דקים אלא ס"ל שחיבור נקבים הוא כחיבור כשפופרת לכל מילי, ובשני חיבורים אלו מהני רק בחסר המתחבר לשלם ולא כששניהם חסרים, ולקמן בסוף המאמר אביא בזה מחלוקת ראשונים האם נקב כשפופרת מהני לחבר אף כששני המקוואות חסרים. לפי זה למאי דפסק השו"ע כאן שבנקב כשפופרת הנוד מהני לחבר אף חסר לחסר, היה לו לפסוק שגם בנקבים דקים הוי חיבור אף בחסר לחסר, שהרי בראבי"ה מבואר דאין חילוק בין חיבור על ידי נקבים המצטרפים יחד לחיבור על ידי נקב אחד גדול. אמנם באמת לא יתכן לפסוק שאף בחסר לחסר יהיו נקבים מצטרפים לחבר שהרי הביא ראבי"ה (והובא כאן בב"י) דלהדיא אמרינן בחגיגה דמקוה שחילקו בסל ובגרגותני שהם מלאים נקבים דקים, הטובל שם לא עלתה לו טבילה, ע"כ, ועל כרחך הטעם הוא או משום שנקבים לא מצטרפים לכשפופרת הנוד או משום שבשני מקוואות חסרים לא מהני חיבור בכשפופרת הנוד, וראבי"ה ס"ל דבשני מקוואות חסרים לא מהני כשפופרת הנוד, אבל לדברי השו"ע שפסק כראשונים דס"ל דכשפופרת הנוד הוי חיבור אף בשני חסרים, על כרחך הטעם משום שנקבים לא מצטרפים לחיבור, וכמו שאביא בסוף המאמר שכן נראה דעת הר"ש שנקבים לא מצטרפים לחיבור. לפי זה לראשונים דס"ל דכשפופרת הנוד הויא חיבור אף בשני חסרים, על כרחך הם מפרשים דהטעם שהמקוה נפסל על ידי מחיצת סל וגרגותני, הוא משום דסבירא להו דנקבים לא חשיבי חיבור, ודלא כראבי"ה, אבל מה שחילק השו"ע שלגבי נקב כשפופרת מהני אף כששניהם חסרים ולגבי צירוף נקבים לכשפופרת מהני רק באחד חסר ואחד מלא ולא כששניהם חסרים, הוא דלא כמאן ואף אין בזה סברא, דאם נקבים מצטרפים לכשפופרת, הוה להו להיות כשפופרת אף כששניהם חסרים, ואם אינם מצטרפים, אף במלא וחסר לא יהני, ומכל מקום לראשונים דס"ל דמהני נקב כשפופרת אף בששניהם חסרים, נראה דס"ל דלא מהני חיבור נקבים כלל, וכדכתבתי, ומה שהטעה את הבית יוסף הוא לשון המרדכי שהביא הב"י שכששני המקוואות חסרים אפילו כשפופרת הנוד לא מהני 'נקבים', דמשמע דדוקא בחיבור על ידי נקבים דקים יש לחלק בין חיבור שלם וחסר לחיבור ב' חסרים, אמנם לפנינו במרדכי ליתא תיבת נקבים, וכן הוא האמת כמבואר בדברי ראבי"ה גופיה, וכן עיקר דאין לסמוך בדאורייתא על צירוף נקבים לכשפופרת או על חיבור על ידי חלחול המים דרך נקבי הקרקע.
​

קטעים מהספר להשלמת הענין הנידון​

הא דאמרינן דעירוב מקוואות כשפופרת הנוד, האם איירי דוקא כשאחד מהם שלם או אף אם שניהם חסרים מהני. הטוש"ע בסעיף נב, כתב דמהני אף בשניהם חסרים, והב"י בד"ה הבא, הביא דכ"כ הרא"ש בפסקיו, ויש להעיר דכ"כ הרא"ש במקוואות ז,ז ד"ה עירוב, וכ"כ הר"ש שם בד"ה עירוב, וכ"כ הרמב"ם בהל' מקוואות ח,ה, ומאידך ראבי"ה בסי' תתקפח ד"ה ואי קשיא, כתב דבשני מקוואות חסרים לא מהני, וכתב דריב"א מסתפק אם אף בחסרים מהני, ומדברי רש"י בחגיגה נראה דס"ל דבשניהם חסרים לא מהני, ע"כ, וכוונתו לדברי רש"י בחגיגה כא: ד"ה אם יש, שפירש על הא דתנן עירוב מקוואות, דאיירי באחד שלם ואחד חסר.

אם יש נקבים דקים האם מצטרפים יחד לכשפופרת הנוד לחבר מקוה חסר למקוה שלם. הב"י והשו"ע בסעיף נב ד"ה הבא, הביאו מהמרדכי בשם ראבי"ה דמהני, כדאמרינן גבי שק או קופה שבתוך הים שמטבילים בהם, ויש להעיר דמדברי הר"ש שם במקוואות ו,ה ד"ה שק, מבואר דלא ס"ל כראבי"ה דהטעם שהנקבים מצטרפים, אלא דכיון דהסל כולו מלא נקבים ואין מחזיק מים כלל לא חשיב כלי כלל, ע"כ, ולפי זה במקוה או כלי שאין כולו מלא נקבים אלא יש בו במקום אחד כמה נקבים שהם יחד כשיעור כשפופרת הנוד לא נימא דמצטרפים, ובסמוך אכתוב דבאמת לשיטת הר"ש ושאר הראשונים דס"ל דמהני חיבור כשפופרת הנוד אף כששני המקוואות חסרים, על כרחך לא סבירא להו כראבי"ה דנקבים מצטרפים לכשפופרת הנוד.
​