המתנת קטנים בין בשר לחלב

עיקרי הדינים

קודם שנבוא לדבר בענין דין הקטנים נקדים הקדמה קצרה, איתא בגמ' חולין [קה.] דהאוכל בשר אסור לאכול אחריו גבינה עד סעודה אחרת, ונח' הראשונים בכוונת הגמ' דעת התוס' [שם ד"ה לסעודתא] וכ"ה דעת הראבי"ה [סי' אלף קח'] דסעודה אחרת היינו כפשוטו דיכול לברך ברכת המזון ולאכול מיד [ובד' התוס' דנו הפוסקים האם צריך גם קינוח והדחה ואכמ"ל], אמנם דעת הרמב"ם [פ"ט ממאכל"א הכ"ח] וכ"נ מד' רש"י [שם ד"ה אסור] וכ"נ דעת הרי"ף דלבד מברכת המזון צריך גם המתנת ו' שעות, [עי' לחם משנה פ"ט ממאכ"א הכ"ח שלמדו זאת מהגמ' בברכות שזמן סעודת שחרית של ת"ח הוא בשעה השישית עי"ש] רק רש"י והרמב"ם נח' מ"ט צריך להמתין לדעת הרמב"ם זה בגלל הבשר שנשאר בין השיניים וחיישינן שמא יאכל גבינה ובשר ביחד, ולדעת רש"י זה כיון שלבשר יש לו שומן וטעם חזק שנשאר עד ו' שעות וחיישינן שמא הטעם יהיה גם בגבינה, ויש בזה הרבה נפק"מ.

ולהלכה פסקו הפוסקים להחמיר להמתין ו' שעות וכ"כ השו"ע "אכל בשר אפילו חיה ועוף לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה שש שעות", אמנם הרמ"א [שם] כתב וז"ל: והנמהג הפשוט במדינות אלו להמתין אחר אכילת הבשר שעה אחת ואוכלין אחר כך גבינה, מיהו צריכים לברך גם ברכהמ"ז אחר הבשר, דאז הוי כסעודה אחרת דמותר לאכול לדברי המקילין אבל בלא ברכת המזון לא מהני המתנת שעה אחת, ואין חילוק אם המתין השעה קודם ברכהמ"ז או אח"כ וכו', ומסיים הרמ"א ויש מדקדקין להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה וכן נכון לעשות".

הרי לנו להדיא דמעיקר הדין סבר הרמ"א שאי"צ להמתין שש שעות בין אכילת בשר לגבינה אבל בודאי שראוי להחמיר בזה ולהמתין שש שעות, ומל' כל הפוסקים נראה שמה שאנו מחמירין אינו מדינא אלא ממנהגא כמבואר ברמ"א, וכ"כ ערוה"ש [ס"ז] וז"ל: "ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה וכן נכון לעשות עכ"ל וכן המנהג הפשוט בכל תפוצות ישראל להמתין שש שעות וחלילה לשנות ובזה נאמר פורץ גדר וגו'', נראה דהוי מנהגא, וברור כשמש דאין להקל בזה סתם כמבואר בחכמת אדם [כלל מ' יג'] דהמקל בזה עובר על "אל תטוש תורת אמך", וכ"ה החפץ חיים בספרו נדחי ישראל [פל"ג אות ה'] עי"ש, אמנם לבני ספרד הנוהגים כהמחבר ודאי שזה מדינא ולא ממנהגא כ"כ בפרי חדש ובפרי תואר ואכמ"ל.

דין קטן

כבר בראשונים מצאנו שדנו בזה דהנה בפסיקתא רבתי [פיסקא כה' פר' עשר תעשר, הו"ד בעיטור [ש"א יג' ב'] איתא "לסוף ארבעים יום, התחילו המלאכים אומרים לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע לא כך אמרנו לך לא תתן את התורה להם, לפיכך כשביקש הקדוש ברוך הוא לכתוב אותם להם שנית, לא היו המלאכים מניחים אותו, אומר להם הקדוש ברוך הוא אתם הם שמקיימים את התורה, תינוק הגמול בישראל מקיימה יותר מכם, יוצא מבית הספר אם היה לו לאכול בשר וחלב, איפשר לו לאכול חלב עד שירחץ ידיו מן הבשר, ואתם כשנשלחתם אצל אברהם הביא לפניכם בשר וחלב כאחת ואכלתם, שנאמר ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו [בראשית י"ח ח'], וכיון שסלקם הקדוש ברוך הוא בתשובה (הזה אומר) [זו, אמר] הקדוש ברוך הוא למשה עד שהשעה פנויה כתב לך את הדברים האלה, לכך כתב לא תבשל גדי בחלב וכו' עי"ש.

