בגדר ברכת 'שעשה ניסים', ואימת מברכים לה

ברכת 'שעשה ניסים': ברכת המצווה או ברכת ההודאה​

מעמיד הצדדים:
יש לדון בעיקר ברכת 'שעשה ניסים': האם נתקנה על מעשה ההדלקה, והיינו שקיום מצות ההדלקה מחייב לברכת 'שעשה ניסים', או"ד דברכת 'שעשה ניסים' היא ברכה בפנ"ע שצריך לברך ולהודות על הנס, וזמן הברכה הוא בשעה שמדליק או רואה את הנרות.

ולכאורה היה נראה ללמוד מאשר מצינו (שבת כג., סוכה מו.) דהרואה נר חנוכה מברך ברכת 'שעשה ניסים', ולכאורה יראה על פי זה לנקוט כצד ב' - דברכה זו הרי היא ברכה בפני עצמה, ואין היא כרוכה בהכרח עם ההדלקה עצמה. אך זה אינו מוכרח, די"ל שהרואה מברך משום שהראיה עצמה היא כעין מצות הדלקה שיש בה פרסום הנס, ועל עצם הראייה הוא מברך כפי שמברכים על ההדלקה, ויל"ע.

דעת המאירי: חיוב הברכה אף בהעדר מעשה הדלקה
ומדברי המאירי (שבת שם) דכתב: "מי שאין לו להדליק, ואינו במקום שיהא אפשר לו לראות, יש אומרים שמברך לעצמו שעשה נסים ושהחיינו בלילה ראשונה, ושעשה נסים בכל הלילות, והדברים נראין", ע"כ. ונראה מדבריו דגדר ברכה זו הוא דין ומצוה בפנ"ע לברך ברכה על הניסים וכמו חיוב הלל והודאה, ורק שחז"ל קבעו להרך זה כשמדליק או רואה, ומשכך בשאין מדליק מברך בפנ"ע.

ובשעה"צ (סי' תרע"ו סק"ג) הביא לדבריו והניח בצ"ע, וע"ע בביאור הלכה (סימן תרצ"ב בד"ה ושהחיינו) גבי פורים, שהביא לד' המאירי דבשאין לו מגילה יברך מברך על הניסים כיון שהברכה היא על עצם הזמן שנעשה הנס, והביא לדברי החיד"א בברכ"י שאין לברך שעשה ניסים בשאין לו מגילה, עיי"ש.

מחלוקת הפוסקים בסדר הברכות
ובמסכת סופרים (פ"כ ה"ד בנוסח שלפנינו) איתא: "המדליק אומר, ברוך וכו' להדליק נר של חנוכה, ואומר, הנירות האילו אנו מדליקין וכו', ואומר, ברוך שהחיינו; ואומר, ברוך שעשה ניסים', ומשמע שאומר 'הנרות הללו' קודם לברכות שהחיינו ושעשה ניסים, וכן דקדק הקרבן נתנאל (שבת שם ח').

והפר"ח (תרע"ו, ד') כתב: "יש אומרים שיאמר כן קודם שיברך שעשה נסים, ואין זה מחוור להפסיק בברכות, אלא אחר כל הברכות יאמר אותו, וכן אנו נוהגים", ע"כ. וידוע לבאר בדעת המסכת סופרים שברכת 'שעשה ניסים' ברכה בפנ"ע היא ואינה נאמרת על מעשה ההדלקה, ומשכך אין חסרון בהפסק בין הברכה להדלקה במה שאומר 'הנרות הללו' קודם [וכן צ"ל גבי 'שהחיינו' וצ"ע]. והיו שכתבו להביא כן מדברי השאלתות (וישלח כ"ו) דכתב: "וכד מטי יומא דאיתרחיש להו ניסא לישראל כגון חנוכה ופורים, מיחייב למברוכי ברוך אשר עשה ניסים לאבותינו בזמן הזה", אכן בהמשך דבריו כ' "בחנוכה על שרגא בפורים על מקרא מגלה", ויל"ע.