ובמאירי [חולין קה.] דחה דברים אלו דאין משם ראיה משום שאין משיבין מן האגדה וז"ל: "ומה שהביאו הם ראיה לדעתם ממה שאמרו בפסיקאתא בפרשת עשר תעשר שאמר הקדוש ברוך הוא למלאכים תינוק שבישראל מקיים את התורה יותר מכם שאם באים לאכול בשר בחלב אינו אוכל מן החלב עד שרחץ ידיו מן הבשר אינו כלום חדא דאין משיבין בהגדות ועוד דההיא בקטן נאמרה ודרך חנוך".

וממשיך המאירי "ויש מפרשים בה דדוקא קטן שאין כח בו לשהות שש שעות וסעודותיו תכופות זו לזו ועכולם ממהר הן באיסטומכא הן בין השנים ומקילין מזו לומר שלא ליתן שיעור שש שעות אלא כל שהפסיק בסעודה זו וקבע לאכול פעם אחרת אפי' בתוך שש שעות שהרי לא הוזכרו כאן שש שעות אלא מסעודתא לסעודתא ואף על פי שאין הדברים נראין מפני שסתם מסעודה לסעודה סתם קאמר שהוא כשיעור שש שעות מיהא לגדול ושאם לא כן נתת דבריך לשיעורין מ"מ בעוף מיהא יראה לי לדון כן מפני שהוא נקל להתעכל ולהפקע שם בשר מעליו יותר משאר בשר", מבואר בד' שאין ראיה מהפסיקתא אבל יש מקום להקל בקטן ששיעור עיכולו יותר מהר ובמיוחד אם אכל עוף שודאי עיכולו יותר מהר[1].

וכן מצאנו לשון בלקט יושר [או"ח ח"א עמ' לה' ענין ב'] וז"ל: "אבל אין להקפיד על הקטנים אם אכלו בשחרית בשר ובצהרים גבינה, אף על פי שלא שהו כשעור שש שעות. וגם אינו מוחה לאחרים שאינם מדקדקים במעשים. אבל לבנו היה מוחה מיד שהיה בר מצוה",

והנה להלכה הפוסקים דנו לענין קטן האם מותר להאכילו גבינה אחר בשר וכמה זמן צריך להמתין ביניהם, דאחר שהתבאר לעיל שדין המתנת ו' שעות אינו מדינא דגמרא לדעת הרמ"א אלא מספיק שעה אחת וראוי לנהוג להמתין ו' שעות, יש לדון מה יהיה הדין בקטן, בשלמא לדעת המחבר שזה מדינא יש מקום לדון מצד איסור ספיה לקטן [ודנו בזה הראשונים בארוכה ופוסקי ספרד התחבטו בזה ונקטו ג"כ להקל] אבל לדידן דנהגינן כהרמ"א דזה רק מנהג וחומרא א"כ פשיטא דיש להקל טפי לענין קטן דאין כאן שום איסור ספיה כיון שאינו אסור מדינא אלא רק מנהג, וא"כ בקטן שלא הגיע לחינוך אין מקום להחמיר כלל, ורק כשיגיע לחינוך יש מצות חינוך לחנכו לפי יכלתו וכפי הבנתו עד שיגדיל וימתין ו' שעות, וכמו שביום כיפור לא מחנכים את הקטן לצום כל הצום מיד כי זה מכביד עליו כך גם בזה מחנכים לאט לאט[2].

וכ"כ בשו"ת חלקת יעקב [יו"ד טז'] וז"ל: "ובפרט כיון דכל האיסור רק משום מנהג דהוי כמו נדר, וקטן דנדרו אינו נדר אפילו הוציא הנדר בפיו, וכבנדה מ"ה במתני', א"כ לדידי' אין שום איסור ונדר עכ"פ לאחר המתנת שעה ואי"צ להמתין שש שעות. ועי' או"ח סימן שכ"ח סע' י"ז דסתם תינוק מקרי חולה שאין בו סכנה, אכן התם מיירי לענין תינוק ממש, ובכתובות נ' א' כל המכניס את בנו פחות משש רץ אחריו ואינו מגיעו - חזינן דבשנים האלו צריכין מאד לדקדק על גידול הבן ובריאות הילד, ואם כן כשהוא תאב לאכול מאכל חלב לאחר שעה מאכילת בשר אי"צ למנוע ממנו, כיון דעינוי אף רק לשעות מקרי אצלו חשש סכנה, ועכ"פ בגדר אינו בריא ודאי דמקרי ואדעתא דהכי לא קבלו עלייהו, וכנ"ל מסימן רי"ד - ובפרט לענין קטן דלא שייך כלל נדר וממילא גם דין דדברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור, ועי' מג"א סימן רס"ט וסימן תקנ"א ס"ק ל"א - דא ודאי אם יש בקל ליתן לו דברים אחרים שיתהנה מזה התינוק במקום מאכלי החלב, והתינוק יתאוה לזה גם כן כמו למאכלי החלב, יש למנוע אותו מחלב - אבל כשאין לו תאוה לדברים אחרים ואם לא יתנו לו מאכל חלב לא יאכל, פשיטא לפע"ד דאין איסור בדבר, ואפשר גם מצוה כמו האי דכלבו בב"י תרט"ז הנ"ל, כנלפע"ד".

וכן הובא בעוד הרבה פוסקים שהכל ענין בהבנת הילד [עי' שו"ת באר משה ריח הבשם פ"ג הע' י', ומרן הרב שך במכתבים ומאמרים ח"ד אות שלב', הרב וואזנר קובץ מבית לוי ח"ט עמ' כג' הע' ט'] וביותר היטיב לתת שיעורים בגילאים מרן הגריש"א [אשרי האיש יו"ד פ"ה אות כד'] וז"ל: "ילד עד גיל 8 מספיק שיחכה שעה אחת מבשר לחלב אבל שלא יהא בסעודה אחת, ומגיל 8 עד 12 שלוש שעות ומגיל 12 שש שעות".

והגרנ"ק בחוט שני [שבת ח"ד עמ' שט'] כתב וז"ל: "ושיעור גיל להרחקה בין בשר לחלב הוא ממתי שהקטן מבין ויודע שיש איסור לאכול בשר וחלב יחדיו וחכמים עשו הרחקה בניהם, ונראה דכיון דמעיקר הדין מותר לאכול גבינה מיד אחר בשר ע"י קינוח והדחה בינהם וי"א שצריך להמתין שעה אחת, א"א לחייב את הקטן שהגיע לחינוך עד ט' שנים להמתין שש שעות מלאכול גבינה אחר בשר רק יש לחנכו שימתין שעה אחת וכיון שמותר לו לאכול מאכלי חלב ה"ה שמותר ליתן לו באותו הזמן גם ממתקים חלביים, ומגיל ט' שנים יש להוסיף ולחנכו להרחיק בין בשר לחלב מסעודה לסעודה, וסעודה לסעודה לענין מצות חינוך בהרחקה זו הוא בין סעודה לסעודה של הקטן דהיינו אם רגיל להמתין ג' או ד' שעות בין סעודה לסעודה שלו אזי צריך להמתין ג' או ד' שעות ואם רגיל להמתין חמש שעות אז ימתין חמש שעות ועכ"פ מגיל קרוב לבר מצוה יש לו להמתין שש שעות" עכ"ל.