הנפק"מ:
השאלה היסודית בדבר מהות ברכת 'שעשה ניסים' - האם היא ברכת המצווה על ההדלקה עצמה, או ברכת הודאה נפרדת על הנס – אינה רק שאלה תיאורטית, אלא טומנת בחובה השלכות הלכתיות מעשיות רבות:

אחת ההשלכות המובהקות נוגעת לדין 'הפסק' - אם ברכת 'שעשה ניסים' היא ברכת המצווה על ההדלקה, הרי שאסור להפסיק בדיבור או במעשה בין הברכה למצווה [ההדלקה בפועל], ככל ברכות המצוות דעלמא. דעת ה'פר"ח' (סימן תרע"ו, ד') שהובאה לעיל, המכריע לומר 'הנרות הללו' אחר כל הברכות, נובעת ככל הנראה מההבנה ש"שעשה ניסים" ו"להדליק" הן צמד ברכות המצווה הצמודות למעשה ההדלקה. מנגד, המבואר בדברי ה'מסכת סופרים' המו' מעלה, המאפשרת לומר 'הנרות הללו' בין הברכות, מתיישבת היטב עם הגישה ש"שעשה ניסים" היא ברכת שבח והודאה עצמאית שאינה פוסלת בהפסק קל לפני מעשה המצווה עצמו.

חיזוק נוסף לצד ב' - שהברכה עצמית על הנס - ניתן למצוא בדברי ה'אבודרהם' (סדר ברכות חנוכה) שמנה את ברכת "שעשה ניסים" כאחת מ"ברכות הזמן", בדומה לברכת 'שהחיינו' הנאמרת על הזמן המשמח, ולאו דווקא כחלק מברכות המעשה של ההדלקה. גישה זו מחזקת את המאירי שהובא לעיל, הסובר שמי שאין לו להדליק יברך את הברכה בפני עצמו.

עם זאת, פוסקים רבים חולקים על המאירי וסוברים שאין לברך 'שעשה ניסים' ללא מעשה המצווה [הדלקה או ראייה]. ה'שולחן ערוך' (או"ח סימן תרע"ו סעיף ב') פסק שיש לברך את כל הברכות קודם ההדלקה, מה שמחזק את ההבנה שמדובר בברכות המעכבות את המצווה וכרוכות בה. המשנה ברורה (סק"ו) שם מפרש שזהו דין "עובר לעשייתן", המאפיין ברכות מצווה רגילות.

דעת מרן הגר"ח, והמנהג למעשה
ובשם מרנא הגר"ח (הו"ד בתשובות והנהגות ח"ב סי' של"ט) הובא, שנסתפק האם 'שעשה ניסים' נתקנה על מצות ההדלקה, או על ראיית הנרות בלבד, וגם מי שמדליק צריך לברכה מחמת ראיתו את הנרות ולא מחמת ההדלקה, והביא להוכיח מדברי המסכת סופרים הנזכר שהוא על הראייה בלבד - דמברכה אח"כ, וכן הביא להוכיח מדברי הריטב"א שכ' די"א שיברך אחר שהתחיל להדליק בכדי שיהיה רואה ניסו ומברך וכעין הרואה נר חנוכה [וברמ"א (סימן תרע"ו סעי' ב') שצריך לברך לכל הברכות קודם ההדלקה], ומבואר כצד ב'. ועיי"ש שתלה לזה במחלו' הראשונים גבי הרואה נר של אחרים והוא מדליק אח"כ בעצמו.

ועיי"ש לאשר הביא, במה דנהג מרן הגר"ח לדקדק לא לראות הנרות בצאתו מביהכנ"ס אחר מנחה - והוא בכדי לצאת ידי כל השיטות, ובנר א' נהג כהרמ"א, ובשאר הימים בירך להדליק קודם ההדלקה, ואחר שהדליק נר א' בירך לשאר הברכות, ושמעתי ממו"ר נזר הדור ופלאו הגאון רבי אשר וייס שליט"א, לערער בזה, והוא משום דהא נפסק דלא כהמסכת סופרים - ומעוד טעמים, ויל"ע.​