מצאנו מי שמאוד החמיר בזה מבית מדרשו של הסטייפלר והגרח"ק כתבו להחמיר באורחות רבינו [ח"ד עמ' כה'] כתב בזה"ל: בבית מו"ר זצוק"ל גם הקטנים שהו שש שעות בין בשר לחלב עפ"י מו"ר, [ואמר לי הגרח"ק שזה בקטן שהגיע לחינוך ובקטן מזה מיקל בפחות בשעת הצורך" עכ"ל, וכן מצאתי בשו"ת ששאלו את הגרח"ק מאיזה גיל צריך לחנך הקטן להמתין שש שעות בין בשר לחלב וענה מיום לידתו [אם אינו נחוץ במיותר], וביותר כתב בתשובה בספר נזר החיים [עמ' ריד'] דצריכים לשהות שש שעות ואפילו בתינוק בן יומו כי למה לנו להאכילו איסורים אך אם יש צורך אז מותר לפחות מהשיעור", ובפשטות כוונתם היא שיש דברים שצריך כבר מגיל קטן מאד להרחיק התינוקות מזה דיש בזה טמטום הלב רח"ל באיסור בשר בחלב הגם שאי"ז מאכל אסור ממש אבל ע"י התערובת נהיה פה איסור, ואי"ז מצד חינוך אלא שמירה על הילד מטמטום הלב, ולענ"ד אינני מבין זאת דזה ודאי לפי מי שמבאר שאין הטמטום מעצם הדבר אלא מהאיסור פה אין לקטן איסור, אבל גם למ"ד שעצם הדבר מטמטם הלב לא מדובר פה בלתת לילד ממש ביחד אלא אח רקינוח והדחה או לכה"פ שעה המתנה איזה טמטום הלב יש פה וצ"ע.

---

[1] ובאמת בשבט הלוי [ח"ד סי' פד'] כתב דאפשר לסמוך על שיטת המאירי בזה וז"ל: "הנה דעת המקילין אפילו בבשר בהמה בקטן דס"ל דכיון דשיעור שש שעות לא נזכר בגמ' אלא מסעודה לסעודה וכיון דבקטן הו"ל כבר סעודה אחרת ממש מחמת מהירות עכולו א"כ מותר מן הדין. אלא דהמאירי פקפק בזה דא"כ נתת דבריך לשיעורין. פי' דגם בגדול לפעמים יש לו מהירות עכול. וחכמים השוו מדותיהם שש שעות, מ"מ בעוף סמך ע"ז לדינא דאיכא תרתי לטיבותא מהירות עכול האיסתמוכא של הקטן ומהירות עכול בשר העוף, ואם הקיל בזה רבינו המאירי אף על פי שהסכים שם לגמרי למנהג ספרד שהוא שיטת הרי"ף והרמב"ם ודעימי' להמתין שש שעות מעיקר דינא דגמרא. א"כ מכ"ש דשייך קולת המאירי לדידן שהרמ"א סי' פ"ט ס"א הביא גם שיטת המקילין כהתוס' ודעימי' להקל בפחות. ונהי דרמ"א מסיים דנכון להמתין שש שעות, וכן הוא מנהג אבותינו ורבותינו מאז ומעולם וחלילה לזלזל בזה. מכ"מ לשיטת הרמ"א אנו מתחשבים גם עם הפוסקים המקילים לצורך, ומה"ט כ' בחכמת אדם כלל מ' דלצורך חולה קצת מותר אחרי שהית שעה, ועיין ד"ת סימן פ"ט ס"ק נ', וא"כ בקטנים ובבשר עוף דהכריע המאירי להקל אפילו לשיטתו מכ"ש לדידן. אף די"ל דכיון דחומרא שלנו מכח מנהג הראשונים חמירא דאולי הנהיגו כן גם בקטנים. מ"מ לצורך עכ"פ יראה דשפיר איכא למסמך על הוראת המאירי בזה", עכ"ל.
[2] כל הנידון הוא בקטן אבל תינוק לפי רוב הפוסקים אי"צ המתנה כלל אלא רק ישטוף לו הפה וינקה אותו כ"כ בשם הגר"מ פינשטיין [יד משה יו"ד אות מא' עמ' מט'] וז"ל: מאיזה גיל יש להקפיד על הילדים בהפסק בין בשר לחלב, תשובה: עד ג' שנים אין כאן שאלה ולא ממתינים כלל, מג' שנים יש להמתין חצי שעה, ותלוי בילד כי מג' מתחיל להבין עניני חינוך ומתחילים לחנכו לפי כוחו", וכ"כ באמת ליעקב ובבאר משה, ובשם הגרשז"א [עלהו לא יבול ח"ב עמ' סד'] כתב "כשם שגדול ממתין בין אכילת חלב לבשר [קינוח והדחה] כך תינוק ממתין בין בשר לחלב", וכ"כ הגריש"א [אשרי האיש יו"ד פ"ה אות כד'] וכן בתשובות והנהגות [ח"א סי' תלא'].